יפה אלהרר מעפולה, אמה של מיה, שנפלה בפיגוע לפני 28 שנים הוזמנה יחד עם מספר אימהות ואחיות, על ידי ארגון יד לבנים, להשתתף במשט ייחודי וראשוני של האימהות השכולות עם מועדון סקיפריות במרינה הרצליה. במהלך המשט אלהרר הוזמנה לשאת דברים בפני האימהות והאחיות וגרמה להתרגשות רבה, להזדהות ולצד הזיכרון נסכה בנשים הגיבורות עוצמה.
• "על אסדת שברי חיותנו, אנו חותרות במשוטי החיים בעוז ובעוצמה"
"אחיות יקרות ואהובות, משפחה הבונה את הגשר לחיים על המים הסוערים", אמרה אלהרר במשט: "אני נרגשת לעמוד
כאן לפניכן, לשאת דברים על גבורת הנופלות, גבורת האהובות, גבורת הסוערות בליבנו פנימה, בכל יום, בכל שעה. גבורת אהובותינו אשר גלי חייהם מעולם לא שככו, ועבורנו הן בכל זמן כקצף על המים, נוכחות נפקדות, תמיד ממלאות אותנו בזיכרון ובגעגוע אינסופי. על אסדת שברי חיותנו, אנו חותרות במשוטי החיים בעוז ובעוצמה, מכוונות את מפרשי החיים שנקרעו בטרם עת, טלטלו את ספינת חיינו פתע, והותירו אותנו מתמודדות מול גלים המאיימים להטביענו ביגון, נהי וזיכרון. כל אחת מהמשתתפות במשט הזיכרון המיוחד נושאת בליבה את זכר אהובתה, זכר הגיבורה שלה, מחבקות, עוטפות, מבקשות לנצור את ריח הילדות, משובת הנעורים, שמחת ההתבגרות עד לדפיקה הנוראה על הדלת. הבנות שלנו הן הגיבורות הגדולות של הרוח הישראלית, רוח התקומה, רוח התקווה, אך גם אתן חברותיי למשט הזיכרון, גם אתן שבחרתן בחיים, שנאחזתן בתקווה, שנושאות את צער הפרידה וכאב הזיכרון והגעגוע בשתיקה, גיבורות, עוצמתיות, כמו הגלים המתנפצים בכל רגע נתון אל סלעי החיים וממשיכים לזרום בשקט, בכאב ובעוצמה. אני מבקשת לשתף אתכם בסיפורה של מיה שלי, מיה, אחותה הגדולה של ריקי, מיה של רוח הנעורים ושמחת החיים של צעירי עפולה, הרוח החיה בבית הספר התיכון, המתנדבת הפעילה והמובילה במשמר האזרחי, הפטריוטית של ארץ ישראל והמאהבת הגדולה של העם היהודי. מיה שלי נפלה לפני 28 שנים, בפיגוע הטרור הראשון של ארגון הטרור החמאס, בערב יום השואה, בדרכה מבית הספר עם חברותיה.
בן בליעל, מחבל מתועב פוצץ עצמו בסמוך לתחנת האוטובוס וגדע שמונה עולמות עם חלומות, תוכניות ושאיפות, גדע את עלומיה של אהבת חיי, מיה שלי, של אבא מישל, של האח איתן, של האחות ריקי, מיה של כולם שנפלה במלחמת הקוממיות של העם היהודי שלא תמה. אחיותיה האהובות והיקרות, אנו שטות כעת על מימיו הצלולים של הים הרוגע השקט, גם אם ליבנו סוער וגועש. ננצור את הגיבורות שלנו כל אחת כפנינה וייחודה, כל אחת עוגן חיינו, כל אחת זיכרון, געגוע ובעיקר כל אחת גלגל ההצלה שלנו בימים של סופה וסער. ננצור בגאון, נזכור באהבה".