"העבודה עם קבוצות מיוחדות, נותנת לי כוחות, סיפוק ושמחה גדולה", עידו וייס
לבמאי עידו וייס רזומה מרשים ומגוון, עם קריצות לכל עולמות הבמה, אבל בפרספקטיבה לאחור, גם הוא לא שיער ששיחת טלפון אחת תשנה את חייו בצורה כל כך משמעותית.
זה קרה לפני כעשור לערך. מהצד השני הייתה על הקו ענת רגב – מנהלת סניף אקי"ם בבית שאן, ובמועצות האזוריות גלבוע ועמק המעיינות: "ענת סיפרה לי על שני אנשים 'מיוחדים' שהיו רוצים ללמוד משחק והסבירה לי שלהסיע אותם ללמוד בתל אביב יהיה קשה ומאתגר. בהמשך השיחה היא הציעה לי להיפגש איתם ועם החברים שלהם ולשקול לפתוח בעמק קבוצת תיאטרון לאנשים עם צרכים מיוחדים".
וייס הרים את הכפפה. היום, עשר שנים אחרי אותה שיחה מכוננת ומשמעותית, כבר פועלות ברחבי עמק המעיינות ואזור לא פחות מ-8 קבוצות תיאטרון לאוכלוסיות עם צורך מיוחד. וייס מדגיש כי נפח הפעילות הוא הכי גבוה בישראל, ביחס לגודלו, "תמיד אני נזכר שבראשית הדרך בכלל רציתי לקדם חוג תאטרון כחוג לילדים – וחילקתי בעצמי פלאיירים בתיבות דואר של תושבים, במטרה לחשוף את הבמה לילדים וילדות מוכשרים שאוהבים את התחום".
• שלח לי שקט
וייס, 52, נשוי לשמרית ואבא לרון, גלי ועדי. הוא מתגורר ביישוב הקהילתי שלפים שבעמק המעיינות לאחר שבעבר התגורר במודיעין. "זה היה חלק מהגשמת חלום ישן, לנטוש את המולת העיר הגדולה ולמצוא שקט בבית קטן עם גינה, חצר וציפורים נודדות", הוא אומר.
בטרם עבר לעמק הוא הקים את סטודיו "על הבמה" בקניון עזריאלי.
רפרטואר ה'כובעים' שלו רחב. הוא במאי, יוצר, מפיק ומורה לתיאטרון ומשחק, מומחה לשפת גוף, לעמידה מול קהל ולפיתוח בטחון עצמי. במקביל הוא מעביר הרצאות וסדנאות בנושא. אבל אם תשאלו אותו, הוא בעיקר יזם לקידום אנשים עם מוגבלויות, שילובם והעצמתם על במות ובכלל. "העיסוק המרכזי שלי כיום התחיל למעשה באותה שיחה עם ענת רגב, מעבר לעבודה זה הפך להגשמת חלום ולתעשייה ברוכה וגדולה של עבודה עם קהל המוגדר כ'אחר', 'שונה', עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים".
• פותחים דלת ל"עולם מיוחד"
הקבוצה הראשונה של אקי"ם, שאיתה התחיל וייס את דרכו מריצה כבר מספר שנים בכל הארץ את ההצגה "חלומות פשוטים". ההצגה עלתה על הבמה מהחלומות והשאיפות של המשתתפים בה, כולם שחקניות ושחקנים על הרצף האוטיסטי, מאותגרי נפש, תסמונת דאון ועוד. "אני גאה ומתרגש היום לומר שההצגה רצה כבר מעל 360 פעמים מול תלמידי בתי ספר, חיילים, וסטודנטים. קהל רב מגיע לצפות ומשנה את הראייה שלו על אנשים עם צרכים מיוחדים. קבוצה נוספת ומיוחדת פועלת בהצלחה בקיבוץ עין הנציב. מדובר בקבוצה של בנים בוגרים על הרצף האוטיסטי מ"בית אחיה", שגם הם הופיעו כבר בשתי הצגות שונות שכתבו ופותחים בהומור על הבמה דלת לעולמם המיוחד והמאתגר כאוטיסטים. בדרך זו הם מנסים לקרב את הצופה לאתגרים ולהבנה על המיוחדות שלהם. בעבר נפתחה קבוצה מעורבת של יהודים וערבים, דתיים וחילוניים ואנשים עם ובלי מוגבלויות בשיתוף פעולה עם המועצה המקומית של הגלבוע. העשייה והעבודה עם קבוצות מיוחדות, נותנת לי כוחות, סיפוק ושמחה גדולה", מחדד וייס.
• "לכולנו יש 'צורך מיוחד'"
העיסוק כבמאי שעובד עם אוכלוסיות מיוחדות הוביל את וייס וחברו הטוב, היזם דני פירדמן מקיבוץ ניר דוד ליצירת והפקת הכנס לאומנויות הבמה לאנשים עם מוגבלויות. מזה ארבע שנים מגיעים במסגרת חודש "פברואר יוצא מכלל" קבוצות מכל הארץ ומשתתפים בסדנאות מקצועיות מתחום עולם הבמה, בכנס שמהווה השראה עבור רבים.
"יש ספורטאים שההישג שלהם יהיה לרוץ 100 מטר וזה מקסים ומרגש לראות אותם עומדים במשימה…"אנחנו מציפים את הכאב והקושי המשותף והבמה מאפשרת לנו לשמוע, לייעץ ובעיקר לפרוק ולקבל תמיכה"
במקביל, וייס ואסנת תל דן, שותפתו לסניף "על הבמה" שבעמק מקפידים להעלות בכל שנה לפחות הצגה אחת הנוגעת בקבלת האחר עם קבוצות הנוער הייצוגי שלהם ומזמינים את בתי הספר המקומיים והקהל לצפות בחבריהם שמופיעים באולם הקימרון. גם הציבור הרחב מוזמן לצפות בהצגות, "לשמחתי הקהל נותן בנו את אמונו והאולם מלא עד אפס מקום", מקפיד וייס לציין ומוסיף: "עד היום כתבנו והעלנו הצגות מאתגרות כמו 'פלא' 'פאץ' אדאמס' 'המוגבלים', כתבנו את ההצגה "בא מן השתיקה" בה כל השחקנים למדו את שפת הסימנים והזמנו אנשים כבדי שמיעה לצפות בהצגה מונגשת עם שפת הסימנים. אני מאמין שלכולנו יש 'צורך מיוחד' ואין איש או אישה בלי 'מוגבלות' – זאת נקודת הפתיחה שלי לכל הרצאה או פרויקט שאני מקדם"
כחלק מתוכנית להרחיב ככל שאפשר את מעגלי הפעילות על הבמה, תפתח בקרוב בעמק המעיינות קבוצה מיוחדת לילדים על הרצף האוטיסטי. "זו פעם ראשונה שנפתחת קבוצה כזו שתיתן מענה ספציפי לילדים החמודים ודרך תרגילי המשחק יפתחו כישורים חברתיים, בטחון עצמי ועוד כלים לחיים".
• "אנחנו מוכיחים שאין דבר שהוא בלתי אפשרי"
הקשר של וייס לצעירים ובוגרים עם צרכים מיוחדים, חיברו אותו גם לאהבה הגדולה שלו – ספורט וריצה. בשלב ראשון הוא פתח את קבוצת "רצים מהלב" – מעגל שייכות אקטיבי ותומך לאנשים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים, (בשת"פ של עיריית בית שאן ועמק המעיינות). "בכל יום שני אנחנו נפגשים באולם הישיבה של בית שאן ופשוט מוכיחים שאין דבר שהוא בלתי אפשרי", אומר וייס, "כולם יכולים לרוץ ולמרות הקשיים ניתן למצוא את הפתרונות לחיים בריאים. כל משתתף עושה את המיטב מול הקשיים שלו, ויש לנו ספורטאים מצטיינים שמייצגים את האזור בתחרויות בארץ ובעולם. יש ספורטאים שההישג שלהם יהיה לרוץ 100 מטר וזה מקסים ומרגש לראות אותם עומדים במשימה. יש גם מתנדבים שבאים לכל אימון, מדרבנים את הרצים, תומכים ומחזקים. בלעדיהם כלום לא היה קורה והנתינה שלהם מכל הלב והנשמה".
"אני גאה ומתרגש היום לומר שההצגה חלומות פשוטים רצה כבר מעל 360 פעמים מול תלמידי בתי ספר, חיילים, וסטודנטים. קהל רב מגיע לצפות ומשנה את הראייה על אנשים עם צרכים מיוחדים"
כחובב ריצה מושבע, וייס היה אמור לרוץ בראשית החודש במרתון ניו יורק, במיזם משותף עם עמותת "שלוה", ארגון שפועל כבר שלושה עשורים במטרה לטפל בילדים עם מוגבלויות ולסייע לבני משפחותיהם בהתמודדות עם המורכבויות הכרוכות בגידולם, תוך כדי שילובם בחברה, אבל המלחמה שינתה את התוכניות. "כחלק מהפעילות והערך החברתי, גייסתי באמצעות חברים טובים ובני משפחה 30,000 שקלים לארגון. אני סמוך ובטוח ששיתוף הפעולה הזו יניב עוד פרויקטים משמעותיים וחשובים", אומר וייס, "אני לוקח בחיים שלי כל פרויקט עד הסוף – וגם את תחום הריצה לקחתי לקצה. מעבר לארבע ריצות בשבוע השתתפתי עד היום בעשרות מרתונים, תחרות איירון מן (איש ברזל) וריצות אולטרה של עד 101 קילומטרים רצופים".
• השינוי כבר כאן
הניסיון הרב שצבר, והעבודה עם מגוון רחב של קהילות, מאפשרות לוייס לשקף במילים את השינוי בקבלת האחר: "זה כבר פה ורואים את זה בתחומים רבים", הוא אומר, "לשמחתי היום כבר פונים אלי מלהקים ובמאים שרוצים לשלב שחקנים עם צרכים מיוחדים בסדרות טלוויזיה וסרטים. לאחרונה גם פנו אלי מ'קרן שלם' בבקשה ללוות ולביים פרויקט צילום של סדרת סרטוני הסבר וליווי לצוותים המלווים אנשים עם צרכים מיוחדים בנושא אלימות מילולית מול אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. עד היום השחקנים ששיחקו בסרטונים היו בוגרי בית ספר למשחק 'ששיחקו' את המוגבלות. במקרה הזה דרשתי שהשחקנים שישחקו בסרטונים ישחקו בעצם את עצמם ואת החיים שלהם ובעצם יתפרנסו מהתחום שהם טובים בו ויסנגרו על עצמם. לשמחתי הם קיבלו את בקשתי ולראשונה, שחקנים עם מוגבלויות אכן שיחקו את עצמם. הסרטונים מתורגמים לשפות נוספות והתגובות של מי שצופה בהם מרגשות מאוד. כיום אני גם מביים קבוצת תיאטרון לקשישים כשהגיל הממוצע הוא 85. הפעילות מותאמת ליכולות של המשתתפים הבוגרים שם. קבוצה נוספת שהעבודה עמם מרגשת אותי מאוד מורכבת מבני משפחה שמלווים אנשים עם דמנציה (בעל, אישה, הורה), אנחנו מציפים את הכאב והקושי המשותף והבמה מאפשרת לנו לשמוע, לייעץ ובעיקר לפרוק ולקבל תמיכה מיתר משתתפי החוג".
איפה אתה פוגש את עצמך על הבמה מול אותם קהילות שאתה מביים?
"כילד היה לי קשה ללמוד ולהתרכז. בעשורים קודמים לא ידעו לטפל, לעזור ולתת את המענים הנדרשים לילדים כמוני. תמיד חייתי כילד וכנער בתחושה שאני פגום או לא מממש את הפוטנציאל שלי".
לדברי וייס, כיום, כמרצה בכיר שעומד על מנעד במות רחב, הוא חש מעיין תחושת ניצחון, בעיקר במורים שלא האמינו בו ובייחוד במורה ספציפי שאמר לו שאולי הוא יעסוק בפינוי זבל – רק כי הוא לא הצליח במבחן ספציפי.
משהו לסיום?
"אני רוצה להודות לעיריית בית שאן ועמק המעיינות על שיתופי פעולה משמעותיים והבנה מצידן ומצד הרשויות המקומיות בחשיבות קידום הפרויקטים שנעשים באזור שלנו. אין ספק שאנחנו חיים בפתחו של גן עדן. אני פונה לציבור מהאזור ומזמין אותם להצטרף ולהתנדב בפרויקטים החשובים שיש פה באזור. כולי תקווה שנצליח להפוך לחברה מכילה ואוהבת".