היום תיפתח במשכן לאמנות עין חרוד התערוכה "יצירות מופת" – תערוכה חדשה ומסקרנת שמפנה את תשומת הלב ליצירות הקאנוניות והאהובות ביותר בתולדות האמנות – מהסעודה האחרונה של דה-וינצ'י, ונוס של בוטיצ'לי, מדוזה של קרוואג'ו, מוזגת החלב של ורמיר, החירות מובילה את העם של דלקרואה, הרקדנית של דגה, הדיוקנאות העצמיים של רמברנדט ועד לציוריהם של סזאן, מאנה, ואן גוך ופיקאסו. אבל – בגרסה עדכנית, ישראלית וכזו שחוקרת את תולדות האמנות המערבית יחד ובמקביל לזאת המקומית.
מוצגות בה כ-300 עבודות של 47 אמניות ואמנים מהשדה המקומי, שחוזרים על יצירות מופת מתולדות האמנות, באופן שמאפשר לאומנים לדבוק בעבר, ובאותה נשימה, ליצור יצירה חדשה לחלוטין.
לעתים החזרה נעשית כהעתקה, לעתים תוך שינוי סגנון אמנותי, לעתים במעבר ממדיום אחד לאחר, ותמיד מתוך הקשר חדש, בתוך מציאות אמנותית, חברתית, או פוליטית אחרת ובמסגרת תנאים של זמן ומקום אחר. זוהי הזדמנות לחוות מחדש את היצירות האהובות ממבט עכשווי, מקומי וייחודי.
האמנים והאמניות המשתתפים הם בני דורות שנים ורקעים שונים, והרשימה כוללת כמה מהאמנים הבולטים בתולדות האמנות הישראלית, שהתערוכה חושפת צדדים מפתיעים שלהם, ומהמובילים בשדה האמנות העכשווי. בין היתר – יגאל תומרקין, זויה צ'רקסקי, יוסף קריספל, אולגה קונדינה, רות שלוס, פואד אגבאריה, סיגלית לנדאו, ארם גרשוני, מיכל הלפמן, אלי שמיר, ליליאן קלאפיש, תמיר צדוק, עדי נס וכו'.
התערוכה "יצירות מופת" התגבשה בשנים של הסתגרות ובידוד תרבותי. תחילה עקב הסגרים של הקורונה, בהמשך לאור ניסיונות ההפיכה המשטרית, ובחודשים האחרונים בעקבות המלחמה המתמשכת. היא מסתכלת על תולדות האמנות המערבית, באופן כרונולוגי, מהרנסאנס האיטלקי עד פיקאסו, אך עושה זאת דרך מבט רטרוספקטיבי על האמנות הישראלית.