הדמעות לא מפסיקות: תושבי העמק, הגלבוע ועפולה התעוררו בשבת האחרונה לבוקר עצוב עם דבר מותו של אבי רותם, דמות מוכרת, מוערכת ואהודה בקהילה התקשורתית והעסקית המקומית.
רותם, 61, היה נשוי ליעל ואב לאור, גאי, ושיר, וסב לשני נכדים. הוא נפטר ביום שישי בלילה באופן פתאומי – בעת שנם את שנתו.
מזה כשלושה עשורים היה מחובר רותם בעבותות לעשייה התקשורתית כפורץ דרך. הוא נחשב לאחד מחלוצי התקשורת ברחבי העמקים, כשכבר לפני שלושה עשורים הוא החל להוציא לאור את המקומון "חדש בעמק".
לאורך עשרות שנים הוא סיקר וצילם בעצמו אינספור אירועים, מערכות בחירות בכל האזור, משחקי ספורט וסיפורים מרגשים וחדשותיים. בהמשך ניהל את מערכת העיתון בתשוקה רבה, לצד צוות העיתונאים. רותם גם היה ממקימי אתר החדשות "עמקניוז" שפועל לצד העיתון המודפס.
כחובב ספורט מושבע הוא היה מבקר באופן קבוע במגרשי הכדורגל והכדורסל באזור ובמקביל שיחק טניס שולחן כחובבן, ענף בו זכה להצלחה רבה. בעברו שירת גם כאיש קבע ומפקד בסיס פיקוד צפון בנצרת, כשופט כדורסל וכאחראי על השיווק בקבוצת הכדורסל של הפועל עפולה.
רותם היה הבעלים של דפוס שרותי הגליל בעפולה, עסק שצבר לו מוניטין מרשים וקהל לקוחות נאמן מכל האזור.
הלווייתו של אבי רותם תיערך נערכה ביום ראשון בבית העלמין במושב כפר יחזקאל. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה- לצלילי השיר "אני גיטרה", עם קולו החודר של בני אמדורסקי.
"הלב הענק נדם", נפרד ממנו בנו אור, "אבא היה אדם גדול מהחיים שניצח בחיים וניצח בעבר גם את המוות, כבר לא יכל לו הפעם ונפרד מאיתנו בשלווה בשנתו. אין מילים לתאר את הבור העצום, חסר התחתית שנפער בלבבות שלנו".
ביטוי לאהבה וההערכה הרבה לרותם היה ניתן לראות השבוע ברשתות החברתיות, שהתמלאו בפוסטים מרגשים על פועלו, על תרומתו לקהילה המקומית בכלל ולתקשורת בכלל ועל החלל שמותו הותיר.
• יוסי גושן, מנהל כפר הנוער ויצו ניר העמק לשעבר: "אבי היה איש של אנשים"
יוסי גושן, המנהל המיתולוגי של כפר הנוער ויצו ניר העמק ובעבר מנכ"ל המפעל להכשרת ילדי ישראל נחשב לאחד לחבריו הקרובים של רותם והוא מלווה אותו בצמתים החשובים בחייו, עוד בהיותו תלמיד בכפר- כשהוא שימש בעת ההיא מדריך ורכז. לאחר ששמע את הבשורה הקשה התקשה גושן לעצור את הדמעות וגם בהלוויה נשא דברים מרגשים ונוגעים שגרמו לצמרמורות בקרב הנוכחים. "הלב מסרב להאמין", אמר גושן בכאב, "אני ואבי הלכנו זה לצד זה עשורים רבים, בחברות אמיצה וקרובה. תמיד אזכור אותו כאדם רב נתינה, עם לב גדול, אדם ישר ואמין, כזה שתמיד אפשר לסמוך עליו. הוא היה כמו אח עבורי. אבי היה איש של אנשים, אהב חברה, לבלות ולצחוק, לצד עבודה קשה ומסורה בעסק שלו שאותו הוא הוביל ביד רמה. הרגישות שלו הייתה אחת התכונות הדומיננטיות והיא באה לידי ביטוי בכל מפגש ומגע שלו עם אנשים. המוות שלו מותיר חלל רב. אני יכול לומר שהעמק איבד את אחד מהטובים שבאנשיו".
• חנן ניב, סגן ראש המועצה האזורית שומרון: "החיים לא יהיו אותו דבר בלי אבי"
לחנן ניב הכרות מעמיקה עם אבי רותם, הכרות בת 47 שנים, עוד מהיותם חניכים בפנימייה בכפר הנוער ויצו ניר העמק. בשנים האחרונות הקשר ביניהם ובין בוגרים נוספים של המחזור התהדק והתחזק, בין היתר בתמיכתו של רותם.
"אני ואבי למדנו מכיתה ט' ועד יב' בכפר ואני והוא גם ישנו יחד באותו חדר במשך כשנתיים", סיפר ניב, "אבי התבלט כבר בשנים אלה כמנהיג אמיתי, דעתן, ישיר. בתום הלימודים כל אחד פנה לדרכו והקשר ביננו די התנתק אבל בשנות התשעים התחלנו להתחבר שוב, לקיים מפגשי מחזור ולהיפגש מעת לעת. בכל מפגש שכזה אבי היה מסמר הערב, והקשר בין כולם היה חשוב לו מאוד. לא פעם הוא הזמין אותנו לביתו בגן נר למפגשים מלאי הומור, עם אירוח למופת שלו ושל יעל. ידענו כל הזמן כמה אנחנו חשובים עבורו וכמה הוא חשוב עבורנו. הוא העלה בכל הזדמנות אירועים נוסטלגיים מימי בית הספר, מעשי קונדס שעשינו עם זיכרון מחודד וכולנו היינו פורצים בצחוק מתגלגל בזכותו. לפני שבועיים יצאנו כולנו יחד למרחצאות חמת גדר, אבל אבי לא חש בטוב ולא הגיע ומיד הרגשנו שמשהו חסר והחלטנו לחזור לבקר אותו בביתו ומיד מצב הרוח של כולם השתפר. היינו גם בקשר הדוק בוואטס אפ, כול בוגרי המחזור, כולל כאלה שלא גרים בישראל. תמיד הוא הקפיד לברך את כולם בימי הולדת ואירועים, והכל בנועם, עם המון אהבה, חום ולב ענק וככה כולנו נזכור אותו, כמנהיג, אוהב אדם, ודמות שהשמיים היא הגבול עבורו. לא פעם נעזרנו ביצירתיות של אבי, בראייה הרחבה שלו, בחוש העסקי הנדיר שהיה לו, בחיבור לאנשי מקצוע ובכלל בכל שאלה – זכינו לקבל ממנו מענה מיידי. תמיד הוא הסתכל קדימה וחשב איך למקסם כל סיטואציה. היינו צוחקים לא פעם על סקרנות היתר שלו, על השאלות שלפעמים נשמעו מביכות, אבל אבי, באלגנטיות ששמורה רק לו, ידע להעביר את המסר ולסיים כל שיחה כזו עם חיוך גדול של כולם. אני יכול להעיד כמה רגיש הוא היה ותמיד הוא הפקיד לומר לנו 'שאנחנו לא חברים שלו אלא משפחה שלו'. החברות הייתה פשוט ערך עליון בעבורו. ככל שהשנים נקפו נקשרנו גם עם המשפחות, עם יעל אשתו המקסימה שהיוותה את העוגן של חייו וילדיו המוכשרים, חגגנו עימו בשמחות ולא היה מאושר ממני לראות אותו קורן באותם אירועים. ביום שני, ארבעה ימים לפני מותו הטראגי ביקרתי באזור עפולה והוא הכריח אותי לבוא ולפגוש אותו בביתו החדש בכפר יחזקאל. כמובן שלא יכולתי לסרב לו ובהמשך יצאנו לאכול יחד וכמובן לצחוק ולהינות מהחברותא. זה היה למעשה המפגש האחרון שלי איתו. באותו מפגש הוא אמר לי שהוא רוצה להינות מהחיים ושצריך לקחת כל דבר בפרופורציות, אבל המציאות הפכה את הכל וברגע אחד איבדנו אותו. אחרי ההלוויה התכנסו כמה מחבריו ומיד הבנו שזה כבר לא יהיה אותו הדבר בלעדיו. הוא השאיר לי וליתר החברים מעין צוואה לא רשמית בה ביקש מאיתנו לנצל כל הזדמנות לטובת בילוי והנאה עם המשפחה ובכלל וכעת המילים הללו מקבלים משמעות אחרת. אנו חשים שזו הייתה מעין פרידה מאיתנו. יהי זכרו ברוך".
• דני עטר, לשעבר ראש המוא"ז גלבוע ויו"ר קק"ל: "אדם ישיר והוגן שיגיד לך את האמת בפנים"
"אני מכיר את אבי מילדות, מהתקופה שהיינו משחקים טניס שולחן יחד ובתחילת כל טורניר, כשהוא היה מופיע הבנו ש'אכלנו אותה' ואין לנו סיכוי. עם השנים המסלולים שלנו הצטלבו במספר רב של צמתים, בין היתר כשכנים ביישוב גן נר. אבי תמיד התייצב לסייע ולהעניק לי עצה טובה בכל שיחה שניהלנו. זו הייתה חברות אמיתית שלא תלויה בדבר. שוחחתי איתו כמה פעמים בשבוע האחרון לחייו. השיחה האחרונה בעיקר זכורה לי כי דיברנו על הכל מלבד העבודה והעסק שלו. זו הייתה שיחה אמיתית ועמוקה על משמעות החיים, חשיבות המשפחה והחברות ביננו ואותה שיחה תיחקק בזיכרוני לעד. הוא שיתף אותי במעבר למגורים בכפר יחזקאל, ולעובדה שעתה הוא יהיה קרוב למשפחתו הרחבה. בסוף השבוע שמענו את הבשורה הנוראית והפתאומית והלב מתקשה לעכל. אזכור אותו תמיד לעד כאיש מסור למשפחתו ולעבודתו, איש של אנשים, אדם ישיר והוגן שיגיד לך את האמת בפנים, גם אם אותה אמת פחות נעימה. תמיד ידעתי והרגשתי שהחברות ביננו היא אמיתית ולא מושתתת על אף צורך והשנים רק הוכיחו זאת".
• עודד עקיבא, מנהל קבוצת הכדורסל הפועל עפולה: "רק בשבוע שעבר דיברנו ואמרת שאתה בסדר. ועכשיו האיש הגדול עם הלב הענק נדם"
"שלום חבר. אומרים שהברק לא מכה פעמיים. אז אומרים. תוך חודש אני מאבד שניים מהחברים הכי קרובים שלי. לפני כחודש את עירן שושני וביום
שבת התבשרתי על מותו של חברי הטוב אבי רותם. את אבי הכרתי לפני כעשרים וחמש שנים. אני הייתי מורה בחטיבת ביניים והוא הבעלים של דפוס שירותי הגליל ועיתון חדש בעמק. מהר מאד הפכנו לחברי נפש. הוא היה זה ששכנע אותי לעזוב את ההוראה ולהתמסר לכתיבה. הוא פשוט אהב את הכתיבה שלי. עד הימים האחרונים הוא עוד היה שולח לי הודעות לכתוב טור על נושא כזה או אחר. הימים שלנו בשירותי הגליל נעו בין ויכוחים בטונים גבוהים, לבין ארוחות פיוס כשמעולם לא יכולתי לשלם על עצמי. באותם ימים הכרתי את משפחת רותם. יעל העזר כנגדו שמלווה אותו לאורך השנים והילדים, הגאווה הכי גדולה שלו. לפני כ 15 שנה עבר אבי הליך רפואי במסגרתו היה מאושפז כחודש ברמב"ם ואני הייתי עושה את הדרך לבית החולים. לבדוק מה שלום החבר שלי. בימים של אבי בכדורסל אפשר היה לראות את הכוח האדיר שלו. הקיר באולם בעפולה עילית היה מפוצץ בשלטים. הפרוספקטים שהפקנו, החולצות והצעיפים בשנתיים של גלבוע עפולה בליגת העל היו שנות הזוהר של אבי ושלי. גם כשעזבתי את העיתון נשארנו חברים טובים, נפגשים מידי פעם ומדברים בטלפון כשכל כמה זמן הוא משכנע אותי לחזור לעיתון גם כשלא הייתה לו משרה פנויה, סתם בשביל לדבר. ועכשיו צריך להיפרד. רק בשבוע שעבר דיברנו ואמרת שאתה בסדר. ועכשיו האיש הגדול עם הלב הענק נדם. תנוח על משכבך בשלום חבר יקר ואהוב. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן".
• הלל הילמן, מנכ"ל כפר הנוער כדורי: "כל אדם שפגש את אבי התאהב בו"
"יום ראשון, צהרים. לאחר כמה ימי גשם הגיחה מבעד לעננים השמש, כנראה לכבוד אבי. עמדנו כל אוהביו, באדמה הבוצית של בית הקברות הציורי בנוף הקסום של כפר יחזקאל, ממאנים להאמין שאיבדנו את האיש הענק הזה. הכאב פילח לכולנו את הלב. תמונות מן העבר, בהן הצטלבו דרכינו, נשלפו מן הזכרון וחלפו במחשבות. אבי, נער פנימיה מניר העמק, הגיע לביקור עם כיתתו בקיבוץ יזרעאל ושובץ להתארח בביתנו. שם, בפגישה הראשונה, התאהבנו בו. בהומור האופייני לו המשיך אחר כך שנים להציג את פנינה ואותי כהוריו המאמצים. לאבי הייתה אהבה גדולה לספורט ובעיקר לכדורסל. נמרוד ברין טיפח אותו כשופט כדורסל והצמיד אותי אליו למספר משחקים כחונך. הייתה לו נוכחות מנהיגותית על המגרש, הוא התקדם במהירות בסולם הליגות אך די מהר ויתר על קריירה כשופט והתמקד בטניס שולחן. כשעזבתי את יזרעאל ונשארתי לעבוד במועצה האזורית גלבוע, אבי חשש שלא אסתדר כלכלית, והציע לי להקים איתו מקומון. הרבה לפני כולם הוא הבין את הפוטנציאל בתקשורת והבין שיוכל לנצל את כישוריו כפרסומאי ולהביא לעיתון מודעות בתשלום. הוא היה ביצועיסט חסר תקנה – ביום ראשון הודיע לי שאהיה העורך של עיתון "חדש בעמק" ובשישי כבר הוצאנו את העיתון הראשון. כל הצוות היה עובדת שהקלידה את מה שאמרנו לה, הדפיסה את הדפים, גזרנו את הכתבות, הדבקנו אותן זו ליד זו, שתלנו תמונות ולא ניתן היה לשנות כלום. בחוץ, ליד משרדו הקטן של אבי, כבר חיכתה מכונית שנסעה עם החומר לבית דפוס בתל אביב, כשאבי עומד מעליו וגוער בו "סע מהר". העיתון חולק בתפוצת שיא באזור הצפון, בין היתר הודות למדור הרכילות שאבי כתב וצילם בעצמו וההתעקשות שלו שתמיד יהיה בעיתון מדור סקס. אבי היה היחיד שהיה מסוגל לגייס את בני התמים רז, ערב גיוסו לצבא, ולהפוך אותו לגובה הכספים שלו. רז נשלח ברכב שאבי סיפק למוקדי הכוח בעפולה וזכה לצ'פחות חמות על כל צ'ק שהביא. כשעברתי לניהול כפר הנוער כדורי הוא היה נכנס למשרדי מפעם לפעם, כרוח סערה, ותמיד גנב את ההצגה והפך למוקד השיחה שהתנהלה. היה מגיע עם המצלמה ומתעד אירועים וסיפורים מהווי כדורי, שזכו למקום של כבוד בעיתון. כל אדם שפגש את אבי מתי שהוא, התאהב בו והוא היה מן האנשים שהיה פשוט כיף להיות במחיצתם. אבי היה איש עסקים ממולח, בעל ראיה למרחוק ורצון עז לבסס את משפחתו וגם את אהוביו. ביום ראשון השבוע, הגענו לשבעה בבית החדש שיעל והוא סיימו לבנות לפני כחודש בכפר יחזקאל. הוא אכן הביא את משפחתו והגיע בעצמו אל הנחלה אך למרבה הצער הגיע גם למנוחת עולמים".
• שניר פרידמן, מנכ"ל החברה הכלכלית בגלבוע: "למרות שאבי היה בעל השפעה גדולה מאוד על דעת הקהל – הוא נשאר תמיד מאחורי הקלעים"
"את אבי אני מכיר מזה כ 20 שנה, עוד מתחילת דרכי הציבורית. אבי היה כבר אז הבעלים של כלי התקשורת החזק והנחשב ביותר בעמק ואני בתחילת דרכי הציבורית. היו לנו שיחות רבות על המון נושאים שונים: פוליטיקה, כדורסל, עסקים. הוא הספיק המון בחייו ולמרות שהיה בעל השפעה גדולה מאוד על דעת הקהל הוא נשאר תמיד מאחורי הקלעים. אבי תמיד היה גאה בעיתון ובדפוס שבבעלותו והרבה לספר ולהתגאות בילדים שלו ובהצלחות שלהם. הוא היה יכול להתעצבן בשנייה ורגע אחרי לחייך את החיוך שלו ולהיקרע מצחוק תוך תוספת של איזו עקיצה על מישהו או משהו. בשיחות איתו הוא היה יורה לאלף כיוונים בדקה ורק מחכה שתגיב למשהו בשביל לירות עוד אלף. למדתי מאבי המון, ונעזרתי לא פעם בעצות שלו ובתובנות שלו על נושאים שונים. נוח בשלום חבר יקר ותודה רבה על כל השנים שזכיתי להכיר אותך".
• עליזה פרץ, יועצת פיננסית ואסטרטגית: "היה חשוב לאבי שאצליח"
"את אבי הכרתי בשנת 2008 כבנקאית בבנק הפועלים בעפולה. אבי היה לקוח שלי ושמחתי תמיד לתת לו שרות. הוא היה אדם חביב, איש שיח, יזם, תמיד חפש הזדמנויות להשקעות. בכל מפגש עם איתו הוא היה מעניין ותמיד עם תובנות וטיפים איך להשקיע בעולם הנדל"ן, איך לגרום לכסף לעבוד בשבילך. בזכותו הצלחתי לבנות תוכנית פעולה לרכישת נדלן מניב. את כל העצות שלו יישמתי הלכה למעשה.
לאחר שעזבתי את עבודתי בבנק והפכתי להיות עצמאית, שכרתי משרד אצלו, והוא עזר לי בתחילת דרכי. בתום כל שיחה איתו יצאתי עם תובנות בניהול עסקים נוכח העובדה כי מאחוריו ניסיון של למעלה מ30 שנה בעולם היזמות והתקשורת. הוא תמיד חיבר אותי לבעלי עסקים, היה חשוב לו שאצליח, וגם שבהתחלה היה לי קשה הוא דאג להגיד שככל שאשקיע יותר התוצאות יגיעו. 'כשזה קורה זה אש בשדה קוצים' הוא נהג לומר. המנטור שלי כבר איננו– 'איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא'".