אבחון על מחלה מסכנת חיים היא בשורה מאתגרת ולא פשוטה בלשון המעטה עבור כל אדם באשר הוא, הן ברמה האישית, ובטח ובטח שלתמונה נכנסים ילדים, נכדים ומעגל משפחתי תומך.
הבשורה הקשה על כך שחלתה בסרטן השד, הגיעה לפני מספר שנים לפתחה של מרסל בן גוזי, מזכירה במרפאת בית שאן ג' של מחוז צפון בכללית, אך בתום תהליך טיפול והחלמה מעורר השראה ורווי בתעצומות נפש, היא מוצאת את עצמה תומכת היום בנשים שמתמודדות עם המחלה. מרסל, נשואה + ארבעה ילדים, סבתא ל-10 נכדים וה-11 בדרך. שלושה מילדיה נשואים ובתה משרתת בימים אלה כקצינה בצה"ל, "אני גאה בה מאוד, בעיקר בימים אלה בזמן שישראל נמצאת במלחמה במספר רב של זירות לחימה", היא מדגישה. את החיוביות והאופטימיות, מקורות חשובים מאוד בתהליכי ההחלמה באזורים שבין גוף ונפש, קשה לפספס כבר מראשית הריאיון עמה. מזה כ-25 שנים היא עובדת בכללית במחוז צפון בעיר מגוריה, מה שמזמן לה הכרות מעמיקה עם מרבית התושבים.
• "אי אפשר להיות מוכנים לזה"
"בהמלצת רופאת הנשים פניתי לכירורג שד לבדיקה שגרתית בהיותי בת 51", היא מספרת, "דחיתי את זה המון זמן בלי סיבה טובה, פשוט לא תיעדפתי את הבריאות שלי והייתי בטוחה שהכל בסדר. תמיד בדקתי את עצמי ולא חשתי בממצא חריג וזו הייתה טעות. בהמשך, בעקבות ההפניה של רופאת הנשים, ד"ר אמיר ישראל, כירורג במרכז לרפואה יועצת בבית שאן של כללית, ערך לי את הבדיקה הידנית ובמהלכה חש בגוש ובישר לי שאני חייבת לבדוק את הגוש ולבצע ביופסיה. הוא היה מאוד נחרץ וחד משמעי".
היא זוכרת את הרגע שהרופא התקשר אליה שהגיעו תוצאות הביופסיה ושיש לה סרטן השד ושיחד איתה יכינו תוכנית טיפול.
"אי אפשר להיות מוכנים לזה", היא אומרת, "זה מגיע כרעם ביום בהיר. מיד תחושת החשש מציפה אותך והרגשתי שהשמיים נפלו עליי".
• "תמיד השתדלתי לשדר חוזקה ולהעביר מסר שהכל בשליטה"
מרסל שהייתה בהלם, שאלה בקול שבור מה עליה לעשות, וכיצד מתקדמים לתוכנית טיפול שתוביל להחלמתה.
היא קיבלה את כל הטיפול שכלל כימותרפיה, הקרנות וניתוח כריתת שד.
"לאורך כל סדרת הטיפולים חשבתי שאם הייתי מבצעת ממוגרפיה בזמן, גילוי מוקדם היה מונע את כל הטיפולים הקשים שעברתי בגלל סרטן השד. זה תמיד ניקר במוחי, אבל למזלי היה לי מעגל תמיכה רחב ואיתן, שכלל את בעלי, הילדים שלי, אחיותיי וחברים לעבודה. זה לא היה פשוט, אבל תמיד השתדלתי לשדר חוזקה ולהעביר להם מסר שהכל בשליטה, למרות שהכל לא היה בשליטה והיו רגעים שהרופאים לא נתנו לי סיכוי מכיוון שאובחנתי בשלב 3 מתוך 4. בשלב זה הסרטן לא התפשט באמצעות גרורות, אך הוא נמצא במצב מתקדם יותר מאשר בשלבים המוקדמים – והוא שלב אחד לפני מחלה גרורתית מפושטת. תקופת הטיפול הייתה מורכבת וקשה עבורי, הייתי שוכבת במיטה, עם כאבים, הגוף עובר תהליכי טיפול קשים, השיער נשר ולמעשה אין ממש חיים. מיותר לציין שגם לא עבדתי אבל התמיכה שקיבלתי הזריקה לי אופטימיות ורצון לחזור חיים השמחים שהיו שלי, האופציה לוותר וליפול לא הייתה בכלל על השולחן, בכל אחד מרגעי המחלה".
• "הכל נשאר מאחור"
אחרי הקשיים הרבים שחוותה בתהליכי הטיפול (שנמשך עד לימים אלה בנטילת כדורים), מרסל החלימה מהמחלה והחליטה שהייעוד שלה זה למנוע מנשים לעבור את מה שהיא עברה. היא שבה לעבודתה ומאז היא משכנעת נשים לא לוותר על בדיקת הממוגרפיה ובדיקת כירורג השד ומספרת את סיפורה האישי המרגש.
"אני מתקשרת לנשים ומתאמת להן תור לבדיקה ואת זה עשיתי עוד לפני שחליתי. אישה מבינה אישה ולכן כשאני נתקלת באישה שמהססת או שאינה מוכנה להיבדק, אני משתפת בסיפור האישי שלי ממקור ראשון. אני מבינה את החשש והרתיעה מהבדיקה, אבל אני לא מוותרת. חשוב לי לספר להן שכל מה שעברתי יכול היה להימנע או להסתיים בתהליך רפואי לא משמעותי ומעבר לכך אני מקפידה לתמוך בהן, לחזק, ולהסביר להן את החשיבות של הגילוי המוקדם. לפעמים גם יש לי שיחות עם הבעלים של אותן נשים ואני מעבירה להם מסר שידאגו שהנשים שלהם ייבדקו".
למרסל הרבה זיכרונות טובים יותר וטובים פחות מהתמודדות עם המחלה, "אני לא שוכחת שלאחר ניתוח הסרת הגוש מהשד הרגשתי הקלה – עכשיו אני נקייה מסרטן והכל נשאר מאחור אבל אין ספר שהמחלה השפיעה עליי. יש המון תובנות בהתמודדות הזו על החיים ובכלל. אבל אני כן יודעת שקיבלתי את החיים שלי במתנה, אחרי שהייתי בתחתית של התחתית ועל כך אני מודה לבורא עולם כל בוקר שאני פותחת את העיניים, ובלילה, כשאני עוצמת אותן".
• סרטן השד- הנתונים
על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל, מאובחנות מידי שנה יותר מ – 4,500 נשים החולות בסרטן שד. סרטן השד שכיח יותר בקרב נשים בגילאים 50 ומעלה, כ – 75% מהחולות מאובחנות, אך כ – 25% מאובחנות מתחת לגיל 50 בשנים האחרונות יש עלייה במספר הנשים שאובחנו בשלב מוקדם יחסית. סיכויי ההחלמה גבוהים יותר ככל שמגלים את המחלה בשלב מוקדם יותר.