כשאתה נולד למשפחת כדורגלנים, וגדל בבית שחי ונושם כדורגל סביב השעון-אז קרוב לוודאי שיצא ממך כדורגלן. זה בדיוק מה שקרה עם שלו דסטה (16), נצר למשפחת כדורגלנים מבירת העמק, המשחק כיום בעמדת המגן הימני בנבחרת ישראל נערים א' ונחשב להבטחה גדולה.
שלו הוא בנו הבכור של פנחס דסטה, שחקן עבר שעשה חיל בהפועל עפולה לפני קצת יותר מעשור. הדודים של שלו הם שמואל, אבי, עזרא ודוד-גם הם שחקנים בעבר ובהווה ששיחקו בעפולה ובקבוצות אחרות באזור.
שלו, שבקרוב יעלה לכיתה י"א בביה"ס 'אורן', הוא רק בן 16 וקשה לדעת באמת לאן יגיע בעתיד הרחוק, אך כבר מעכשיו ניתן לראות שמדובר בכישרון גדול. "להגיע מנהלל לנבחרת ישראל זה לא מובן מאליו. אם הוא לא היה מספיק כישרוני אז לא היה מקבל זימון לנבחרת", אומר האבא פנחס ומוסיף בחיוך: "הוא כנראה יצא יותר טוב מהמקור".
מגיל ינקות אביו פנחס לקח את בנו לראות משחקי כדורגל. בגיל 8 הוא החל את דרכו בביה"ס לכדורגל בעפולה ובגיל 11 עבר למחלקת הנוער של מכבי חיפה בנהלל. בחמש השנים האחרונות, ארבע פעמים בשבוע, הוא נוסע לאימונים בנהלל באמצעות אוטובוס.
לפני כחודש הוא קיבל בשורה שהקפיצה אותו מרוב שמחה. "נציג של ההתאחדות הודיע לי להגיע לאימונים של הנבחרת. קפצתי מרוב אושר", הוא מספר בהתרגשות. בשבועיים האחרונים הוא שיחק תחת שרביטו של גדי ברומר האגדי במדי נבחרת ישראל נערים א' במסגרת משחקי המכבייה ה-20 וזכה עם חבריו במדליית הזהב לאחר ניצחון 2:0 מול מקסיקו בגמר. "כל המשפחה ליוו אותי למגרש בעכו. הייתה התרגשות גדולה במשפחה. ללבוש את המדים הלאומיים זו גאווה גדולה.
כרגע אני שואף ומקווה להיות בסגל הנבחרת בטורניר הבא שיתקיים בקייב. לצאת עם הנבחרת לחו"ל זה סוג של חלום. אחרי זה נסמן את היעד הבא".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
אחרי המשחק קיבלתי המון פרגונים והודעות מרגשות אפילו מאנשים שאני לא מכיר", הוא מספר בהתרגשות.
האבא פנחס מעורב מאוד בקריירה של בנו ומהווה עבורו סוג של מנטור. "אני מעורב בהכל ומדבר איתו המון על כדורגל", מספר פנחס, "בהתחלה, מודה, הייתי קצת אובססיבי בעניין הזה, אבל עם השנים למדתי גם להרפות קצת. הוא הגאווה של המשפחה. כל המשפחה מלווה אותו ומדרבנת אותו. אני גם מסביר לו שכדורגל זה מאוד חשוב, אבל זה לא הכל בחיים. בגלל זה אני מקפיד שהוא ישקיע בלימודים. כי בכדורגל, כמו בחיים, יש הפתעות ופציעות ואין לדעת לאן החיים מובילים אותך".
בניגוד לרוב השחקנים הצעירים בני גילו, לכישרון העולה מעפולה אין מודל לחיקוי. יתרה מזאת, הוא גם לא ממהר לשחרר הצהרות בומבסטיות בנוגע לעתידו. בכלל, בשיחה עימו נשמע שהוא מאוד מחובר לקרקע. "בכדורגל קצת קשה לדעת מה יהיה לטווח הארוך", הוא אומר, "גם עבודה קשה באימונים לא תמיד מבטיחה לך הצלחה. כרגע אני שואף ומקווה להיות בסגל הנבחרת בטורניר הבא שיתקיים בקייב. לצאת עם הנבחרת לחו"ל זה סוג של חלום. אחרי זה נסמן את היעד הבא".