גלבוע גליל יצאה במחזור האחרון למשחק חוץ קשה בנהריה שנעל את סבוב ב' ויצאה כשידה על העליונה. תוצאת המשחק היא עדות לכך כי הקבוצה מגלבוע עושה עונה גדולה ובניגוד לכל התחזיות.
נכון, סיכומים עושים בסוף עונה אך רק אזכיר כאן כי מרבית המומחים בענף צפו שגלבוע/גליל היא מועמדת ודאית לירידה ונכון להיום לא רק שאין חרב ירידה מעל ראשה אלא הקבוצה במרחק נגיעה מכרטיס לפלייאוף. מדהים.
הקרדיט בראש ובראשונה מגיע לבעלים חיים אוחיון. הוא זה שהאמין בכח המקומי ולא היה מוכן לחרוג ולהשתולל בתקציב בשום צורה. חיים נותן ספייס שקט ורוגע וגלבוע/גליל מסתמנת כמקום הכי שפוי בליגה לעבודה.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
מאמן הקבוצה אריאל בית הלחמי שהגיע במטרה להציל את הירידה שלפני שנתיים קיבל קרדיט, עלה לליגת העל תוך שנה ומוכיח העונה לטעמי כי הוא מאמן העונה. בית הלחמי הצליח בתקציב הנמוך בליגה להעמיד קבוצה אשר גדולה מסך חלקיה, קבוצה מאומנת, חדורת מוטיבציה וגאווה אשר סיגלה לעצמה סגנון של לחץ בהגנה ומלחמה ללא פשרות וכן, יציאה מהירה להתקפות מתפרצות ובכך מביאה לידי ביטוי את האתלטיות שלה ומצליחה להסתיר חולשות אחרות וכאלו יש בשפע. ההישענות על סגל ישראלי שבחלקו מקומי נתן לקהל סיבה להגיע העונה בהמוניו ליציע.
אני אוהב כדורסל משחר נעוריי ועוקב באדיקות אחרי הליגה, ויש סיבה גדולה לדאגה שעה שימור בחודש מרץ אני רואה משחקים עם 40! איבודי כדור, החלפות הזויות של מאמנים, הרבה אלתורים ועל רקע זה בולטת הקבוצה מגן נר שיש לה שקט, אופי, שיטה והיא בין הבודדות שבאמת עונה להגדרה: קבוצה.
אין לי ספק כי אלמלא פציעתו של מרפי הולוואי ההישג היה מרשים עוד יותר.