הרב יוסף יצחק סגל: "למרות השוני – אנחנו אחד"

היה זה עשרות שנים אחרי חורבן הבית השני- משלחת של ארבעת החכמים החשובים ביותר בעם עלתה לירושלים שאחרי החורבן.
היו אלו נשיאי הסנהדרין: רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא. הגיעו חכמים להר הצופים, ראו מרחוק את הר הבית החרב וקרעו את בגדיהם לאות אבל על החורבן הנורא. הכאב גאה בלבבות.
כאשר התקרבו יותר, ראו שועל יוצא ממקום קודש הקודשים. החכמים פרצו בבכי גדול מרוב כאב עצום על חורבן בית המקדש אבל לתדהמתם הם ראו שרבי עקיבא צוחק. שאלו אותו החכמים 'מה מצחיק אותך'? במקום לענות שאל רבי עקיבא 'מדוע אתם בוכים'? 'שועל הולך במקום קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר שאף אחד לא יכול להיכנס אליו מלבד הכהן הגדול שנכנס לשם ביום המקודש ביותר בשנה יום הכיפורים בלבד, זו לא סיבה לבכות'?!
אמר להם רבי עקיבא, 'דווקא בגלל זה אני צוחק'. יש שתי נבואות שתלויות זו בזו, האחת על החורבן נאמר "ציון שדה תחרש" (מיכה ג,יב) והשניה על הגאולה נאמר "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" (זכריה ח,ד). כל עוד לא התקיימה נבואת החורבן פחדתי שנבואת הגאולה לא תתקיים. עכשיו, כשאני רואה שהתקיימה הנבואה של החורבן אני בטוח שנבואת הגאולה תתקיים לכן אני צוחק.
מסיימת הגמרא בלשון הזה אמרו לו "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".(סוף מסכת מכות).

פעולת החרישה היא הכנה לזריעה וצמיחה

על המדרש הזה נשאלת שאלה: הרי רבי עקיבא קרע גם הוא את בגדיו, משמע שהבין כי החורבן הוא מאורע עצוב ולא מצחיק. אם כן איך הוא יכול לצחוק ועוד יחד עם הבגדים הקרועים? הרי שני הדברים לא הולכים יחד! לשם כך צריך לספר את הסיפור מחדש. רבי עקיבא שואל את החכמים הרי החורבן היה לפני שנים רבות והדמעות כבר הספיקו להתייבש – אם כך מדוע אתם בוכים דווקא עכשיו? והחכמים השיבו לו שמה שגרם להם לבכות זה הראיה של עומק החורבן- 'ראינו שועל יוצא מבית קודש הקודשים והבנו שהחורבן הוא עמוק וקשה'.
עונה להם רבי עקיבא זאת בדיוק הסיבה שאני צוחק עד עכשיו. חששתי שנבואת הגאולה תתקיים אבל לא במלוא העוצמה. שהגאולה תהיה מינימלית ולא מקסימלית. עכשיו כשאני רואה שהגלות כל כך קשה אני בטוח שהגאולה תהיה כל כך טובה ולכן אני צוחק.

המשמעות של הנבואה "ציון שדה תחרש" בא ללמד כאשר חורשים את השדה, מדובר בפעולה של הריסה. הורסים את כל מה שיש באדמה, עוקרים את כל השורשים והגידולים שנשארו והופכים את האדמה. אבל האמת, פעולת החרישה היא הכנה לזריעה וצמיחה. ככל שהחרישה תהיה יותר טוטאלית ומוחלטת, כך הזריעה והצמיחה יהיו מוצלחים וטובים יותר.

"זה הזמן של כל אחד ואחת מאיתנו להתחזק ולחפש כיצד לעזור ולתמוך אחד בשני"

אומר רבי עקיבא המראה של שועל יוצא מבית קודש הקודשים הוא מראה עצוב ולכן קרעתי את בגדי. אבל צריך לזכור את המשמעות הנוספת- החורבן הוא תחילת הגאולה. הקב"ה החריב את הבית השני כדי שבהמשך יוכל לבנות את הבית השלישי, שיהיה בדרגה גבוהה יותר ולכן אין סתירה בין הקריעה ובין הצחוק.
כך גם היום, 1956 שנה לאחר חורבן בית שני ובעוצמה גדולה בשנה שלנו, התשפ"ד, שהתחילה באסון נורא שלא קרה מאז השואה. ודווקא בחג שמחת תורה- היום הכי שמח בשנה.
וממשיך בעשרת החודשים האחרונים- כשעשרות אלפי אנשים בגלות, מחוץ לבתיהם. ומשפחות רבות משוועות להחזרת יקיריהם ורבים וטובים שאיבדו את קרוביהם ואת חבריהם- עומק הגלות כפשוטו.
וזה הזמן של כל אחד ואחת מאיתנו להתחזק ולחפש כיצד לעזור ולתמוך אחד בשני ואחת בשניה ולזכור שכמו אז, גם היום. עומק הגלות כל כך עמוק והוא צריך להזכיר לנו שכך יהיה גובה הגאולה. ועכשיו, תוך כדי הניסיון הקשה שלנו, נחפש את הכח לגלות בתוכנו את המאחד. כי למרות השוני אנחנו אחד ובזכות ההתחזקות באהבה ואחדות, נזכה עוד היום לגאולה שלימה על ידי משיח צדקנו.