בתור ילד לדוד מומברם היה קושי רציני עם מסגרות החינוך הפורמליות. מבחינתו השהות בביה"ס הייתה בבחינת בזבוז זמן במקרה הטוב, וסיוט מתמשך במקרה הפחות טוב. אבל למרות הקשיים בדרך הוא הצליח לסיים 12 שנות לימוד בחירוק שיניים.
הכדורגל, לעומת זאת, עמד במרכז חייו של מומברם שגדל בשכונת שיכון עובדים בעפולה, ובמובן מסוים גם סוג של חמצן עבורו. במגרש, שלא כמו בספסל הלימודים, הוא הרגיש די בנוח. הוא החל את דרכו במחלקת הנוער של הפועל עפולה בגיל 10, הקפיד על רמת אימונים גבוהה, והשקיע את כל מרצו בכדורגל בצורה הכי טוטאלית שאפשר. כשהתקווה הגדולה שלו הייתה להפוך לכדורגלן מקצועני בעתיד.
אלא שלפני כמעט שלוש שנים החלום הגדול שלו התרסק לשברים, כשמאמן קבוצת הבוגרים דאז, ירון הוכנבוים, זימן אותו לשיחה והבהיר לו שהוא לא בתוכניות המקצועיות.
"המדהים הוא שלא תכננתי ללמוד בחיים שלי ופתאום הגעתי לכאן והתאהבתי בלימודים ובמקום. אני מתגורר במעונות סטודנטים מעל שנתיים ועובד פה. מדי פעם גם נותן תגבורים בפיזיקה.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
באותה נקודת זמן הבלם הצעיר הרגיש שחרב עליו עולמו. ובמשך כמה חודשים הוא שקע בדיכאון וחש בלבול עמוק. מה שעזר לו בסופו של דבר להתאושש מהמכה הכואבת היא בעיקר האמונה. בתור אדם מאמין שבשנים האחרונות התקרב מאוד לדת, הוא האמין בתוכו ש'הכל לטובה' ושצריך כעת לנתב את עצמו לכיוון אחר בחיים. משהו שונה. משהו אחר לחלוטין. ואכן הוא שינה פאזה, והכיוון החדש שבחר לעצמו הפתיע רבים, כשפנה ללימודים אקדמאיים. למה מפתיע? כי לאורך כל שנותיו בבית הספר הוא חווה תסכול עמוק ופשוט לא היה מסוגל לשבת וללמוד.
כיום, קצת יותר משנתיים אחרי אותה נקודת שבר רצינית בחייו, הוא מתגורר במעונות הסטודנטים במכללה האקדמית וינגייט ולאחרונה קיבל פרס 'מצטיין נשיא' במסגרת לימודי תואר ראשון בחינוך גופני (שנה שנייה), ובשנה הקודמת אף זכה בתעודת ‘מצטיין דיקן‘.
• "ישבתי בבית ולא הפסקתי לבכות"
"היה לי חלום להיות כדורגלן מקצועני ומגיל 10 התאמנתי במחלקת הנוער של עפולה עם המון מוטיבציה והתלהבות", סיפר השבוע מומברם
בראיון ל"עמקניוז" תוך כדי שהוא שקוע בתקופת המבחנים, "הייתי קפטן בקבוצת הנוער והייתי בסגל הקבוצה הבוגרת במשך 3 עונות, עד שהמאמן ירון הוכנבוים בא ואמר לי 'אני לא בונה עליך'. זה הוציא לי את כל הרוח מהמפרשים. אני זוכר שישבתי בבית, מכונס בתוך עצמי ולא הפסקתי לבכות. היה לי מאוד קשה. הכדורגל היה כל עולמי ופתאום לא רציתי לשמוע על זה יותר".
ולמה לא ירדת לשחק בליגה א'?
"לא היה לי מספיק מוטיבציה לרדת לשחק בליגה א'. אני גם שומר שבת אז באותו זמן החלטתי לשנות כיוון בחיים. כשהייתי בנוער אני זוכר שישנתי אצל חברים או בבתי מלון ולפעמים גם הלכתי למגרשים ברגל בכדי לא לחלל שבת. ברגע שהוכנבוים אמר לי שהוא לא בונה עליי אז הרגשתי שאני מקבל סימן משמיים ושאני צריך לשנות כיוון".
• הפגישה האקראית ברחוב ששינתה את חייו
"אחרי תקופה קצרה שבה עבדתי במסעדה והבנתי שאני לא רוצה לעבוד כל החיים שלי בעבודה פיזית, יום אחד ישבתי בעסק של סבא שלי ז"ל במרכז העיר ופגשתי אדם אלמוני ברחוב", הוא מספר בהתרגשות, "הוא שאל אותי 'מה אתה עושה עם עצמך בחיים?'.
עניתי לו שאני עובד במסעדה. הוא פתח את העיתון והראה לי מודעה שבה היה כתוב יום פתוח במכללה האקדמית וינגייט. הוא שאל אם יש לי בגרות, ואחרי שעניתי לו כן – אמר לי עכשיו אתה הולך על זה".
בשלב הבא מומברם הגיע לכנס חיילים משוחררים בבית אשכול, לשם הגיעו נציגים ממרכז צעירים בעיריית עפולה שעזרו לו לקבל החלטה ללכת ללמוד באקדמיה. "במרכז לצעירים הסבירו לי מה הזכויות שלי, ונתנו לי הכוונה ראויה ואמרו לי גם מה מגיע לי. אני מוקיר להם תודה גדולה. יש להם חלק גדול בהצלחה שלי", אומר מומברם.
"המסר שלי לכל שחקן הוא ש'אם אני הצלחתי, כל אחד יכול'. אני אומר לשחקנים שאם אתם לא מרוויחים איזה 200 או 300 אלף בשנה אז אל תשללו את האפשרות של הליכה ללימודים אקדמאיים"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
ואיך אתה מרגיש בלימודים בוינגייט?
"המדהים הוא שלא תכננתי ללמוד בחיים שלי ופתאום הגעתי לכאן והתאהבתי בלימודים ובמקום. אני מתגורר במעונות סטודנטים מעל שנתיים ועובד פה. מדי פעם גם נותן תגבורים בפיזיקה. אני לומד תואר ראשון בחינוך גופני בוינגייט. יש לי תעודה של מדריך כושר ואני הולך להיות מאמן כושר של משחקי כדור. אני מתעניין מאוד בנושאים כמו: פיזיולוגיה, אנטומיה, ביוכימיה ומאוד רוצה להביא את הידע האקדמי שלי לספורטאים".
• שיניתי פאזה בחיים
"בתור תלמיד היה לי קשה עם המסגרות החינוכיות", הוא מספר בכנות, "המורים לא כל כך רצו אותי אצלם בכיתה. הייתי תלמידי דעתן ומרדן.
לא הייתי מסוגל לשבת יותר מ-20 דקות בכיתה. וגם במסגרת הצבאית לא ממש הסתדרתי והיה לי קשה מאוד. והיום אני יושב שעות על גבי שעות ונהנה מכל רגע בלימודים. אני מרגיש ששיניתי פאזה בחיים והתבגרתי. טוב לי במקום שאני נמצא כיום“.
• מודה לשרון יונה ועמי אסייג
מומברם, שעזב את הקבוצה הבוגרת של עפולה בטון צורם, שופע מחמאות על מחלקת הנוער, שלאורך השנים היוותה עבורו בית חם ומסגרת
משמעותית שאיזנה אותו בחיים. “מי שבנה ועיצב את האופי שלי למוסר עבודה ולמשמעת – זה לא בית-הספר ולא מסגרות החינוך אלא נטו מחלקת הנוער של הפועל עפולה“, הוא אומר מבלי לחשוב פעמיים, “אני מודה בראש ובראשונה לשרון יונה ועמי אסייג. כמו כן, למאמנים שרון כץ, איציק גואטה ויאיר סילקו. אלה האנשים שעזרו לי לעצב את האישיות שלי ואני מודה להם על כך".
יש לך מסר כלשהו לכדורגלנים?
"המסר שלי לכל שחקן הוא ש'אם אני הצלחתי, כל אחד יכול'. אני אומר לשחקנים שאם אתם לא מרוויחים איזה 200 או 300 אלף בשנה אז אל תשללו את האפשרות של הליכה ללימודים אקדמאיים בשילוב עם הכדורגל. אגב, אין סתירה בין כדורגל ואקדמיה. להיפך, אם באותה תקופה ששיחקתי כדורגל היה לי את הידע שצברתי באקדמיה, אז אני בטוח שהייתי שחקן הרבה יותר טוב".
מה השאיפות המקצועיות?
"אני רוצה להיות מורה לחינוך גופני. חשוב לי להנחיל את הידע האקדמי לילדים ולבני נוער וללמד אותם מה החשיבות של פעילות גופנית, למה חשוב להקפיד על תזונה נכונה, ואיך אפשר לשפר את ההישגים. בנוסף, הייתי מאוד רוצה לגעת באותם תלמידים שבדרך כלל קשה להם במסגרת הפורמלית. במקביל, אשמח גם לסגור מעגל ולהיות בעתיד מאמן כושר בהפועל עפולה. חלום נוסף שיש לי הוא להחליף את ערן שדו כמאמן כושר בנבחרת ישראל".
• גאים בהישגים שלו
מנהל מרכז צעירים בעפולה, איתי אליהו: "למרכז צעירים יש מטרת על והיא לאפשר לכל צעיר לממש את מלוא הפוטנציאל האישי הטמון בו. דוד הוא מסוג הצעירים הסטודנטים שאנו שמחים ללוות אותם וגאים בהישגיהם במהלך המסע למימוש אותו פוטנציאל. אנו מעניקים מעטפת של שירותים לכלל הצעירים תוך הענקת יחס אישי וחיבור לעיר לעפולה".