"הייתי חייב לרוץ לזכר אמא"

אורן אעידן, 44, תושב המושב כפר יחזקאל שבגלבוע הוא חובב ריצה מושבע, "מכור", תהיה הגדרה טובה יותר. בשנים האחרונות הוא מבלה שעות נוספות על המסלולים השונים ברחבי העמק במסגרת חברותו בקבוצת "דראפטינג" עפולה. החיידק והאהבה שלו לריצה הדביקה גם את יתר בני המשפחה ובעיקר את בנו בכורו עידו ש'חורך' עימו קילומטרים רבים של אספלט ושדות ירוקים.

• הבשורה הקשה בחייו

את בוקר הרביעי בפברואר, כנראה שאעידן לא ישכח את סוף ימיו. בתום הריצה המסכמת, לקראת מרתון תל אביב, צלצל הטלפון הנייד שלו ומעבר לקו, מבלי שום הכנה מוקדמת, הודיע לו אחיו דודי כי אמו האהובה רחל, דמות דומיננטית, אהובה ומוערכת במשפחה ובכל המעגלים שסבבו אותה, נפטרה בטרם עת ובאופן פתאומי. הבשורה אותה מגדיר אעידן "הקשה בחייו", הכתה בו כמו ברק.
"באותו הרגע חרב עולמי", הוא מספר, "איבדנו את אמי היקרה ועד היום קשה לי מאוד לדבר עליה בלשון עבר או להוסיף לשמה את צמד האותיות ז"ל. המוות שלה מבחינתי היה מיותר".

יצאנו לדרך והמרתון כמו כל מרתון היה סרט מלחמה. עד לק"מ ה-33 הכל התנהל בסדר על פי התכנון שלי ושל מאמן הקבוצה ניב אדרי. הייתה אפילו תחושה של פסטוראליה ברחובות ת"א ולאורך קו החוף – בואך ליפו העתיקה.

• "על קו הזינוק ראיתי אך ורק את אמא ואת קו הניצחון"

אעידן אכן התייצב על נקודת הזינוק וסיים אותו בקושי רב, כשהוא נזקק לתמיכה מחבריו לקבוצה ומבני המשפחה. "יש כאלה שיגידו שההחלטה שלי אולי לא מקצועית, אבל במקרה שלי זה לא היווה שיקול כלל וכלל. בתסריט הראשוני שלי תכננתי להגיע לקו הסיום של המרתון יחד עם בני בכורי עידו שרץ במקצה ה-10 ק"מ ולהקדיש את הניצחון לאחת שלצערי כבר לא איתנו.
אבל אחרי שביום שישי השכמתי בשעה 3 בבוקר ובחמש לפנות בוקר הייתי כבר בתל אביב, החלטתי לרוץ את ריצת המרתון. בשעה שבע בבוקר כבר התייצבתי עם כל החששות על קו הזינוק ולנגד עיני ראיתי אך ורק את אמא ואת קו הניצחון. ביריית הפתיחה של המרתון הכרוז הזכיר אותי ואת אמי ז"ל.

לא היינו בטוחים שהוא בכלל ירוץ, ולא מומלץ לרוץ מרתון ללא הכנה קפדנית. אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה העברנו הילוך. זה דרש מאיתנוו להכין לאורן תוכנית אימונים מיוחדת לקראת יריית הזינוק

• "רצתי מספר ק"מ כמעט על רגל אחת"

אחרי שכדורי המלח אזלו לו והוא נותר בעיקר עם עצמו והרצון שלו להשלים את המרתון, החליט אעידן בצורה מודעת להוריד קצב ולחשב מסלול מחדש, "רצתי מספר ק"מ כמעט על רגל אחת ואז פגשתי בישורת האחרונה את יוחאי יפה, חבר יקר  שמשך אותי עד לסיום המיוחל. כמה מאות מטרים לקו הסיום כבר התלוו אלי בני עידו ועוד חברים טובים מהקבוצה".
בפיניש האחרון של המרוץ החליף אעידן את חולצת המרתון הרשמית בחולצה עליה הודפסה תמונה של אמו, "בלי התמיכה של אשתי, המשפחה והחברים לא הייתי מצליח לעשות את זה", אמר אעידן זמן קצר לאחר שקיבל מחמאות מכל הרצים, "מלבדם אני חייב לומר תודה למאמן שהוא גם חבר עם לב ענק, ניב אדרי. בדבריי ההספד שלי אמרתי, בין השאר, כי לא אשכח את אמי לעולם ואכן, את המרתון הזה רצתי לזכרה ועם כוחות מלמעלה הצלחתי להגיע לקו הסיום".

• "נדרשנו להכין תכנית אימונים מיוחדת אבל לי לא היה ספק שאורן יגיע לקו הסיום"

מאמנו של אעידן, הטריאתלט ניב אדרי שמוביל את קבוצת דראפטינג להצלחות רבות, כולל השתתפות של 60 רצים במקצים השונים במרתון הנוכחי סיפר כי כוח הרצון של אעידן הוביל אותו להגיע לקו הסיום של המרוץ, "השבועות שקדמו למרתון היו קשים לאורן, בעיקר מנטאלית.
לא היינו בטוחים שהוא בכלל ירוץ, ולא מומלץ לרוץ מרתון ללא הכנה קפדנית. אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה העברנו הילוך. זה דרש מאיתנו להכין לאורן תוכנית אימונים מיוחדת לקראת יריית הזינוק, אבל לי לא היה ספק שאורן יגיע לקו הסיום.
המוות של אמו והרצון לרוץ לזכרה נתן לו דרייב ומוטיבציה להשלים את המסלול. הקשיים שליוו אותו יכולים להיות קשורים לעובדה שהוא לא התאמן כמו שצריך בחודש שקדם למרתון, אבל לא בהכרח. כל רץ מרתון נקלע לאורך המסלול המתיש בקושי כזה או אחר. בסופו של דבר אני שמח שאורן השלים את המרתון ומעבר לסיפוק על סיום המסלול המאתגר יש פה גם מוטיב של זכרון והנצחה לאמו היקרה".