בקיץ של שנת 2022 החתימה הפועל עפולה, אז עוד בליגה הלאומית את לוקאס גולדנברג, שעד אז כדרר בפרקטים של בואנוס איירס. פחות משנתיים עברו וגולדנברג שמשחק בתפקיד הסמול פורוורד כבר משמש כקפטן הקבוצה, אחרי שעלה עם הקבוצה לליגת העל, ונחשב לאחד השחקנים המשמעותיים בסגל של רועי פרל, ולא רק בשל כישוריו ויכולת הקליעה שלו.
הוא בן 31. גדל בעיר פרנה ברפובליקה הארגנטינאית ובטרם נחת בבירת העמק שיחק בליגות המשנה והעל והציג ממוצעים נאים.
אנחנו פוגשים אותו אחרי עוד משחק אינטנסיבי, כשהוא כאוב מהמאבקים מול שחקני היריבה ב'צבע', אבל עם מלא אנרגיות חיוביות בכל הנוגע להצלחת המועדון.
"הפעם הראשונה שעלתה על הפרק הצעה לבוא ולשחק בישראל הייתה כבר שהייתי בן 18"
נזכר גולדנברג, "אבל הייתי עדיין צעיר ורציתי להמשיך ולשחק בארגנטינה, קרוב למשפחה שלי והחברים. לפני כשנתיים קיבלתי שוב הצעה לשחק בישראל באמצעות סוכן והפעם החלטתי ללכת על זה. חשבתי שזו הזדמנות מצוינת עבורי להתפתח בישראל ולהתנסות בחוויה אחרת. דיברתי גם עם כמה כדורסלנים ששיחקו בישראל בעבר והם המליצו לי להגיע וחיזקו את הבחירה. הייתי נרגש וההחלטה הייתה בעיקר שלי, מכיוון שעברתי ללא חברה או ילדים ומשפחה. היה לי ברור שזה עכשיו או לעולם לא והחלטתי לקחת את הצ'אנס".
איך חווית את ההתאקלמות הראשונית? את השינוי בין אורח החיים בארגנטינה לישראל?
"השינוי המרכזי במעבר שלי לישראל היה שעברתי בלי משפחתי, ואני מתגעגע אליהם כל יום, אבל במקביל אבי כבר הגיע פעמיים לישראל לבקר אותי וכך גם אמי ואחותי. זה מקל על הגעגוע והמרחק העצום ביננו וגם מעניק לי את האפשרות להיות איתם, ולטייל ולבלות עמם. מעבר לכך, ארגנטינה היא מדינה עצומה בגודלה ובכל משחק נאלצתי לנסוע למשך ימים ארוכים, לפעמים אף לשבוע ופה כל משחק הוא במרחק קצר. לשמחתי גם הרגשתי בבית החל מהיום הראשון, כולם נתנו לי להרגיש בנוח ופתחו בפניי את בתיהם בכל דבר שביקשתי ובכלל. אני מדבר גם על השחקנים, גם על המאמן רועי וגם ההנהלה. גם לאבי יש משפחה בישראל והם גם תמכו בי ודאגו לנחיתה רכה למרות השינוי המשמעותי. בארגנטינה גרתי במטרופולין של בואנוס איירס והוא ענקי וברור שהמעבר לעפולה הוא גדול, אבל מעבר למגורים לעיר מתאפשר לי לטייל ולבלות בכל רחבי הארץ, בעיקר בתל אביב וחיפה".
מרגיש בבית מהאימון הראשון
ביטוי ראשוני לתמיכה ולמעטפת החמימה זכה גולדנברג כבר באימון הראשון שלו בהיכל בעפולה עלית, כשעשרות חברים בקהילה היהודית – ארגנטינאית באזור הגיעו לעודד אותו ולהעניק לו תחושת ביתית:
"זה היה מחמם לב", נזכר גולדנברג, "חלקם גרים בעפולה וחלקם באזור ומשתייכים לקהילה אחת. מעבר לאימון הם יצרו איתי קשר וביקשו לעזור בכל מה שהם יכולים, ושלא אהסס לבקש עזרה כזו או אחרת. הערכתי את זה מאוד".
מעבר לקהילה הארגנטינאית, האנרגיות של גולדנברג, לצד המחוייבות שלו למועדון, הובילו אותו לזכות באהדה יוצאת דופן מהקהל העפולאי והמועדון, חיבור שאף הוביל אותו לשמש כקפטן הקבוצה: "החיבור ביני לבין הקבוצה והקהל היה מצוין מההתחלה. בכל משחק אני נותן את כל מאת האחוזים שלי ואף יותר עבור הקבוצה ומעריכים את זה. חשוב לי גם להיות חלק מהקבוצה ובכלל להיות עבור השחקנים, בעיקר הצעירים. יש לי מזג ארגנטינאי שמותאם למזג הישראלי, עם המון אנרגיות מתפרצות ואני מאוד מוזן ומושפע מהקהל וממה שקורה על הפרקט. אני קורה לזה 'דם חם', כולם מרגישים את זה וחושבים שאני שחקן ישראלי- מקומי, שגדל במועדון. כרגע אני גם השחקן המבוגר בסגל וזה אספקט חשוב בפני עצמו, ומאפשר לי להראות את התמיכה שלי בהם, לכוון אותם מהניסיון שלי, לדבר עם המאמן ולחבר בינו לביננו השחקנים, הכל לטובת המועדון והצלחתו. יש לנו עונה מדהימה והמטרה שלנו להמשיך ולהצליח. כמובן שנעשה הכל לעמוד בכל המטרות שהצבנו לעצמנו".
"הרגעתי את המשפחה"
כשעבר לשחק בישראל, היה גולדנברג מודע לאיומים הביטחוניים והרגישויות בגבולות הארץ, אבל כמו כל תושבי ישראל, גם הוא נאלץ להתמודד עם מאורעות ומראות ה-7 באוקטובר המזוויעים: "הייתי בעפולה ויום קודם עוד שיחקנו מול נס ציונה. היה אמור להיות לנו בשבת יום חופשי ולפתע התעוררתי בבוקר עם אינספור הודעות מהמאמן, ההנהלה, חברים והמון דיווחים ברשתות החברתיות על מתקפת החמאס. התחלתי לראות בחדשות מה קורה באזור בעוטף ובמקביל ניסיתי להרגיע את המשפחה והחברים שדאגו לי ולעדכן אותם שאני במקום בטוח ושאני בסדר למרות האירוע המורכב והקשה. במועדון המליצו לי להישאר בבית באותו היום, מכיוון ששררה אי ודאות גדולה בישראל".
זמן קצר לאחר המתקפה האכזרית של מחבלי החמאס, גולדנברג טס ליוון ומשם טס לחבריו שמתגוררים בספרד. באותה עת נעצרו המשחקים בליגת העל בכדורסל והוא שב ארצה, לאחר שהמצב בישראל התייצב, והליגה שבה לסדרה. "החזרה לפרקט לא הייתה פשוטה עבור כולם", אומר גולדנברג, "אני חושב שהיא הייתה מאתגרת עבור כל הקבוצות, בעיקר במשחקים הראשונים שחזרנו לשחק. הראש עדיין לא היה בכדורסל, ובידיעה שיש כל כך הרבה נרצחים, חיילים נופלים וכמות כל כך גדולה של חטופים. חשבנו המון גם על שחקני גליל עליון שהתמודדו עם הירי של חיזבאללה בצפון וכבר לא יכלו לשחק בביתם ומעבר לכך לא יכלו אף לגור באזור בשל המצב הביטחוני".
המצב ישפיע על העתיד שלך בישראל?
"לא, אני מתכוון לחזור בכל מקרה לישראל בשנה הבאה. אומנם אין לי חוזה, אבל אני כן מתכוון לחזור והמשפחה שלי כבר יודעת את זה. הכנתי אותם כבר לבקר אותי גם בשנה הבאה. אני מרגיש טוב ובטוח בישראל, גם על הפרקט באולם וגם מחוצה לו. אשאר פה לשחק כל עוד הגוף שלי יאפשר לי וכן שהגעגועים לא יכריעו אותי".
איפה אתה אוהב לאכול בעפולה?
אני והשחקנים מגיעים בתדירות גבוהה לחומוס יעקב, בעיקר אחרי אימונים.
המנה המועדפת עליי?
זו שאלה קשה. אני חושב שחומוס. אני גם מאוד אוהב לנסות שווארמה.
בזמנך הפנוי?
אני מתרכז בעיקר בלימודי עיתונאות בארגנטינה. במקביל אני מאוד אוהב לטייל ולבלות עם חברים בחוף הים, במסעדות ובתי קפה, ולשחק בסוני פלייסטיישן.
חברה?
הנשים הישראליות מאוד חמודות ויפות. המון חברים, קולגות ובני משפחה רוצים שאתחתן, אבל אני אומר להם שאעשה את זה כשארגיש שזה נכון. אני עדיין צעיר ונהנה מהרווקות".
אם לא היית כדורסלן?
הייתי רוצה להיות כדורגלן.
מי לדעתך שחקן הכדורסל הטוב בעולם כיום?
אני חושב שניקולה יוקיץ, הסנטר של דאנבר נאגטס, ואחריו לוקה דונצ'יץ, הרכז של דאלאס מאבריקס. שניהם הופכים את הקבוצות שלהם להרבה יותר טובות.
מה אוהדי הפועל עפולה לא יודעים עליך?
שאני שחקן מצויין בפיפ"א והשחקן הכי טוב בקבוצה בפוקר. אני גם מקווה שהחברים שלי לקבוצה יקראו את זה.