הסיפור של ד"ר אליעד פרץ, שנולד וגדל בעפולה, והגיע במרוצת השנים למשבצת היוקרתית של הישראלי הבכיר בנאס"א, סופר לפני כשנה וחצי בהרחבה באתר עמקניוז ובמגזין עמק. בעת האחרונה זכה ד"ר פרץ להישג נוסף, כשקיבל בפעם השלישית את מדליית המצוינות של סוכנות החלל האמריקנית. ד"ר פרץ נולד במרכז הרפואי העמק בבירת העמק, בן להורים שהכירו ב"פלאפל גולני", בעת שאביו שירת כחייל ואימו הגיעה להתנדבות מאנגליה. את השנים הראשונות בחייו עשה עם משפחתו ברחוב כורש בעיר – כשהוא לומד בביה"ס חרדי של חב"ד במושב אביטל.
באחת המשימות האחרונות והחשובות שלו, במקביל לראיון עמו, הוא מביט לעבר האופק ההררי והמושלג ממתחם השיגור של סוכנות החלל האמריקנית באלסקה, ברקע נשמעים קולות הכריזה לצוות הקרקע להתכונן לשיגור, ההמולה מזכירה לכולם שרגע האמת מגיע.
בעשור האחרון הוא עמל על פיתוח טכנולוגי חדיש המאפשר לחוקרים לצפות בצורה טובה יותר בהתפרצויות ענק על פני השטח של השמש. ד"ר פרץ חוזר לרגע בו קיבל את הבשורה המשמחת. "הטלפון צלצל, ובצד השני היה אחד מבכירי סוכנות החלל האמריקנית שאמר לי: 'ד"ר פרץ, אני רוצה לברך אותך על זכייתך בפעם השלישית במדליית המצוינות של סוכנת החלל האמריקנית על פריצה טכנולוגית יוצאת דופן'". ד"ר פרץ הודה לבכיר, והזכיר לו באותה הנשימה שמדובר בעבודת צוות.
הפרס ניתן לו על פיתוח טכנולוגיה לטלסקופים המאפשרת להם ללכוד את התמונות החדות ביותר באור הנראה לעין האנושית. הניסוי והתמונה נרכשו בצד השני של כדור הארץ, על פסגת ה'מאונה קיאה' הר געש רדום המהווה את אחד מחמשת ההרים המרכיבים את האי הוואי, והגבוה שבהם.
כשהטיל יצא לדרך
בחזרה לבשורה המשמחת: שיחת הטלפון הסתיימה, וד"ר פרץ לקח נשימה עמוקה. כחמש דקות לאחר מכן, הוא ישב בחדר השיגור, הביט על שעוני הספירה לאחור שעל הקיר, ובמקביל הביט באמצעות טלסקופ חלל נוסף על אחת ההתפרצויות הסולאריות הגדולות שראה בחייו על פני השטח של השמש בזמן אמת.
הוראה לשיגור הטילים יוצאת כשהטיל הראשון נושא על גבו טלסקופ קרני רנטגן. לאחר כשלוש דקות התמונות מופיעות על המסכים, הפיתוח הטכנולוגי צלח, בהמשך הוא יתורגם לתובנות מדעיות שיספרו לכולנו יותר על המנגנונים הפיסיקאליים שהשמש מקיימת על פני השטח שלה, וייתכן שתתן לנו התראות מהירות יותר בעתיד בעת התפרצויות סולאריות ותאפשר לאנושות להתגונן בצורה טובה יותר מפניהם. הטיל השני יוצא לדרך, צוות השיגור שואג, הקמפיין באלסקה מוכתר כהצלחה, לחיצות ידיים וחיוכים מוחלפים. ד"ר פרץ עולה על רכב השטח שלו, ועושה את הדרך המסוכנת חזרה לבסיס האם הנמצא בפיירבאנקס אשר במרכז אלסקה, משם הוא מתקשר לאישתו בביתם שבמרילנד, ד"ר אבבי גולדמן, יועצת לבית הלבן ומספר לה על הבחירה. הוא עצר לרגע, וסיפר לה שהבכיר הזכיר לו בדרך אגב שהמדליה השלישית השלישית הופכת אותו למדען הישראלי המעוטר בהיסטוריה, ומזכיר לו שעוד נכונות לו עוד הפתעות בהמשך.
צוללי השמש
ד"ר פרץ: "בחיי היום יום אני נמצא במרוץ תמידי, ולעיתים רחוקות יוצא לי לעצור ולהנות מהרגע. כשההודעה הגיעה אליי באלסקה מצאתי את עצמי בדילמה, מצד אחד שאפתי אוויר פסגות, אך מן הצד השני נותרתי בגפי. המשפחה המורחבת שנותרה בארץ, המשפחה הקרובה שנותרה במרילנד, שני חברים יקרים מישראל שהיו איתי נאלצו לעזוב לפני השיגור, ומשלחת מחקר ישראלית שפגשתי במקרה והפכו לחברים טובים".
לאחר חזרתו לוושינגטון, ד"ר פרץ עסוק במרכז פיתוח המשימות ב'מרכז גודדארד' לחקר החלל. הוא מוביל צוות חוקרים ומהנדסים בפיתוח משימת חלל חדשה – צוללי השמש. הפעם מדובר בתכנון חללית מיוחדת האמורה לצלול אל פני השטח של השמש ולאסוף נתונים מדעיים שלא ניתן לאסוף בשום דרך אחרת. וכמו בפעם הקודמת, צלצול נוסף, על הקו הפעם ראש תכנית החלל לאסטרופיסיקה האמריקנית: "ד"ר פרץ – ברכות על זכייתה של משימת החלל 'לנדולט'. אנחנו מאחלים לך ולצוות המשימה בהצלחה, נתראה בשיגור".
"אני אמנם רחוק מישראל, אבל הלב שלי נשאר בארץ"
משימת החלל החדשה שהגה ד"ר פרץ לפני כעשור נועדה לעזור לאנושות למדוד בצורה מדויקת יותר את רמת הבהירות של כוכבים, שבתורה תאפשר למדענים למדוד טוב יותר את גילם של כוכבים וגלקסיות רחוקות, ולהבין טוב יותר כיצד היקום נוצר ולאן הוא הולך.
ד"ר פרץ: "ברגע הזה נשברתי והתחלתי לבכות. מספר משימות החלל הנבחרות לשיגור לאחר תהליך בחירה תחרותי הוא מזערי.
"לראות כיצד חלום שגדל לך בראש במשך מעל לעשור הופך למציאות הוא רגע מכונן, אבל הוא גם מזכיר לך שעכשיו מתחילה העבודה הקשה ביחד עם שותפי לדרך – ד"ר פיטר פלאבצאן מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון שבארה"ב".
בשיחת טלפון טרנס אטלנטית מעדכן ד"ר פרץ כי הוא מתכונן לשיגור נוסף מאלסקה. הוא ארז את ציוד החורף שלו והמכשור המתקדם. בתו בת ה-7, שושנה, אשר נקראה על שם סבתו ממושב גדיש שבחבל תענך בגלבוע, אורזת את ציוד המחקר שלה גם כן. "שושנה תצטרף ותעזור במיפוי של גזי חממה באלסקה, משם תמשיך לצפות בשיגור טיל מחקר בפעם השנייה בחייה, ותצעד עם אביה בשמורות הקרח המבודדות של אלסקה בכדי להבין כיצד מיקרובים הנוצרים באגמים יכולים לתת לנו רמזים לקיומם של חיים בעולמות הרחוקים שנות אור מאיתנו. ד"ר פרץ מסיים: "לחיים יש דרך משלהם לסגור מעגלים. אני אמנם רחוק מישראל, אבל הלב שלי נשאר בארץ".