כשהוא חצה את קו הסיום ועצר את השעון, מתן עברי ידע שהוא נכנס לספרי ההיסטוריה של האתלטיקה הישראלית. בתוך תקופה קצרה, שבר הרץ בן ה-24 מהיישוב שמשית שלוש פעמים את שיא ישראל בריצת 1,500 מטר, העפיל לאליפות אירופה – הישג יוצא דופן והפך לאחת ההבטחות הגדולות של האתלטיקה הישראלית.
אבל מאחורי המספרים, השניות והעשיריות שמפרידות בין שיא לשיא, מסתתר סיפור של התמדה, אמונה בדרך ונער מהעמק שגדל על שילוב יוצא דופן של ניווט, ריצה ואהבה לאתגר. עכשיו, כשהמטרה כבר ברורה, עברי לא מסתפק בשיאים שכבר קבע. הוא ממשיך לרדוף אחרי השעון, להוריד עוד שניות ולהתקרב לצמרת העולמית – בדרך אל המטרה הגדולה מכולן: לעמוד על המסלול האולימפי. ״בניגוד לכל הסיכויים ובמירוץ נגד הזמן, העפלתי לאליפות אירופה דרך הדירוג״, אמר עברי בהתרגשות:
״צריך 5 תוצאות לדירוג, ואת כולן השגתי ב-5 התחרויות האחרונות של העונה, כשהאחרונה שבהן הייתה בתל אביב שבה קבעתי את שיא ישראל בין לאומי – התוצאה המהירה ביותר על אדמת ישראל, כשקהל של כמה מאות א.נשים הגיע לעזור ולדחוף אותי״
כישרון מתגלה
הדרך של עברי לא התחילה דווקא על מסלול האתלטיקה. כמו ילדים וילדות רבים.ות בשמשית, גם הוא התחיל בכדורגל ובכדורסל, אבל המפגש עם עולם הניווט בתיכון 'העמק המערבי' ביפעת פתח בפניו מסלול חדש. "כמו רוב הילדים והילדות בשמשית ניסיתי כל מיני חוגי ספורט ובסוף נהייתי קצת יותר רציני בכדורסל. שיחקתי עד כיתה ט', אבל לא הייתי איזה כישרון יוצא דופן", סיפר עברי, "בכיתה ז' הצטרפתי לנבחרת הניווט של בית הספר 'העמק המערבי', בהדרכת המורה לחינוך גופני אביחי ביאר. משנה לשנה השתפרתי ובכיתה ט' כבר הצטרפתי לנבחרת ישראל בריצות ניווט. שנה אחר כך התחריתי באליפות אירופה לנוער ובשנת 2019 הגעתי גם לפודיום באליפות אירופה לנוער. אחר כך התחריתי גם באליפויות עולם לנוער ולבוגרים".
מה מצאת בניווט הספורטיבי שלא מצאת בענפי ספורט אחרים?
"אהבתי את זה כי הייתי טוב בזה הרבה יותר ממה שהייתי טוב בכל ספורט אחר שעשיתי לפני זה. היה לי גם את אביחי, ששלח אותי לתחרויות, עזר לי באימונים ודחף אותי קדימה. מאוד אהבתי את השילוב בין המאמץ הגופני של הריצה לבין הצורך לחשוב ולהפעיל את המוח תוך כדי התחרות".
המעבר של עברי מניווט ספורטיבי לאתלטיקה ולריצות למרחקים בינוניים החל מתוך רצון לשפר את יכולות הריצה שלו, לקראת המעבר לתחרויות הבוגרים.ות בניווט. אלא שאז הגיעה מגפת הקורונה והפכה לנקודת מפנה ששינתה את מסלול חייו.
"בקיץ שבין כיתה י"א לי"ב הבנתי שאם אני רוצה להגיע לרמה גבוהה גם בבוגרים בניווט, אני צריך להשתפר בריצה. חשבתי שהדרך הנכונה לעשות זאת היא להתחיל להתאמן עם קבוצה של רצים איכותיים", סיפר, "לי קרבל, שהתאמן אצל אמיר רמון משריד במועדון האתלטיקה הפועל עמק חפר, הציע לי במשך תקופה ארוכה להצטרף לקבוצה. השתכנעתי והצטרפתי לעמק חפר. התחלתי להתאמן בריצה ברמה מקצועית יותר, רק במטרה שזה יעזור לי בניווט. לא הייתה לי שום מחשבה להפוך לרץ מקצוען. במהלך כיתה י"ב פרצה מגפת הקורונה והוטל סגר. בזמן הסגר לא היה שום ספורט אחר שאפשר היה לעשות מלבד לרוץ לבד בשדות, ולכן בלית ברירה התחלתי להתמקד יותר בריצה".
כשהסגר הסתיים ותחרויות האתלטיקה חזרו, התרחשה תפנית שעברי, מאמנו ואיש בסביבתו לא צפו. הריצות בשדות העמק, בין הסוללים לשמשית, גבעת אלה ולאורך נחל ציפורי, עשו את שלהן ועברי חזר למסלול כרץ אחר.
עברי: "בזמן הקורונה עשיתי קפיצה גדולה מאוד בריצה וכשחזרתי להתחרות קבעתי קריטריון לאליפות אירופה לנוער בריצת 3,000 מטר. זו הייתה הנקודה שבה הגעתי לרמה אירופית לנוער גם בריצה, ולא רק בניווט. אז גם נפתחה לי האופציה להגיע אחרי הצבא למכללות ולאוניברסיטאות בארצות הברית. זה בעצם מה שהניע אותי בשנים האלה להתמקד יותר באתלטיקה – הידיעה שדרך הריצה אני יכול להגיע למכללות עם מלגה מלאה, ללמוד תואר ולחוות את החיים בארצות הברית. זה משהו שאין בניווט ספורטיבי".
נקודת המפנה
התקדמותו של עברי לא נעצרה בזירה הארצית, ועד מהרה באה לידי ביטוי גם בתחרויות בינלאומיות: מקום שביעי באליפות אירופה לנוער בריצת 3,000 מטר, ומקום שביעי נוסף לצד מדליית ארד קבוצתית באליפות אירופה בריצות שדה. לקראת סיום שירותו הצבאי, לאחר שהתאושש משלוש פציעות מאמץ, חזר למסלול וקבע שיאים אישיים בריצות ל-1,500 ול-5,000 מטר.
בתום שירותו הצבאי קיבל עברי מלגת ספורט מלאה באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, שם הוא לומד לתואר ראשון במדעי המחשב ובמקביל מתאמן ומתחרה בריצות למרחקים בינוניים. אלא שגם תחילת דרכו בארצות הברית לא הייתה פשוטה. בשנה הראשונה שוב סבל מפציעות מאמץ, שמנעו ממנו להתחרות. לקראת השנה השנייה החליט לשנות גישה, הקפיד יותר על תזונה נכונה, עלה במשקל והפחית את עומס האימונים. "שיניתי את הגישה. עברתי להתחרות בתחרויות ולא להתחרות באימונים", סיפר:
"זה לא תמיד עבר חלק מול המאמן, מיק ביירן, אבל ברגע שהדברים התחילו להצליח, גם הוויכוחים עם המאמן פחתו. התחלתי להתקרב לשיא הישראלי, אבל השנה הגיע הבום"
וזה לא היה סתם בום, אלא הפריצה הגדולה שכל ספורטאי מייחל לה. ב-3 באפריל, בתחרות שנערכה בסטנפורד, שבר עברי לראשונה את השיא הישראלי בריצת 1,500 מטר, כשקבע 3:38.15 דקות ושיפר ביותר משתי שניות את השיא הקודם, שעמד על 3:40.6 דקות. מאז רץ תשע פעמים מהר יותר מהשיא הישראלי הקודם, ושיפר פעם אחר פעם את השיא שקבע בעצמו. ב־11 ביולי קבע שיא ישראלי חדש, כשעצר את השעון על 3:34.51 דקות בתחרות שנערכה בקורטרייק שבבלגיה.
השנה החולפת כללה הישגים נוספים. ב-6 בפברואר, בתחרות שנערכה בשיקגו, קבע עברי שיא ישראלי חדש בריצת מייל, כשעצר את השעון על 3:57.89 דקות והפך לישראלי הראשון אי פעם שירד מגבול ארבע הדקות במרחק זה. שבוע לאחר מכן, ב-13 בפברואר, קבע בתחרות בפילדלפיה שיא ישראלי חדש בריצת 3,000 מטר, עם זמן של 7:43.88 דקות.
איך הרגשת כששברת לראשונה את שיא ישראל ב־1,500 מטר?
- "לפני התחרות ידעתי שאני בכושר לשבור את שיא ישראל, אבל בריצה עצמה הקצב שהוכתב לא היה טוב. רצנו מאוד לאט, אבל בזכות סיום חזק מאוד, שבחיים לא סגרתי ככה מהר, הצלחתי לשבור את שיא ישראל בשתי שניות. כשחציתי את קו הסיום צעקתי 'יש'. זו הייתה הרגשה מטורפת. לקבוע שיא ישראל ב־1,500 מטר זו דריסת רגל משמעותית בספרי ההיסטוריה של האתלטיקה הישראלית".
מה עבר בראש רגע אחרי השמחה?
- "הרגשתי סיפוק גדול מהעבודה הקשה, מההשקעה, מהוויתורים שעשיתי בשנתיים האחרונות, ובעיקר מכך שהבחירות שעשיתי התבררו כנכונות. האמת, כבר הסתכלתי קדימה. הבנתי שאם הצלחתי לשבור את שיא ישראל בתחרות שבה ניצחתי ללא מתחרים ברמה שלי ובזכות סיום חזק במיוחד, עדיין נותר לי מרווח לשיפור ובתנאי ריצה אידיאליים יותר אוכל להוריד עוד כמה שניות".
שנת הפריצה
אחרי ששבר לראשונה את השיא הישראלי ב-1,500 מטר, המשיך עברי לשפר אותו פעם אחר פעם. השיא הגיע בתחרות בבלגיה, במסגרת הסבב העולמי, שבה קבע 3:34.51 דקות – תוצאה שמקרבת אותו לצמרת העולמית. "בעקבות קביעת השיא בבלגיה הרגשתי הקלה כי ידעתי שאני ברמה הזאת. אחר כך שמחה על המקום שאני נמצא בו. זו כבר לא רק תוצאה של שיא ישראל. היא מציבה אותי ברמה אירופית בכירה וברמה אולימפית ומשנה לגמרי את כל המטרות שלי לשנים הקרובות. מצד שני, בסוף הייתה גם קצת תחושת החמצה, בגלל ההבנה עד כמה אני קרוב. הייתי במרחק של שנייה אחת מהקריטריון לאליפות אירופה. ברמה שבה אני נמצא עכשיו, יכולתי להגיע לאולימפיאדת פריז 2024".
מה הייתה עבורך המשמעות של שבירת שיא ישראל?
- "זה מרגש, אבל המטרה שלי תמיד הייתה יותר מזה. המטרה שלי הייתה להיות ספורטאי תחרותי ברמות הכי גבוהות שיש. חלק מהשיאים באתלטיקה הישראלית הם קצת מיושנים. השיא של 3:40 דקות אומנם שופר לפני שנתיים, אבל זה היה שיפור של כמה עשיריות השנייה בלבד לשיא של גזצ'או יוסף מלפני 20 שנה. את השיא שלו שברתי גם ב-3,000 מטר, שזה שיא בן 20 שנה והשיא במייל ששברתי החזיק מעמד 30 שנה. שבירת השיאים פתחה אצלי תיאבון להמשך, כי אני מרגיש שאני עושה משהו משמעותי".
איך נראה יום אימונים טיפוסי שלך?
- "בסוף אני סטודנט במשרה מלאה. אני קם בשבע בבוקר ומיד יוצא לריצת בוקר של חצי שעה, בדרך כלל בקצב רגוע. אחר כך אני חוזר, מתקלח והולך ללמוד. אני חוזר מהלימודים בשלוש וחצי בצהריים וישר יוצא לאימון המרכזי של אותו יום. בימים הקלים זו תהיה עוד ריצה קלה של שעה, אבל בימים הקשים זה יכול להיות אימון אינטרוולי ארוך או ריצת קצב. אני חוזר מהאימון בדרך כלל בחמש-שש בערב, אוכל ארוחת ערב, עושה שיעורי בית והולך לישון. וכך חוזר חלילה".
איך זה לחיות לבד בארצות הברית, רחוק מהבית ומהמשפחה?
- "בהתחלה זה היה קשה יותר. עברתי לארה"ב בסמוך ל-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה, וגם הייתי פצוע. אבל בסוף אני מוקף בא.נשים טובים.ות – חברי הקבוצה, שאני מאוד אוהב, בת הזוג שלי וקהילה יהודית מדהימה”.
הבית בשמשית
כשהוא מגיע לביקור בארץ, עברי ממשיך להתאמן בסביבה שבה צמח והפך לספורטאי ברמה בינלאומית. "אני רץ בשדות וביער מסביב לשמשית ולפעמים אני נוסע לאצטדיון בעמק חפר. שמשית היא אחד המקומות הטובים ביותר לרוץ בהם בישראל למי שמתחרה בריצות למרחקים בינוניים וארוכים. יש המון דרכים שקטות, שדות פתוחים, יערות, סינגלים ועליות. לא הייתי הספורטאי שאני היום אלמלא החינוך שקיבלתי בשמשית ובישראל. שמשית הוא יישוב אקטיבי מאוד. התנסיתי בהרבה ענפי ספורט לפני שגיליתי במה אני טוב, ובלי השנים בכדורסל, בכדורגל ואחר כך בניווט הספורטיבי, לא הייתי מגיע להיות רץ ברמה הזאת. נכנסתי לאתלטיקה רק בכיתה י"ב, אבל הגעתי עם בסיס חזק – אירובי, פיזי ומנטלי".
מה התוכניות שלך להמשך השנה?
- "אליפות אירופה בעוד כחודש בברמינגהאם שבאנגליה. יש לי עונה מלאה עם האוניברסיטה, בקיץ הבא אליפות עולם ובקיץ שלאחר מכן תתקיים אולימפיאדה לוס אנג'לס. זו המטרה הגדולה ביותר. אעשה כל מה שאני יכול כדי להגיע מוכן ככל האפשר ולייצג את ישראל באולימפיאדה".
כמה אתה נרגש לקראת אליפות אירופה?
- ״אני נרגש מאוד, שמח מאוד ועם תחושת הקלה אחרי המרדף להגיע לשם. זו תהיה אליפות אירופה לבוגרים הראשונה שלי. אני גם אהיה הנציג הישראלי הראשון אי פעם באליפות אירופה ב-1,500 מטר״.
איזה חלק היה למשפחה ולמאמנים שלך בדרך שעשית?
- "המשפחה תמיד דחפה אותי ותמכה בי, אבל גם נתנה לי את המקום שלי. במסע שלי מגיע הכי הרבה קרדיט לאביחי ביאר ואמיר רמון. בלעדי אביחי ביאר לא הייתי מגיע לשום מקום. הוא ליווה את הצעדים הראשונים שלי בספורט התחרותי, הכניס אותי לעולם הניווט ודרכו הגעתי גם לאתלטיקה. אביחי היה מאמן הריצה הראשון שלי. לא הייתי נמצא כאן היום ושובר שיאי ישראל אם בכיתה ז' לא הייתי מצטרף לנבחרת של אביחי ואחר כך מתאמן תחתיו אחד על אחד. אמיר אימן אותי בארץ לפני שעברתי לארצות הברית. בכיתה י"ב הוא לקח אותי פעמיים בשבוע לאימון באצטדיון בעמק חפר והחזיר אותי הביתה. עד היום הוא עוזר לי הרבה. הוא זה שהביא אותי מהשלב שבו הייתי רץ טוב ברמה של בית ספר וניווט, להיות רץ ברמה אירופית לנוער. כשאני מדבר היום עם אמיר, הוא תמיד מכוון אותי לשאיפות גדולות וזה חשוב כי הוא גורם לי להמשיך להסתכל קדימה".