במלאת שנתיים לשבת השחורה, שרה שוורץ ובתה קארין, אמו ואחותו של סמל שגב שוורץ ז״ל מבית שאן, שנפל בקרב במוצב סופה, משתפות בכאב שלא מרפה. בטור אישי ונוגע לציון שנתיים ל-7 לאוקטובר, הן מדברות על הגעגוע והתחקיר המטלטל.
• שנתיים שהם שעתיים עבורי
בתאריך 3.9.2025 הגענו לגלילות לשמוע על התחקיר בקרב במוצב סופה. התחקיר היה מטלטל. התהיות והשאלות גברו, איפה היה צה״ל? מי בכלל נתן החלטות? ועוד שאלות. ואני אמא שיושבת בקהל ההורים השכולים, זועקת, ומתפתלת בכסא, בוכה ונחנקת. אני מדמיינת אותך שגב, משאיר את הרימון וסופג אותו בגופך. כך כולם ניצלים ואתה בני הקטן מוסר את נפשך למען החברים. ואני אמא ששומעת ושואלת, איפה כולם?איפה שגבי? תחקיר של שנתיים בקרב בסופה נשארת עם השאלה איפה שגב? מה קרה לשגב? מתי נפצע? מניין רצת? מי ירפא ליבי ב-7 לאוקטובר? געגועיי הם כמו ים ללא חוף. מי ידאג שלא אכשל? עם ישראל טרוד בעניין החטופים, כך שמעגל השכול הכאב והצער לא נסגר .
המלחמה, החרדה והדאגה היא יומיומית, ואני מנסה לעטוף את עצמי בך שגב, להתחקות אחרי צעדיך, לחכות לך שתגיע מסופה, לארגן את התיק, לכבס את המדים, ולבשל את מה שאתה אוהב. והאמת שגב, תמיד הודית על כל דבר. השבוע קראתי את התכתבות הוואטס-אפ שלנו. הדמעות זלגו ואז באה הזעקה של הכאב, זעקה שרוצה אותך איתנו. אני קוראת ומפנימה כמה אחריות ודאגה הייתה בקרבך: ׳אמא אני בשמירה׳, ׳אני בתרגיל, הפלאפון יילקח מאיתנו, אוהב אותך אמא. תודה אמא , הכל בסדר׳. כמה טוהר ותום הרגשתי. ומכאן הבכי לא פסק, כי חזרתי למציאות העגומה שאין שגב. שגב בנשמה עימדי אך פיזית נלקח ונקטף ממני. מי יתן את הדין? מי יישא באחריות? מי ינהג בניקיון כפיים וירגיע את האמהות של 7.10. האש בוערת ושורפת את נשימות האויר שאנו נושמות, מי ירפא את ליבי״.
• קארין, אחותו של שגב: ״לזכור ולהזכיר את אהובנו״
״עבור העם היהודי ימי התשובה הסתיימו ביום הכיפורים, עבורנו הם ממשיכים עוד קצת. ימים של סליחה ותפילה. סליחה מיקירינו על כל מה שלא הספקנו ותפילה לימים טובים ומרפאים. אנו מבקשים לזכור ולהזכיר את אהובנו שגב שוורץ ז״ל שנפל בקרב במוצב סופה בשבת השחורה, בעודו סופג רימון ומציל 30 מחבריו. שגב הותיר מורשת של אחדות וחיבורים, חברים רבים ואהבה לטבע ולמרחבים.
במלאת שנתיים לשבת השחורה, וברגשות מעורבים נציין את החג, שמצווה עלינו לשבת תחת סוכה המדמה בית אישי ולאומי יציב, המצווה עלינו לאסוף את פירות עמלנו מהשנה החולפת ולשמוח. רגע לפני שנשב תחת סוכות של שלום, נזכור את המחיר היקר שהקרבנו עבור המלחמה, רגע לפני שנאסוף את פרי עמלינו מהשנה שחלפה נזכור את כל מה שטרם הצלחנו להשיב לחיקנו. נתפלל לימים טובים. יהי זכרו של שגב ברוך״.