קשה לדמיין את עפולה בלי כיכר העצמאות – המרחב הציבורי שהפך עם השנים לאחד מסמליה המובהקים והמרכזיים של העיר. מאז העשורים הראשונים של המאה והקודמת וממש עד ימים אלה, כיכר העצמאות היא מקום מפגש אהוב לתושבים מכל הגילאים – פנסיונרים, משפחות, ילדים וצעירים. למרות שמוקדי פעילות ומסחר עברו באופן טבעי לאזורים אחרים ברחבי העיר המתפתחת, הכיכר ממשיכה להיות לבה הפועם של עפולה. לא בטוח שהמבקרים הצעירים מודעים לעומק ההיסטוריה שניצבת תחת רגליהם, אך הרוח העירונית ההיא – זו שהחלה לפני מאה שנה – עדיין חיה ונושמת כאן, בכיכר שהיא סמל לעפולה של פעם ושל היום גם יחד.

• מרחב פתוח לקהילה
הכיכר נולדה עם הקמת עפולה בשנת 1925, כשקהילת ציון האמריקאית רכשה את אדמותיה מידיו של אליאס סורסוק, בעל הקרקעות הביירותי, והטילה על האדריכל ריכרד קאופמן לתכנן עיר עברית חדשה בלב העמק. קאופמן סימן את קצה שדרות ארלוזורוב כמרחב פתוח שבו תתרכז חיי הקהילה, ומאז ועד היום – זהו המקום שבו עפולה נפגשת עם עצמה.
במהלך תקופת המנדט הבריטי, לאחר רצח מושל מחוז הגליל לואיס אנדרוס בשנת 1937, הוחלט לקרוא לכיכר על שמו – "כיכר אנדרוס". אנדרוס נודע כאוהד הציונות וכידיד ההתיישבות העברית, ותושבי עפולה ביקשו להנציח את זכרו בלב העיר. בשנת 1952, עם קום המדינה, שונה השם ל"כיכר העצמאות", ושמו של אנדרוס הועתק ל"חורשת אנדרוס" – שהוקמה על אדמות הכפר איל פולה הסמוך.
בערבו של 29 בנובמבר 1947, עם היוודע החלטת עצרת האו״ם על תוכנית החלוקה החשובה, התמלאה הכיכר בשמחה ספונטנית: תושבים רקדו סביב מדורה, ולמחרת נערכו עצרות של ילדי העיר. גם בשנותיה הראשונות של המדינה הייתה הכיכר לבמה של טקסים, מצעדים וחגיגות יום העצמאות – אירועים שנחרתו בזיכרון הקולקטיבי של עפולה.

אחד האירועים הזכורים הוא מצעד אחיות שנערך בכיכר העצמאות בעפולה – ביום העצמאות בראשית תקופת המדינה
הכיכר גם הייתה מוקד להתקהלות בעת מחאות ואירועי הזדהות לאחר אירועי טרור רצחניים שפקדו את העיר. לאורך השנים ידעה הכיכר עליות ומורדות. באמצע שנות ה־50 עברה שיקום ראשון, כשאדריכל עיצב אותה מחדש והוסיף דשאים וצמחייה. בשנות ה־70 נבנתה בריכת נוי, אך עם הזמן המקום איבד מזוהרו. בשנים האחרונות פתחה עיריית עפולה במהלך רחב לשיקום הכיכר ונחנכה כיכר מחודשת.



