שי שלו ז״ל, מאחוזת ברק, נרצח בפסטיבל נובה ב־7.10.23. בן 50 בהירצחו. במלאת שלוש שנים לפרוץ המלחמה, רעייתו, אילת, שיתפה בדברי זיכרון וגעגוע לבעלה האהוב: ״שי נולד ב־25.7.1973 בקיבוץ בית קשת, בן לחנה ועמוס ואח לרם, מרב ותומר. גדל בקיבוץ ולמד בתיכון ״העמק המערבי״ בקיבוץ יפעת. ילד עצמאי, מלא שמחת חיים, שאהב לצחוק ולהשתובב, ובהמשך היה למנהיג השכבה.
במהלך שירותו הצבאי עבר תאונת אופנוע ושיקום ממושך, עד שהצליח לשוב וללכת. לאחר פציעתו הכרנו. היינו חברים במשך חמש שנים ובשנת 2000 נישאנו. בנינו את ביתנו באחוזת ברק והבאנו לעולם את שקד, נוי, גפן וסתיו. היינו בלתי נפרדים וידענו ליהנות מכל רגע בחיים. שי היה אב מסור, אוהב ונערץ. הוא העניק לילדיו תמיכה, פרגון וחופש לדבר איתו על הכול. תמיד לימד אותם ליהנות מהרגע ולשמוח בכל זמן בחיים. כנות, אמת ואהבה היו הבסיס לקשר ביניהם. המוזיקה הייתה תשוקתו הגדולה. הוא היה מפיק מסיבות, אהב לרקוד ולבלות עם חברים. לצד זאת התמיד באימוני כושר ובשחייה.
אדם חייכן, טוב לב וחברותי, צעיר בנפשו, שאהב את החיים ואת האנשים שסביבו. החיוך והצחוק היו חלק בלתי נפרד ממנו, וכך גם היכולת להעניק אהבה למשפחה ולחברים. ״ואהבת לרעך כמוך״ הייתה דרך חיים עבורו. בשבעה באוקטובר בילינו יחד בפסטיבל הנובה, שם שי עבד כחלק מצוות האבטחה. עם תחילת המתקפה ניסינו להימלט, ובמהלך מנוסתנו נאלצנו להיפרד. אני הסתתרתי עד שחולצתי. שי נשאר בשטח המסיבה, סייע לפצועים והתריע על מיקומם של מחבלים, עד שנורה למוות.
בהודעתו האחרונה ביקש מהילדים לשמור זה על זו. גם ברגעיו האחרונים חשב עליהם, על המשפחה ועל כך שנישאר מאוחדים. שי, תודה על כל השנים היפות, על האהבה, על הצחוק ועל החיים שחלקנו יחד. החיים אינם אותם חיים בלעדיך, והגעגוע רק הולך ומתחזק. כל אדם מת, אבל לא כל אדם חי. ואתה חיית — עד הרגע האחרון. אנחנו אוהבים אותך לנצח, נמשיך את דרכך ותמיד נזכור אותך״.