בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת קיבל בקשה של אישה שביקשה צו הגנה נגד בן זוגה לשעבר, והתיר לה להעיד באמצעות היוועדות חזותית, לאחר שטענה כי קיבלה איומים קשים סביב עצם הגעתה לדיון בבית המשפט.
האישה, שפנתה לבית המשפט לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, טענה כי ערב הדיון החלה לקבל מסרים מאיימים הקשורים ישירות לניהול ההליך המשפטי. נשלחו לה הודעות לפיהן, "אם תעלי לבית המשפט יקרה משהו שלא תאהבי", ובהודעה אחרת, "תמותי ליד בית המשפט…", לצד שלושה סמלילי אקדח.
עוד נכתב לה כי עליה להוציא את בן זוגה לשעבר "צודק בבית המשפט", ואם לא תעשה כן, היא "בוחרת את הסוף" שלה. באחת ההודעות אף נזכר שמו של האיש ונכתב כי הוא אומנם "בכלא אבל החברים שלו בחוץ". האישה צירפה אישור ממשטרת ישראל לפיו היא מצויה ברמת סיכון גבוהה ואף בנוהל "טיוב נשים בסיכון".
"אין לאפשר זאת"
האיש, הנמצא במעצר, התנגד לבקשה בתוקף וטען כי מדובר בבקשה שאינה תמת לב. לדבריו האיומים אינם קשורים אליו ועדות מרחוק תפגע בזכותו להליך הוגן וביכולת בית המשפט להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדות. ביהמ"ש נעתר לבקשה, תוך שהוא קובע כי האישה הציגה חשש ממשי הנתמך הן בהודעות המאיימות והן בעמדת המשטרה. בהחלטתו כתב כי עצם ההתייצבות לדיון "עשויה לחשוף את המבקשת לסיכון פיזי ולכל הפחות לערער את ביטחונה האישי".
בית המשפט עמד בהרחבה גם על השאלה העקרונית עד כמה יש לאפשר גמישות דיונית כאשר אדם הטוען כי הוא נפגע אלימות, חושש להגיע לאולם בית המשפט. בהחלטה הודגש כי תכליתו של החוק למניעת אלימות במשפחה היא לספק הגנה מיידית וביטחון למבקשים סעד, ולכן כאשר עצם ניהול ההליך עלול להפוך למקור סכנה נוסף, על בית המשפט להתאים את אופן ניהול הדיון למציאות שנוצרה.
אחת הקביעות הבולטות בהחלטה עסקה דווקא בהתנהלות האיש עצמו. השופט כרמי הזכיר כי האיש ביקש, בשל היותו עצור, להשתתף בדיון באמצעות היוועדות חזותית ובקשתו התקבלה. על רקע זה קבע כי התנגדותו לאפשר למבקשת להעיד באותו אופן מפרה את האיזון באופן בולט, ונושאת מאפיינים של חוסר תום לב דיוני.
לקראת סיום ההחלטה הוסיף השופט אמירה עקרונית לפיה "דרישה לנוכחות פיזית, בנסיבות מיוחדות… עלולה להרתיע נפגעים מלבקש עזרה מתוך חשש שההליך המשפטי עצמו יהפוך לכלי שליטה ביד הפוגע או יגרור איום נוסף מצדו" וקבע כי "אין לאפשר זאת".