שביל ישראל כבר לא מתחיל במקום שבו רבים זוכרים אותו. מאז הארכת התוואי צפונה, נקודת הפתיחה נמצאת בהר החרמון, וממנה יורד השביל אל הבניאס, ממשיך לעמק החולה, עולה שוב לרכס רמים ומגיע למצודת כ"ח. למי שלא מתכוון כרגע לצאת למסע של מאות קילומטרים, שלושת המקטעים הראשונים יכולים לעמוד בפני עצמם. מדובר בכמעט 60 קילומטרים בשלושה ימים, עם שינויי נוף משמעותיים ועם קצב שמרגיש כמו מסע ולא כמו טיול יום מוארך. זה אינו מסלול למתחילים. היום השני ארוך במיוחד, ולכן כדאי להגיע עם ניסיון בהליכה ממושכת ועם תכנון מסודר של נקודות הלינה והאיסוף.
יום ראשון: מהחרמון אל הבניאס
המקטע הראשון מתחיל באזור קופות החרמון ומסתיים ליד מעיינות הבניאס. אורכו כ־12 קילומטרים, ורובו במגמת ירידה. הדרך עוברת בנופי החרמון, ממשיכה לכיוון נווה אטי"ב, נחל גובתה, נבי חזורי ומבצר נמרוד, ומסתיימת באזור הבניאס. זה יום קצר יחסית במונחים של שביל ישראל, אבל הירידה המצטברת מורגשת ברגליים. היתרון הוא שלא צריך למהר. אפשר לתת מקום לעצירות ולתצפיות ולהגיע לסיום היום כשהגוף עדיין מסוגל ליהנות מהערב.
את הלילה הראשון כדאי לתכנן כמו שמתכננים את המסלול
היום הבא כבר כולל כ־26 קילומטרים, ולכן אין הרבה היגיון לסיים את ההליכה, לנסוע מרחק רב ללינה ואז לחזור צפונה מוקדם בבוקר. למי שרוצה לשמור על רצף הגיוני בין שני המקטעים, לינה ברמת הגולן או באזור הסמוך לבניאס מאפשרת לסיים את יום ההליכה, לנוח ולצאת בבוקר הבא בלי לפתוח את היום בנסיעה ארוכה.
כאן כבר צריך להחליט איזה סוג מסע רוצים. יש מי שיעדיפו לינת שטח כחלק מהחוויה, ויש מי שאחרי יום של ירידות ולפני 26 קילומטרים נוספים יעדיפו מיטה, מקלחת וארוחת ערב מסודרת. ההחלטה הזאת אינה שולית. במסע של כמה ימים, איכות הלילה משפיעה ישירות על הקצב של הבוקר הבא.
יום שני: מהבניאס לתל חי
זה היום הארוך במסלול. מהבניאס ממשיכים לאורך מורדות הגולן, עוברים באזור תל פאחר ותל עזזיאת, יורדים לעמק החולה וממשיכים לצד נחל חרמון והירדן. בהמשך נכנסים לקריית שמונה, עוברים באזור פארק נחל הזהב ומסיימים את היום בעלייה לכיוון תל חי וכפר גלעדי.
26 קילומטרים הם מרחק שדורש משמעת. לא כדאי להתחיל מאוחר, ולא נכון להעמיס על היום יותר מדי סטיות או עצירות ארוכות אם רוצים להגיע לסיום באור.
דווקא כאן רואים היטב את היתרון של מסע רגלי. האזור משתנה תוך כדי הליכה, ולא דרך חלון הרכב. מהמורדות הפתוחים אל העמק, מהנחלים אל העיר, ומהעיר בחזרה לנקודת הסיום על ההר.
יום שלישי: תל חי עד מצודת כ"ח
היום השלישי מחזיר את המטיילים לעליות. מתל חי מטפסים אל רכס רמים, שממנו נפתחות תצפיות רחבות לחרמון, לעמק החולה ולגולן. בהמשך עוברים בדרכי עפר ובאזורים מיוערים, ולבסוף מגיעים לנחל קדש.
הקטע של נחל קדש שונה מכל מה שפגשנו ביומיים הקודמים. הערוץ צר יותר, יש מדרגות סלע וקטעים שדורשים תשומת לב, והסיום במצודת כ"ח נותן למסע גם נקודת סיום עם משמעות היסטורית. אורכו של היום כ־21 קילומטרים, ולכן גם כאן כדאי לצאת מוקדם. אם הקצב איטי מהצפוי או שהעייפות מצטברת, אין טעם להתעקש להשלים כל מטר. לאורך הדרך קיימות נקודות יציאה שיכולות לקצר את היום.
שלושה ימים, שלושה נופים שונים
מהחרמון ועד מצודת כ"ח עוברים בתוך זמן קצר בין אזורים שנראים כמעט כמו חלקים שונים של הארץ. ביום הראשון נמצאים בגובה, בתוך נוף הררי. ביום השני הולכים אל העמק ולצד מים. ביום השלישי חוזרים לרכס ומסיימים בנחל קניוני. זו בדיוק הסיבה שהחלק הזה של שביל ישראל עובד טוב כמסע קצר בפני עצמו.
לא צריך להתחייב לשבועות, אבל כן צריך להתייחס לשלושת הימים ברצינות. לבדוק את התוואי המעודכן, לעקוב אחרי מזג האוויר, לתכנן מים, הסעות ולינה, ולזכור שהמרחק המצטבר מורגש הרבה יותר ביום השלישי מאשר על המסך בבית. מי שיסיים את שלושת הימים אולי לא יקבל עדיין את התואר "שביליסט". סביר מאוד שהוא כבר יתחיל לחשוב על המקטע הבא.