עפולה: 6 חודשי מאסר, לאישה שאיימה בסכין בתחנה המרכזית בעפולה

 השופטת דלית שרון-גרין מבית משפט השלום בנצרת גזרה היום שישה חודשי מאסר בפועל על אסראא עאבד, תושבת נצרת שהתחזתה למפגעת בתחנה המרכזית בעפולה. הנאשמת הורשעה בהסדר בהחזקת סכין ובאיומים.

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של החזקת סכין ואיומים. עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמת, אשר סובלת מבעיות נפשיות, ניסתה מספר פעמים בעבר להתאבד, ובין היתר, על רקע מערכת יחסים רומנטית שהסתיימה החליטה לנסות לעשות זאת שוב.

• "אתם טרוריסטים"

לשם כך, בתאריך 9.10.15, ובהכירה את המצב הבטחוני, הגיעה הנאשמת לתחנה המרכזית בעפולה, שלפה סכין שלהבה באורך כ-19 ס"מ, בה הצטיידה מראש, הניפה אותה באופן מאיים וצעקה לחיילים שעמדו מולה: "אתם טרוריסטים". כל זאת עשתה הנאשמת על מנת לגרום לחיילים לירות בה למוות.

מעשיה של הנאשמת גרמו לאנשים מסביבה לחשוב כי היא עומדת לבצע פיגוע דקירה והם נסו לכל עבר. חיילים ואנשי בטחון אשר האמינו כי הנאשמת היא מחבלת, צעקו אליה והורו לה לשמוט את הסכין, ומשלא עשתה כן, ירו לעברה ופגעו בה באזור אגן הירכיים.

המאשימה טענה לעונש בע"פ ובכתב, ציינה את עובדות כתב האישום והתייחסה לעקרון ההלימה כעקרון המנחה בענישה. החזקת הסכין פגעה אנושות בערך המוגן של שמירה על שלום הציבור, נוכח השימוש שבחרה הנאשמת לעשות בסכין, על רקע המצב הבטחוני הנתון אותה עת. הנאשמת סכנה במעשיה את חייה שלה ואת חיי הסובבים אותה ו"קשה להצביע על מקרה שידגים באופן ברור וחד יותר את הסכנה הגלומה בהחזקת סכין…".

עבירת האיומים פגעה בזכות לשמירה על כבוד האדם, שלוות נפשו וחופש הפעולה והבחירה שלו. בחירתה של הנאשמת הפכה את כוחות הבטחון באופן ציני לכלי משחק בידיה, לשם מימוש מטרתה להרוג את עצמה באמצעות אחרים. העבירות עצמן אינן מגלמות את חומרת מעשיה של הנאשמת.

למעשיה קדם תכנון מדוקדק, ובכל שלב יכולה היתה הנאשמת לסגת, אך בחרה להמשיך ולממש את יעדה, כשהיא האחראית היחידה לתכנון ולבצוע. מעשיה גרמו לנזקים רבים, ביניהם, פחד ובהלה בקרב באי התחנה, פגיעה בוטה בחופש הפעולה של אנשי הבטחון אותם הכריחה באופן כפוי "להשתתף במסע ההתאבדות יוצא הדופן שלה". הנזקים שעלולים היו להגרם ממעשיה כוללים פגיעה אפשרית בעוברי אורח, פציעתם והריגתם.

• "לא ניתן להתעלם מהסכנה הגלומה בה"

השופטת שרון גרין כתבה בפסק הדין: "לא נעלמה מעיניי המלצת שירות המבחן להטיל על הנאשמת מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. ברורים לי הנימוקים בבסיס ההמלצה, ביניהם, עברה הנקי של הנאשמת ועובדת היותה אשה צעירה, אם לבת, הסובלת מבעיות נפשיות. למרות כל אלה, לא אוכל לאמץ המלצה זו ממספר נימוקים; ראשית, מקובלת עליי מסקנת השירות לפיה 'ענישה הרתעתית ומציבת גבולות הינה חיונית על מנת לחדד לאסראא את אחריותה למעשיה והצורך להמנע מהישנותם בעתיד'. אולם להשקפתי, בנסיבות המקרה שלפניי, מאסר שניתן לרצותו בדרך של עבודות שירות, לא יהווה ענישה הרתעתית ומציבת גבולות.

שנית, גם אם אינני קובעת שהנאשמת היא בבחינת "פצצה מתקתקת", הרי שלא ניתן להתעלם מהסכנה הגלומה בה, כאשר לא אחת, מתוך רצון להגשים את שאיפותיה, גרמה סכנה ממשית לציבור, מבלי להסס טרם המעשה ואף מבלי להכיר בכך לאחריו. עובדה זו משליכה על רמת מסוכנותה הן במובן הכללי המצדיק ענישה מחמירה והן במובן הספציפי, שאינו מאפשר השמתה לריצוי העונש בנסיבות המקימות סיכון לסובבים אותה. מעבר לכך, אני סבורה שמאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות איננו משקף נכונה את מידת העונש ההולמת לנאשמת שלפניי. חומרת מעשיה, חרף מצבה האישי הקשה, אינם מצדיקים את מתן האפשרות לריצוי מאסר באופן זה.