בקיבוץ בית השיטה נפרדו ביום שישי האחרון מניצן סלע, 75, דמות אהובה, אהודה בקרב רבים. חבריו ספדו ולו וציינו כי הוא היה אדם מעורר השראה בערכיו ובאורחות חייו, מפקד מוערך, סא"ל במיל' ומג"ד בשריון, מנהיג ואיש שכולו נתינה ואהבת המדינה.
בשנות הפנסיה, אחרי עבודה של שנים של ניהול הקהילה (במימוש ההפרטה בבית השיטה) וכיו"ר בקיבוצים עין הנציב וניר עציון המשתייכים לתנועת הקיבוץ הדתי, לקח ניצן על עצמו אישוש וחידוש פינות זנוחות ברחבי המשק בקיבוצו. הוא גירף, ניקה פינה אחר פינה תמיד, נטף זיעה, חייך ואמר 'עבודת הנוי זה הכי כייף, כי אתה רואה את התוצאה מיד- מגיע למקום מבורדק ומלוכלך ויוצר מקום נקי וחדש'. לאחר צוק איתן בשנת 2014 יצר את הקשר הראשון עם חברי כפר עזה.
כשפרצה מלחמת חרבות ברזל לאחר השבעה באוקטובר, מכריו סיפרו כי הוא לא ידע את נפשו, הרגיש כאב, כעס, עלבון, בושה ותסכול- 'איך זה קרה לנו?' שאל.
יחד עם עוד אנשי.ם טובים ופטריוטים נוספים הוא קידם והוביל את מיזם "החיטה צומחת שוב", לשקם את שהושחת ונדרס באותה שבת שחורה ואסונית.
מבחינתו, אמרו בנותיו, "הגינות היו התירוץ להדליק את האור, להשיב חיים לכפר עזה" ולכן דרש מהאנשים שלא יבואו רק לעבודה יומית אלא לשבוע שלם. הוא עצמו נישאר שם בשבתות וחגים, וכשבא לחופשה הביתה רצה כבר לחזור".
• בראיון לאתר עמקניוז הוא הוסיף:
"יום אחרי השבת השחורה רציתי לרדת לקיבוץ, אך הצבא אסר עליי. כשראיתי את החורבות הרגשתי מושפל, זה היה מראה מעליב ברמה האישית והלאומית. הרגשתי שצריך לעשות משהו משמעותי, לבנות מחדש חיי שגרה לקראת פריחה חדשה. בעיני רוחי ראיתי שקדיה שעל ענפיה מתחיל לבלוב ירוק רענן. בעיניי סמל השקדייה המלבלבת היא סמלה של כפר עזה החדשה. אני מאמין שלא ירחק היום וכפר עזה תשוב ללבלב
• "ניצן היה מצפון שלפיו מתיישרים"
עוד נאמר בהספד מול קברו: "כמה סמלי ולא מקרי הדבר שבשבעה לאוקטובר, שנתיים לאחר השבר הגדול, בחר ניצן להיפרד מאיתנו, כאומר – עד כאן חברים, נתתי את כל שיכולתי לתת, אני משחרר ויוצא להמשך מסעי, בתודה על חיים מלאים ובאמון שבוא יבוא פרק חדש בתולדות עמנו. ואמנם, עם צאת נשמתו, באה בשורת השבת החטופים והיציאה מעזה וריח הגשם המרפא מלווה אותו ואותנו בפתח תקווה להתחלה חדשה".
• אפרת שלם, גיסתו של ניצן, ספדה אף היא לאיש עתיר הזכויות ואמרה:
"ניצן היה עמוד האש הפרטי שלי. כאשר המחשבות התרוצצו לכאן ולשם הייתי שמחה לשמוע את דעתו המוצקה שאינה משתמעת לשתי פנים. הוא היה מצפון שלפיו מתיישרים ומכוונים את הלב. איש חכם חזק עם חזון שדמה לחלוצים הראשונים שבנו את הארץ, שאהב את הארץ ונתן לה אל כל כולו עד רגעיו האחרונים. בתקופה אחרונה היה רגיש מאוד לכל מצוקה ובקלות רבה היה דומע ומתמסר. הייתה בו עוצמת הרכות וחמלה לכל אדם באשר הוא אדם. עמוד האש לא ימוש מליבי עד עולם".
• "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?"
ליאור שמחה – מזכ"ל התנועה הקיבוצית כתב פוסט מצמרר לזכרו של ניצן בדף הפייסבוק שלו באלו המילים: "קשה לכתוב דברי פרידה על איש כזה. בן יגור וחבר קיבוץ בית השיטה, האיש שעבר מההר הירוק תמיד לעמק. האיש הכי חי, פעיל, יוצר, יוזם. איש הגנה, איש אדמה ואיש שיקום. ניצן, שהיה סא"ל במיל' ומג"ד בשריון, יזם והוביל קשר גורדי עם קהילת כפר עזה. קשר שהתחיל בערב שירה שיזם עם שובם של חברי כפר עזה לביתם אחרי מבצע צוק איתן, ונמשך שנה אחר שנה.
כאחים לאחים, לאחר 7 באוקטובר התגייסו חברי בית השיטה והקימו את פרוייקט "החיטה צומחת שוב", יחד עם חבריו ומאות מתנדבים נוספים, ירדו לכפר עזה, ישנו בבית הילדים ושיקמו את גינות החברים ואת השטחים המשותפים בקיבוץ. כשסיימו עם שיקום כפר עזה, עברו לקרית שמונה לשיקום הנוי והגינות ברחבי העיר. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? מלח ארץ ישראל היפה, הבונה והמשקמת. אלה שמעדיפים להדליק את הלפיד, שלאורו ילכו רבים, מאשר לקונן על החושך. הלפיד כבה, אבל השארת הרבה אור שלאורו נלך.
תחסר לי מאוד חבר".
ניצן הותיר אחריו אישה, 4 בנות ושמונה נכדים. מאות מכל רחבי הארץ ליוו אותו בדרכו האחרונה. ובין הזרים שהונחו על קברו בלט זר מכפר עזה שהיה חלק בלתי נפרד ממנו בשנים האחרונות.