הוא כמעט בן 79 ומאז שמחת תורה הוא ישן בקבינה של משאית כבדה מובילת טנקים לרצועה יחד עם נהג שותף. את השיניים הוא מצחצח במים שנשפכים מפיה של ג'ריקן, וקם כל יום עם שחר מלא כוח ועזוז לעוד יום של הובלת טנקים. זהו משה פלד מבית השיטה, אל"מ ומח"ט בשריון במיל', אב לארבעה ילדים וסב ל- 14 נכדים, שאחדים מהם לוחמים ברצועה ובצפון. בשנים רגילות הוא עושה חודש מילואים בשנה. אבל בימים אלה כשישראל נאבקת על קיומה, הוא מגייס את כל משאביו הגופניים והנפשיים לצה"ל, מתוך תחושת שליחות עליונה.
בשנת 1992 נבחר פלד לחבר כנסת במפלגות של רפאל 'רפול' איתן ובהמשך של גנדי, וכיהן כחבר כנסת בממשלה שמונה שנים. "יום אחד, הוא מספר, קיבלתי צו מילואים וח"כ שבח וייס ז"ל, יו"ר הכנסת דאז, הודיע לי שאין אפשרות לצאת לשירות מילואים פעיל כחבר כנסת, מכיוון שלא מערבבים פוליטיקה וצבא. באותו רגע, בלי מחשבה נוספת, החזרתי לו את תעודת הח"כ שלי, והודעתי שעל מילואים אני לא מוותר. בסופו של דבר סיכם פלד עם וייס, שהוא ייצא למילואים רק בפגרות הכנסת."
• "החיילים של שנת 2023 טובים מאתנו בהרבה, גם בנחישות וגם ברמה הטכנולוגית"
בבוקר שמחת תורה האחרון לבש פלד כהרגלו בקודש את חולצתו הלבנה והיה בדרכו לבית הכנסת, שהקים לפני 15 שנים בבית השיטה. כאשר ראה בטלוויזיה את מראות הזוועה וחדירת המחבלים ליישובי עוטף עזה, ארז מיד תיק, חיבק את רעייתו יהודית, והודיע נחרצות שהוא יורד דרומה גם בלי צו 8. רק כשהיה על כביש שש קיבל את הקריאה בטלפון. כשהגיע למקום הכינוס שובץ ליחידת המתנדבים, עם עוד כמאה נהגים גמלאים מכל הארץ. פלד הוא זקן החבורה והוא לא רק מוביל טנקים הוא גם מוביל את רוח הלחימה והמורל בסביבתו. יחידה זו מוגדרת כיחידה ייחודית וייעודית עם ציוד לטנקים כבדים במיוחד.
"החמאס עשה לנו בית ספר, אבל לחיילים שלנו יש מוטיבציה אדירה. זהו דור אחר, דור עם רוח קרב, שרוצה להגיע להכרעה. הם מחקו את מכבסת המילים כמו 'הכלה' או 'איפוק', ולחמים בכדי לנצח, כדי להחזיר את הכבוד האבוד של צה"ל, אלה ימים גדולים…"קרה כאן מהפך, אחרי שנה של שסעים ושנאה, עם ישראל מתחבר מחדש לשורשיו ומתאחד סביב המלחמה הקיומית שלנו"
בשלושת השבועות הראשונים עבדו מובילי הטנקים ברצף ללא הפסקה. הם נסעו לצפון הרי אילת ולימ"חים בצפון להביא עוד ועוד טנקים. עבודה מטורפת. כן, וסבא פלד נסע הלוך ושוב ברצף של 24 שעות ביום, לא פשוט. אחרי הכניסה הקרקעית לעזה, הוא מסביר, ישנה קצת רגיעה, ומאפשרים לצאת לאפטרים קצרים בבית.
"החמאס עשה לנו בית ספר", אומר פלד בנימה של תסכול, "אבל לחיילים שלנו יש מוטיבציה אדירה. זהו דור אחר, דור עם רוח קרב, שרוצה להגיע להכרעה. הם מחקו את מכבסת המילים כמו 'הכלה' או 'איפוק', הם נלחמים כדי לנצח, כדי להחזיר את הכבוד האבוד של צה"ל, אלה ימים גדולים. קרה כאן מהפך, אחרי שנה של שסעים ושנאה, עם ישראל מתחבר מחדש לשורשיו ומתאחד סביב המלחמה הקיומית שלנו. אני רוצה שתכתבי: החיילים של שנת 2023 טובים מאיתנו בהרבה, גם בנחישות וגם ברמה הטכנולוגית. כלי המלחמה היום ממוחשבים ואלקטרונים והם שולטים בהם טוב יותר. אין ספק, זה דור אחר".
• "אינני רוצה 'לגנוב את ההצגה' מהמפקדים הצעירים"
פלד הוא פטריוט בכל רמ"ח איבריו, שלא מחמיץ שום הזדמנות לתרום את חלקו למאמץ הלאומי ולצבא, כשהוא חדור מוטיבציה כמו אחרון החיילים ה"מורעלים"'. למה אתה לא עונד את דרגות הקצונה, אני שואלת אותו והתשובה המנומקת לא מאחרת לבוא: "ראשית, אני רוצה להיות מחובר וקרוב לנהגים, אלה שעושים את העבודה הקשה, ושנית, אינני רוצה 'לגנוב את ההצגה' מהמפקדים הצעירים, לא ממפקד מרכז ההובלה, שהוא אל"מ כמוני, ולא למ"מ הצעיר שנותן לי את סידור העבודה. אני אוהב לשרת את ארצי לצד החיילים הצעירים והנחושים האלה, אני מתרגש מאיכותם, יש לי הרבה שיחות עימם, הם אוהבים לשמוע דברי עידוד וסיפורים על מלחמות ישראל בהן השתתפתי, ואני זורם איתם באהבה. לגבי ההמשך, אני מקווה שפעם אחת יהיה לנו אורך רוח ואומץ לסיים את המלחמה בהכרעה מוחלטת ובידיעה שאין יותר חמאס בעזה. אני מאמין בחיילים שלנו".
פלד סיים את תפקידו כמח"ט צעיר בהיותו בן 47. אך סירב למגבלת הגיל, ורצה להמשיך לתרום. "אני לא יכול להיות מפקד טנק", אמר, "אבל אני יכול להיות מוביל טנק, וזה מה שאני עושה כבר עשרות שנים".
הוא משדר ביטחון עצמי, גבריות, נחישות, ומשתייך לשבט פלד הגדול בבית השיטה. כמה מנכדיו נמצאים בשדות הקרב, והוא יודע איפה נמצא כל אחד. לשם כך יצר בוואטס-אפ, קבוצה משפחתית של לוחמי המשפחה בחזית, וכולם קשורים אחד לשני.
• כאיש ישראל השלמה, איך אתה רואה את פתרון הסכסוך בינינו ובין הפלסטינאים?
משה: "הסכסוך הזה יימשך עד סוף הדורות. אנחנו לא נעוף מכאן וגם הם לא. עלינו לשנות דיסקט, ולהיות מוכנים תמיד לצאת למלחמה. מדברים על שלום, ואני שואל – עם מי? עלינו לקחת אחריות ביטחונית מלאה על הרצועה, ולשקם אותה בעזרת פרויקטים בינלאומיים, כסף אמריקאי, סעודי וקטרי. הם ינהלו את חייהם האזרחים. בטווח הרחוק יותר הרצועה תשוקם עם בניית נמל ותעשייה. עזה יכולה להיות סינגפור. עדיין יהיו פיגועים, אולי פחות, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לכל. בדיוק כפי שאמר צ'רצ'יל לאנגלים: 'דם יזע ודמעות'."
עד מתי אתה מתכוון לשרת במילואים?
פלד (מחייך): "עד שייקחו לי את רישיון הנהיגה, וכל עוד הבריאות שלי תרשה זאת".
מה לדעתך תפקידה של התנועה הקיבוצית בעת הנוכחית?
"זאת יכולה להיות שעתה היפה של התנועה הקיבוצית. ביום השני למלחמה הייתה לי שיחה עם מנכ"ל התק"צ ניר מאיר, שאמר שמתחילים לגבש גרעינים של משפחות צעירות לקיבוצים שנפגעו. אפשר לבנות בהרחבה של בית השיטה קארווילות לטובת חברי כפר עזה, או כל פתרון ביניים אחר עד סיום שיקום הקיבוצים. יישובי העוטף ייכנסו לתהליך שיקום מואץ פיזי וקהילתי. זה ייקח זמן רב ותידרש הרבה רגישות ומחשבה. במקביל, אני מעריך שבקרוב תתחיל עלייה גדולה בגלל גלי האנטישמיות הגואים באירופה ובארה"ב, מה שיחזק את מדינת ישראל הזקוקה כל כך לכוח חדש ורענן". פלד מציץ בשעון בחוסר סבלנות, ואומר בנחישות: "חשוב לי שתדגישי: החיילים האלה שלנו הם הדור החדש הערכי והמוסרי שישפיע על חיינו בארץ גם אחרי המלחמה".
מצדיעה לך, סבא פלד.