דווקא עכשיו, עולים לישראל לשנת שירות וגיוס לצה"ל: השבוע, נערך טקס השקת הבית לחיילים בודדים במדרשת חנתון שבגליל, בנוכחות כ-30 צעירות וצעירים מצפון אמריקה שעלו לישראל במסגרת גרעין צבר של תנועת הצופים ואכלסו לראשונה את הבית, שמאפשר אורח חיים שוויוני ופלורליסטי ומותאם לכל קשת הזהות היהודית, ממנה הם מגיעים מביתם בתפוצות.
לראשונה בישראל, יחלקו החיילות והחיילים הבודדים, קמפוס עם ישראלים בני גילם, חניכי מכינת חנתון, ואף יבלו איתם בשבתות ובחגים. הפרויקט, נעשה בשיתוף קרן קימת לישראל, JNF USA ובסיוע של תורמים נוספים, הפרויקט עצמו כולל גם הכנה לשירות הצבאי, ליווי במהלכו, ותמיכה לאחריו כחלק מתנועת הבוגרים של מדרשת חנתון. בטקס לקחו גם נציגי אגף התרמה ואגף הנדסה של קק"ל שליוו את הפרויקט מקרוב ואורנה נאוטרה, שגופתו של בנה עומר מוחזקת בעזה, שאמרה באירוע: ביום ה-705 למלחמה שהחלה בשמחת תורה, כמעט שנתיים מאז שמענו את קולו של עומר בפעם האחרונה – אנחנו עדיין מחכים, מתפללים, ומקווים להשיב אותו ואת כל 48 החטופים, בהקדם האפשרי. עומר שלנו גדל בארצות הברית, בתוך קהילה מסורתית-ציונית חמה. בבית הספר היהודי, בתנועות הנוער, בבית הכנסת – הוא ספג ערכים של אחריות, ערבות הדדית ונתינה. נער שאוהב את החיים, את החברים, את הכיף וההומור – ובו בזמן מנהיג אחראי שרואה עצמו חלק מקהילה גדולה ממנו. לאחר שסיים את התיכון בארה״ב, עומר הגיע לשנת מכינה בישראל, במהלכה הבין שהוא לא רוצה להיות שונה מחבריו הישראלים שמחוייבים בגיוס. הוא רצה לשרת. הוא רצה להיות חלק אמיתי מהסיפור הישראלי. לא אורח, לא צופה מהצד. גם כשהיה קשה, גם כשהיו לילות בלי שינה ואבק אינסופי, הוא הרגיש שהוא עושה את הדבר הנכון. היום, אני עומדת כאן מולכם, חיילים בודדים שבחרו בדיוק כמוהו, שבחרתם לעזוב נוחות של בית, קרבה של משפחה, חברי ילדות – ולבנות כאן חיים חדשים בתקופה כל כך לא פשוטה. אתם מזכירים לי את עומר, אתם מגלמים במעשיכם את ההבנה העמוקה של ערבות הדדית מהי, את תחושת האחריות וההתגייסות ובמידה רבה גם הקרבה שנובעים מהתחושה הזו, את הניצוץ בעיניים של מי שבוחר בדרך לא קלה, אבל מלאה במשמעות. יהיו לכם ימים יפים ויהיו גם ימים קשים, רגעי עייפות, ספק, געגוע. ברגעים האלה תזכרו את עומר".
הרב יואב אנדי, ראש המדרשה למנהיגות בחנתון, מוסיף שכיום, משרתים בצה"ל אלפי חיילות וחיילים בודדים, אשר לכל אחד מהם סיפור אישי שהניע אותו לקבל החלטה אמיצה זו. לדבריו, אירועי ה-7 באוקטובר הבליטו את גודל מחויבותם של החיילים הבודדים לצה"ל ולעם ישראל. "עבורם, זו החלטה שהם קיבלו – להיות חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי וההיסטורי של העם היהודי. רבים מהם עמדו בקו החזית ונלחמו בגבורה לצד חבריהם ה'צברים'. חיילים בודדים נפלו במהלך המלחמה, רחוקים ממשפחותיהם הביולוגיות, אך עטופים באהבת המשפחה השנייה שלהם – עם ישראל. במהלך השירות הצבאי הם מתמודדים עם אתגרים רבים, כשלעיתים מלווה אותם תחושת בדידות, בהיעדר משפחה קרובה. אצלנו, החיילים לא יהיו בודדים: הם ייהנו מתוכנית שנוצרה במיוחד כדי להעניק להם כלים להשתלבות מוצלחת בחברה הישראלית ולתרומה משמעותית, לא רק במהלך שירותם הצבאי אלא גם לאחריו. אנו רואים בהם את דור ההמשך של המנהיגות הישראלית ומעניקים להם את הכלים הנדרשים", הוא אומר.
"מרגיש לי חשוב להגיע לישראל דווקא בתקופה מורכבת ומתוחה שכזו"
במדרשת חנתון מציינים כי נכון להיום, חיילים בודדים שמגיעים לישראל נאלצים לבחור בין אירוח בקיבוץ דתי או חילוני, בהתאם למסורות מביתם בתפוצות. לעיתים, מצב זה יוצר קונפליקט בין הערכים עליהם גדלו לבין המציאות בשטח. לטובת הגשמת החזון, יצאה מדרשת חנתון בקמפיין גיוס המונים, במהלכו גויסו כ-800,000 ₪, מכ-1,125 תורמים. הבית החדש מספק מעטפת מלאה של תמיכה רגשית, חברתית וקהילתית, ולצד החיים בקמפוס משותף עם ישראלים בני גילם, יאומצו החיילים על ידי משפחות וישתלבו בקהילה חמה ותומכת. א', בת 23 משיקגו, מספרת שבחרה בקיבוץ חנתון משום שגדלה בסביבה פלורליסטית. "מהכרות עם עצמי, אני פורחת בלמידה מפרספקטיבות שונות. רציתי להיות חלק מקהילה שמכבדת את השבת, ובמקביל מאפשרת לי למלא תפקיד מנהיגותי פעיל במניין שוויוני. המשפחה והחברים שלי גאים בי על כך שאני הולכת בעקבות החלומות שלי ותומכים בי. מרגיש לי חשוב להגיע לישראל דווקא בתקופה מורכבת ומתוחה שכזו. אני רוצה להיות שותפה ביצירת ישראל שאני מאמינה בה, ואני מצפה השנה לאתגרים חדשים – באמת לחשוב על מה אני מאמינה בו ומהו החותם שאני רוצה להשאיר בחיים", היא אומרת. גם א', בן 22 מפילדלפיה, גדל בבית ציוני בפילדלפיה ותמיד ידע שישראל היא הבית האמיתי שלו . "ההורים ביקשו שאסיים קודם את התואר באוניברסיטה, אבל תמיד ידעתי שיום אחד אעלה לארץ ואתגייס. החיים באוניברסיטה בארה"ב המחישו לו את המחיר של להיות יהודי. חברי קבוצת הבייסבול קראו לי 'היהודי' והפגנות אנטי ישראליות בקמפוס הפכו לשגרה. הכעיס אותי, רציתי להיות בארץ, במקום שבו אני יכול להיות אני באמת. בצבא, אני מקווה להגיע לסיירות. חשוב לי לשרת בקרבי, לשמור ולהגן, כדי ש-7 באוקטובר לא יחזור לעולם. סבא שלי היה ניצול שואה, ואחריה עבר לישראל ושמר על קיבוץ סעד במלחמת העצמאות. היום זה התור שלי להמשיך את הדרך", הוא מוסיף. יאיר רן פלד, מנכ"ל תוכנית "צופים גרעין צבר": "גרעין צבר היא תוכנית העלייה הגדולה ביותר לחיילים בודדים עולים. היכולת שלנו ליצור ולבנות שיתופי פעולה עם ארגונים נהדרים כמו מדרשת חנתון היא הבסיס להצלחה. בעת הזו, המשימה לתמוך בעולים האמיצים היא משימה לאומית, ואנו גאים לעמוד בחזית המהלך החשוב הזה".
יו״ר קק״ל, יפעת עובדיה לוסקי, מוסיפה: ״קק״ל גאה להיות שותפה בפרויקט חשוב זה, ורואה בחיזוק ההתיישבות בגליל משימה לאומית חשובה. הבית החדש בחנתון משקף את הערכים עליהם מושתתת קק״ל – ציונות, קליטת עלייה, אחיזה בקרקע ואהבת הארץ״.