מאז השביעי באוקטובר, דרך המלחמות מול איראן ולבנון, חיילים וסטודנטים רבים ברחבי ישראל מנסים לשלב בהצלחה בין המדים לבין הלימודים. בין משמרות על מדים מאובקים למטלות אקדמיות, הם חווים אתגרים מורכבים וחוסר ודאות, אך גם רגעי סיפוק כשהם מתקדמים בקורסים, ואף משלימים את משימותיהם במסלול לקבלת התארים והדיפלומות.
כזה הוא סיפורה של הסטודנטית ליאת אוחיון ששוקדת בימים אלה עם המרצה פהים חורי המלווה אותה לקראת הגשת פרויקט הגמר במגמת הנדסה אזרחית במכללה הטכנולוגית נוף הגליל. סיפורה של ליאת, תושבת חיפה, מתחיל בכלל בלימודים במכללה אחרת, ועם פרוץ מגפת הקורונה היא אף החליטה להקפיא את לימודיה.
"הגעתי למכללה הטכנולוגית נוף הגליל, בגלל השם הטוב והמוניטין המקצועי שיצאו לה"
משתפת ליאת ומוסיפה, "בימי מגפת הקורונה הקפאתי את לימודיי במכללה וערכתי סקר מכללות. המוטו המרכזי בהחלטה בבחירה היה שאמצא מכללה שתאפשר לי לבטא את עצמי, והמכללה הטכנולוגית נוף הגליל בהחלט ענתה על הצורך שלי."
במכללה פגשה ליאת את הדיקנית, סגנית מנהלת בית הספר להנדסאים, סיגל גופר, "נוצרה בינינו מיד כימיה, סיגל המדהימה היא אחת מהסיבות היותר משמעותיות בגללן הצלחתי לסיים את הלימודים בהצלחה במכללה", משתפת ליאת. נאמנה להגדרתה כאדם לא שגרתי בחרה ליאת ללמוד גם במסלול הנדסה אזרחית.
ליאת: "כסטודנטית במגמה, הרגשתי מאוד בנוח, שווה בין שווים, זכיתי לחברים רבים בכיתה, לסגל מרצים מצוין."
מאז טבח השבעה באוקטובר, ליאת משרתת בשירות מילואים משמעותי בעזה. ליאת הינה קצינת אוכלוסייה ומתאמת פעולות הממשלה בשטחים, והיא הייתה אמונה במהלך מלחמת "התקומה" גם על הסיוע ההומניטרי לעזה. רגע לפני קבלת הדיפלומה היא כבר סופרת 670 ימי מילואים.