הנאשם, יליד 1999 הודה במסגרת הסדר טיעון, בכך שבהיותו קטין, כבן 17.5 שנים ביצע עבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, כלפי קטינה שהייתה אז כבת 10 שנים. לפני כשנה לערך, הגיע הנאשם אל בית הקטינה, קרא לה וליווה אותה אל ביתו, שהיה אותה שעה ריק מאדם.
בהיותם בבית הנאשם, התיישבה הקטינה על ספה שהייתה במקום. הנאשם הסיר את מכנסיה ותחתוניה של הקטינה וכרע לצידה, הורה לה לעצום את עיניה וביצע בה מעשה מגונה. במעשיו אלו, הסב הנאשם לקטינה כאב. במעשיו אלה, עשה הנאשם בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, מעשה מגונה, שלא בהסכמתה החופשית לשם גירוי, סיפוק וביזו מיני. כפי הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים, כתב האישום תוקן, הנאשם הודה בעובדותיו ובהתאם נקבע, כי הוא ביצע את מעשה העבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן (כא/1). עוד הוסכם בין הצדדים, לאור גילו של הנאשם, כי יתקבל בעניינו של הנאשם תסקיר שירות המבחן לנוער בטרם יטענו הצדדים לעונש, כאשר הטיעון לעונש יהיה פתוח.
• הנאשם פגע בזכותה של הקטינה לשלמות גופה
מתסקיר שירות המבחן לנוער עולה כי מדובר בנער שהתפתחותו תקינה. טרם מעצרו היה תלמיד כיתה י"ב בבית ספר תיכון מקיף בכפרו, למד בכיתה מקדמת, הישגיו הלימודיים בינוניים ותפקודו בבית הספר היה תקין. כן תואר כתלמיד ממושמע וללא בעיות התנהגות חריגות.
• הנאשם הוא בן בכור למשפחה נורמטיבית הנעדרת מעורבות קודמת בפלילים
המאשימה הוסיפה בהדגישה, כי הנאשם פגע בזכותה של הקטינה לשלמות גופה, לכבודה, לפרטיות, לשלוות נפש, לביטחון ולחירות להחליט על אשר ייעשה בגופה. הנזק שנגרם ושעוד עלול להיגרם כתוצאה ממעשה העבירה הינו כה רב וברור שכן, בעבירות מין קיים נזק טבוע לקורבן.
הוסברה לנאשם המשמעות של אי עמידה בתנאי המבחן והוא הוזהר כי אם יפר את התנאים, עלול דינו להיגזר מחדש. חתימה על התחייבות על סך 10,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות מין במשך 3 שנים. פיצוי למתלוננת בסך 10,000 ₪.
בפסק הדין כתבה השופט: "כפי שבתי המשפט חזרו והדגישו לא אחת, בעניין ענישה של קטינים, השיקול המנחה הוא השיקול השיקומי. יחד עם זאת, שיקול זה אינו בגדר שיקול בלעדי ולצדו יש ליתן משקל הולם גם לשיקולי ההרתעה והגמול, בהתחשב בנסיבות העבירה… ניכר, כי הנאשם הבין והתחבר לחומרת מעשיו, הכיר בפגיעה הקשה בנפגעת העבירה, הביע אמפטיה כלפיה, הביע צער וחרטה הנשמעים כנים אמיתיים, תיאר תחושות אשמה אודות המעשים שביצע בקורבן העבירה והביע רצון לעשות כל אשר יוכל כדי לשקם את עצמו ולסייע בידי קורבן העבירה…סבורני כי בנסיבות העניין מוצדק יהא שלא להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו, זאת נוכח ההליך השיקומי אותו עבר עד כה, צרכיו לעתיד והפוטנציאל השיקומי הטמון בו…".
השופטת קבעה כי כנגד הנאשם ינקטו דרכי הטיפול הבאים: "פיקוח בתנאי מגורים למשך שנתיים – במסגרתו ימשיך הנאשם לשהות במעון וישולב בקבוצה טיפולית לנערים פוגעים מינית שמתקיימת במעון אחת לשבוע. במקביל, תיבנה עבורו תכנית טיפולית חינוכית המותאמת לצרכיו, גם בתחום הלימודי. כן, יהיה בקשר עם שרות המבחן בהליך מעקבי על פי הצרכים הטיפוליים שיתעוררו. הוסברה לנאשם המשמעות של אי עמידה בתנאי המבחן והוא הוזהר כי אם יפר את התנאים, עלול דינו להיגזר מחדש. חתימה על התחייבות על סך 10,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות מין במשך 3 שנים. פיצוי למתלוננת בסך 10,000 ₪. הנאשם יבצע 200 שעות של"צ לפי תכנית שתוגש לאישורנו", סיכמה השופטת הלמן.