יש רגעים במסע אומנותי שבהם הכל מתחיל במקום קטן, כמעט בלתי נראה, ושום דבר לא מבשר על הבמה הגדולה שמחכה בסוף הדרך. המוזיקה צומחת באיטיות, מתוך שקט, חיבור לשורשים ולזיכרונות ילדות, וממנה מתפתח קול אישי שמצליח לגעת בקהל רחב ומגוון. כל הצלחה נולדת ממאמץ, כל חוויה – הצלחה בפני עצמה. זהו מסע של גילוי, של סבלנות, יצירתיות, דרך ארוכה של שמירה על מהות עצמית בתוך עולם מלא גירויים ורעש. בסופו של דבר, כל תו וכל מנגינה מספרים את הסיפור האמיתי.
ובדיוק את המסע הזה אפשר לראות בעשייה של יותם ישי – מהשדות והשקט של עמק יזרעאל אל הבמות הבינלאומיות הגדולות, דרך הקול האישי והחיבור לשורשים שמניעים כל מנגינה שלו.
החיטה צומחת גם ב"תפוח הגדול"
לא הרבה יודעים אבל בימים אלה עושה יותם ישי, בן עפולה, ופסנתרן מחונן חיל ב'ביג אפל' בניו יורק. ישי, הוציא בימים אלה את אלבומו הרביעי "Singing of The Herbs״ (שירת העשבים) עליו החל לעבוד לפני כשש שנים, בשנת 2019. האלבום מכיל עיבודים חדשים לשירים ישראלים ויהודיים של נעמי שמר, מתי כספי, עוזי חיטמן, קרליבך, ועוד; ומכיל עיבודים שלו לשירים שרבים מהם קשורים לעמק יזרעאל כגון 'החיטה צומחת שוב'.
ישי סיפר השבוע על האלבום החדש: "הקונספט של האלבום הוא חיבור של המוזיקה הישראלית ויהודית לעולם הרחב עם זווית בינלאומית. באלבום יש עיבודים חדשים לשירי עם יהודיים וישראליים אהובים כמו "שירת העשבים", "ערב של שושנים" ו"עבדים היינו", והוא משלב בין מסורות מוזיקליות שונות – ג'אז, מוזיקה ישראלית, מקצבים ים תיכוניים, ומוזיקה קלאסית. כמו כן משתתפים בו נגנים מישראל וממדינות שונות: מניגריה, יפן, דרום אפריקה, ארה״ב, טורקיה, ועוד. השיר 'אם אשכחך' של קרליבך מבוצע ע״י זלמי כץ, זמר חרדי מדרום אפריקה שגר בברוקלין".
לצד אמנים מכל העולם מושפע האלבום גם ממרחבי ילדותו של ישי בעמק יזרעאל. "הסינגל השני 'להשתנות תמיד' הוקלט באולפן ״אלט״ בעפולה ובגדול הוא מושפע כמו שירים ששמעתי כילד בעמק יזרעאל בשנות ה-90" מספר ישי.
"ביקורות משבחות ממגזינים בינלאומיים"
את הפריצה הגדולה רשם ישי עת לקח חלק באנסמבל הודי בברקלי המוכר תחת השם Berklee Indian Ensemble שבו השתתף כפסנתרן ומלחין ויחד עם חבריו לאנסמבל היה מועמד לפרס המוזיקה היוקרתי "הגראמי" על אלבום המוזיקה הגלובלית הטוב ביותר. וזה לא הכל. לפני מספר שנים מופיעה יצירה שלו בסדרה "Masameer״ המשודרת בנטפליקס, שיר אחד שלו מתוך האלבום הראשון "I Fall In Love Too Easily״ הפך ללהיט בספוטיפיי וצבר עד כה מעל 1.3 מיליון האזנות והוא הוא זכה לביקורות משבחות ממגזינים בינלאומיים כגון LIFE JAZZ ביפן ו-Djolo בצרפת וכן הגיע למעמד פיינליסט שלוש פעמים בתחרות הבינ״ל ע״ש אנטונין דבוז'אק לקומפוזיציה בפראג.
ישי נולד וגדל בעפולה, תחילה בגבעת המורה ולאחר מכן העתיקו הוריו את מגוריהם לעפולה, שם פועל עד היום העסק המשפחתי "בית מרקחת ישי". הוא למד מוזיקה בבית האמנויות במזרע ובגיל 22 עבר לאזור המרכז והחל ללמוד בבי״ס למוזיקה "רימון" ברמת השרון. אחרי שלוש שנים ברימון עבר לארה"ב שם התקבל ללימודים במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון (Berklee College of Music) עם מלגת לימודים מלאה. "חייתי שם 5 שנים וחזרתי לעפולה בקורונה לשנה וחצי. בזמן הזה הקלטתי שני אלבומי פסנתר ״SEED״ & ״SPROUT" בבית הוריי – בחדר שבו גדלתי ובפסנתר שבו ניגנתי בילדותי בעפולה" מספר ישי ומוסיף: "לקראת סוף הקורונה בשנת 2022 עברתי לניו יורק שבה אני עובד כיום ומתפרנס ממוזיקה".
← איך זה היה להקליט אלבומים בבית ההורים בעפולה, באותו חדר ובאותו פסנתר מהילדות?
"זה קרה כאמור בתקופת הקורונה. הגעתי לארץ לחודשיים-שלושה לפני מעבר לניו יורק, וזה הפך לשנה וחצי. בדיעבד, היה שם שפע של שקט ומרחב – משהו שלא לכולם היה אז. הייתי עושה משלוחים לבית המרקחת של ההורים, כשרוב הזמן כשאני לבד על הכביש, ואז חוזר הביתה לנגן. כבר צללתי עמוק לפסנתר בתקופה הזאת, ולהקליט באותו חדר ובאותו פסנתר שבו גדלתי הפך את ההקלטות לאזור נוחות מושלם – מקום מוכר שאפשר שאחרי שנה כל מה שהיה צריך לעשות זה רק ללחוץ Record".
← כשאתה מנגן היום בניו יורק, יש רגעים שאתה "חוזר" בראשך לעפולה?
"כן, במובן של שפה. גדלתי בשנות התשעים והאלפיים, תקופה שבה החשיפה למוזיקה הגיעה בעיקר מהמקום עצמו – מהשירים שלמדתי בבית הספר, מהמסגרות ומהסביבה הקרובה. זה אפשר לי לפתח שפה מוזיקלית משלי, לפני שכל הרעש והבלאגן של העולם נכנסו לתמונה. גם היום, כשאני מנגן בניו יורק, הגרעין של המוזיקה שלי נשען על השפת אם מוזיקלית שרכשתי בעמק".
← לאיזה מקום או זיכרון במיוחד?
"פחות לזיכרון מסוים ויותר למצב תודעתי. הרבה יותר קל לי ליצור מתוך שקט. השקט מאפשר לי לשמוע את המנגינות בראש עוד לפני שהן מקבלות צורה. בגלל זה הייתי יוצא הרבה להליכות בוקר בשדות של העמק – שם נוצרו התנאים שאפשרו למוזיקה להתחיל להיווצר.
← איזו השפעה הייתה לעפולה ולילדות בעמק יזרעאל על הזהות המוזיקלית שלך היום?
"גדלתי כילד חוץ – ילד שחצי מהזמן היה בעיר וחצי בקיבוץ. בחוויה שלי בזמנו זה היה אותו דבר. נחשפתי למוזיקה דרך מקהלת בית הספר במרחביה, שירי ארץ ישראל, ומגמת המוזיקה במזרע. בית האמנויות עמק יזרעאל במזרע היה הבית השני שלי מגיל חמש ועד עשרים, כולל אפילו בזמן הצבא. כמעט כל החינוך המוזיקלי שלי עבר דרכו. המוזיקה בשבילי הייתה מרחב פנימי ומפלט – מקום שהייתה לי בו שליטה, שאפשר להיכנס אליו ולהתמקד בו לגמרי. באלבום האחרון שלי, Singing of The Herbs, יש שירים ששמעתי כילד בעמק – כמו "שיר הכרם" של סשה ארגוב, ששמעתי במסגרת המקהלה במזרע – וחזרתי אליהם היום מתוך החיים שאני חי עכשיו".
← מה למדת בעפולה כילד ומוזיקאי צעיר שאתה לוקח איתך עד היום לבמות הגדולות בעולם?
"לפתח קול פנימי ולא לרדוף אחרי רעש חיצוני. להקשיב לתהליך ולמה שכבר נמצא סביבך. העובדה שלא גדלתי בסביבה עמוסה בגירויים הכריחה אותי להעמיק במה שהיה קרוב אליי ולבנות שפה אישית".
← אני רוצה לאתגר אותך: כשאתה חושב על בית – מה עולה קודם – ניו יורק או עפולה?
"עפולה והעמק. ניו יורק היא עיר מדהימה ומעוררת השראה, אבל גם מאוד עמוסה ורועשת. בעפולה יש שקט, שמיים פתוחים וטבע. זה מקום שמאפשר לי להיטען מחדש".
← איך ההורים והמשפחה בעפולה חוו את המסע שלך מהעיר לפרסים ולבמות בינלאומיות?
"בהרבה פרגון ופשטות. הם תמיד עודדו אותי, גם כשלא היה ברור לאן הדרך הולכת. מבחינתם אני קודם כל הבן שלהם שמנגן – פשוט במקומות רחוקים יותר".
← יש לך מסר או השראה לילדים ונוער מעפולה שחולמים על קריירה מוזיקלית?
"לא לוותר על הקול האישי. לא חייבים לגדול במרכז או במקום "נכון" כדי להגיע רחוק. לפעמים דווקא השקט והמרחק מאפשרים עומק וייחוד".
← האם אתה רואה את עצמך חוזר בעתיד להופיע או ליצור בעפולה – ואיך היית רוצה שזה ייראה?
"כן, לתקופות. לא בהכרח כחזרה קבועה, אלא כהגעה ממוקדת – לפרויקטים ולעבוד עם הקהילה".