ישנן דמויות רפואיות ומנהיגות שהופכות לאורך השנים לחלק בלתי נפרד מה-DNA של מוסד רפואי. הן לא רק מנהלות מחלקות או מתפעלות מערכים מורכבים – הן אלה שיוצקות את היסודות המקצועיים, מעמידות דורות של תלמידים, ומשרות תחושת ביטחון וגאווה בקרב העובדים והמטופלים כאחד. פרישתן של דמויות משמעותיות אלו אינה רק חילופי תפקידים שגרתיים, אלא רגע בעל משקל היסטורי עבור הארגון כולו.
במרכז הרפואי העמק, ד"ר ביביאנה חזן, היא ללא ספק אחת מאותן דמויות מפתח מרכזיות ומשפיעות. לאחר 35 שנות עשייה רפואית בבית החולים, מתוכן 14 שנים שבהן עמדה בראש היחידה למחלות זיהומיות והובילה אותה להישגים יוצאי דופן – כולל התמודדות בחזית המאבק במגפות עולמיות וביסוס סטנדרטים קליניים מן השורה הראשונה – היא חותמת פרק מרשים של עשייה ומותירה מורשת מקצועית ואנושית עמוקה.
ילדות, שליחות והתאהבות מקצועית
ד"ר ביביאנה חזן (67), נשואה, אם לארבעה וסבתא לשישה נכדים, עלתה לישראל מארגנטינה, כשחזון אחד ברור מלווה אותה עוד משחר ילדותה – להיות רופאה. כבר בגיל 18 החלה את לימודי הרפואה בבואנוס איירס, ועם השנים ביססה את דרכה המקצועית כרופאה פנימית וכרופאת משפחה בקהילה. אלא שאחרי שש שנים כרופאה בכירה, היא חיפשה להתפתח לכיוונים נוספים והגיעה כמעט במקרה לתחום המחלות הזיהומיות שלדבריה "שינה את מסלול חייה. "פשוט התאהבתי", היא משחזרת.
"ראיתי בעבודה הזו שליחות אמיתית ויכולת השפעה אדירה. התחום הזה מציע הסתכלות רחבה ושלמה על הרפואה – משהו שממשיך את תפיסת עולמה של רפואת המשפחה, אך משלב ייעוץ מעמיק והיכרות יסודית ומדויקת עם מגוון עצום של תחומי הרפואה".
"הפרטים הקטנים": המהות שמאחורי האבחון הזיהומי
כששואלים את ד"ר חזן מה הופך רופא לזיהומולוג טוב, היא לא מדברת רק על ידע תיאורטי או טכנולוגיה, אלא על עבודה רפואית ואנושית מעמיקה. "זיהומולוג טוב חייב לראות את הפרטים הקטנים ביותר ולשאול את השאלות הנכונות כדי להבין עם מה אנחנו מתמודדים ואיך לטפל נכון," היא מסבירה. מבחינתה, הטיפול אינו מתחיל ונגמר בבדיקות מעבדה, אלא בהקשבה.
"לא פעם 'חפרתי' בהיסטוריה הרפואית של מטופל 20 שנה אחורה, וגיליתי שם פרטים שנראו נשכחים אבל משפיעים על מצבו הרפואי כיום בצורה דרמטית. ההתייחסות היסודית הזו במצבים מורכבים, היא לא פחות מרפואה שמשנה גורל של אנשים".
היא מדגישה כי ראתה בעבודתה ובמלאכת הייעוץ הרפואי הזדמנות מתמדת לחינוך, לימוד והעשרה של הדור הבא של הרופאים, מתוך אמונה שהנחלת הידע היא חלק בלתי נפרד מהגנה על בריאות הציבור.
"אני מאמינה בדוגמה אישית"
אחד הפרקים המשמעותיים ביותר בקריירה שלה היה משבר הקורונה.
"כבר בשלב ראשוני מאוד הבנתי שמדובר באירוע בסדר גודל אחר לחלוטין. אלו היו ימים אינטנסיביים מאד והמטרה מבחינתי הייתה להרגיע את הציבור ולהסביר. להבהיר שאיננו עומדים מול צונאמי, אלא מול נגיף חדש ולא מוכר. ויחד עם זאת הרגשתי אחריות עצומה הן כלפי המטופלים והן כלפי הצוותים שלנו. ראינו מה קרה באיטליה, שבה צוותים רפואיים נדבקו בהיקפים נרחבים וחלקם אף נפטרו.
כשפתחנו מחלקה ייעודית לטיפול בחולי המגפה, כדי להעניק ביטחון לצוותים לבשתי מדים ממוגנים ונכנסתי ראשונה במטרה שהצוותים יבינו שאם מתמגנים אין חשש להידבק. אני מאמינה בדוגמה אישית. ברקע היו המשפחות, המטופלים, הצוותים וגם המשפחה הפרטית שלי. השנה הראשונה הייתה מאד מאומצת ותובענית, להערכתי לא ישנתי שנה שלמה ובכל זאת, הקפדתי שמה שהצוות יראה זה שליטה במצב וניהול. במבט לאחור, לאחר שהתאוששנו, אני יכולה לומר שמהמשבר הזה גדלנו וצמחו ממנו דברים כמו טכנולוגיות מתקדמות שנכנסו לשימוש, צוותים שרכשו מיומנויות חסרות תחליף, ומעבדות שהשתדרגו והפכו לאיכותיות יותר. אבל ברפואה, כמו ברפואה, האתגרים אף פעם לא נגמרים וכיום החזית המרכזית שלנו היא ההתמודדות מול חיידקים שמפתחים עמידות לאנטיביוטיקה, התפרצויות של מחלות, מחלות חדשות ואתגרים נוספים".
יש אנשים שבית החולים הופך עבורם למקום עבודה, ויש כאלה שהוא הופך לחלק מהחיים, לבית שני. איפה את ממקמת את עצמך על הרצף הזה אחרי כל כך הרבה שנים בעמק?
- "מרכז רפואי העמק היה בית שני עבורי, ללא ספק ולא כקלישאה. הייתי מגיעה לכאן בכל יום בשעות הבוקר המוקדמות ונשארת עד שעות הערב המאוחרות, אבל מעבר לשעות הפיזיות, הייתי מחוברת למקום 24/7, כולל בסופי שבוע ובחגים. זכיתי לעבוד לצד צוות נהדר, אנשים עם כישורים מדהימים, אנושיים ומקצועיים כאחד. הקולגיאליות והמקום האנושי הם מוטיב שמוביל אותי כחוט השני לאורך כל הקריירה ובישיבת מנהלי המחלקות שבה נפרדו ממני הודיתי לכולם על האמון שנתנו בי. צמחתי פה, יצרתי המון חברויות ויש לי כאן קולגות שאני מעריכה מאד. זה סגירת פרק משמעותי ביותר בחיי. יש בי געגוע עמוק לשיחות היומיומיות עם הצוות, ולצד זה התרגשות גדולה לקראת הדרך החדשה. מבחינתי, נפלה בחלקי זכות עצומה לעסוק בעבודה בעלת משמעות עמוקה וסיפוק אינסופי. עבודה של הצלת חיים ממש. עד היום פוגשים אותי אנשים ברחוב ואומרים לי: 'הצלת את החיים של הבת שלי לפני 30 שנה'. זו הכרת הטוב הכי מרגשת שקיימת. אני מרגישה שהשארתי חותם מקצועי, ערכי ואנושי בקשר עם המטופלים והצוותים".
אחרי שנים סביב השעון, קריאות, משמרות ואחריות כבדה – איך את מדמיינת את השגרה החדשה שלך? אילו חלומות, תחביבים או תוכניות שהמתינו בצד מגיעים כעת לקדמת הבמה?
- "אני לא נפרדת מהרפואה לחלוטין. אמשיך לעבוד במרפאת המטיילים של כללית בעפולה. הטיפול והמפגש עם המטופלים משאירים אותי מחוברת לידע העדכני ולאהבה הגדולה שלי למקצוע. יחד עם זאת, פתיחת הפרק החדש תאפשר לי לפנות זמן יקר לעצמי ולדברים שאני אוהבת: יוגה, שחייה, וטיולים בארץ ובחו"ל. מעל הכל, זו הזדמנות להקדיש זמן איכות לבעלי היקר שתמך בי ללא סייג לאורך כל השנים והקריירה התובענית וכמובן ליהנות הרבה יותר מהילדים והנכדים".