הסיפורים שנחשפים אט אט מהטבח בדרום בשבת האחרונה והעדויות המזעזעות מחזירים את ישראל לימים אפלים וכואבים. הכמות הבלתי נתפסת של חיילים וצעירים שנרצחו ונפצעו – מגיעה כמעט לכל בית בישראל, דרך בני משפחה, חברים, מכרים, שירות צבאי או שכנים.
לצד אלו מתפרסמים גם סיפורי גבורה הירואיים ופוסטים ברשתות החברתיות שבו מתוארים אירועי הישרדות מרגשים, כאלה שמצליחים לייצר זיק רגעי של אופטימיות – במציאות המזוויעה אותה אנו חווים בימים האחרונים.
לאחד מהם הייתה שותפה רז סורקה מהיישוב הקהילתי גן נר שבגלבוע, שלא תיארה שמסיבת הטבע אליה יצאה לבלות- תסתיים בטבח המוני.
אחיה חי, רס״ן בצה"ל, היה שותף לרגעי האימה ושחזר את השיחה עמה שלא ישכח לעולם.
• "עוברים בית בית ודופקים, מתחננים להיכנס"
"אמאל׳ה חי יורים עלינו", היא אמרה לי כשהיא צועקת ורצה. "אבודה, אבל מלאת תושייה. לוחמת של ממש. 'הכל בסדר, אל תדאגי, תמשיכו לרוץ', אני אומר לה ואז שם על השתק וזועק את נשמתי בתחנונים לקב״ה שיציל אותה. לאחר מכן היא עדכנה אותי שהשוטרים הורידו אותם מהאוטו ואמרו לה לרוץ ליער. היא ומבלים נוספים נכנסו ליער והתחבאו. סגרו עליהם, כשברקע היו יריות והם שוב ברחו. הם מצאו
ג׳יפ ואמרו לנהג, 'אנחנו עולים אתך, סע סע'. לא יודעים לאן. עוד פרסה ועוד סיבוב. הכל חסום. 'סעו, אל תעצרו פשוט תסעו', אני צועק לה. הם מוצאים דרך, פוגשים סא"ל שמכוון אותם איך לצאת מהיער.
הם מגיעים לנתיבות, עוברים בית בית ודופקים, מתחננים להיכנס. אין מענה. לבסוף, אמא ובנה פותחים את ביתם ומכניסים אותם. 11 נערים ונערות. דואגים ומטפלים בהם. 10 שעות לאחר מכן – אנחנו מחזירים את הילדים הביתה. 'הודו להשם כי טוב – כי לעולם חסדו'. הקב"ה עשה לנו נס ואת הנס יש לפרסם. אני לא זוכר מתי שמחתי לראות כל כך את אחותי. אבל אז נזכרתי, נזכרתי שיש עוד ילדים, שאותם לא הצלחנו להחזיר והלב נשרף. אנחנו ננצח בע״ה, אין לנו אופציה אחרת. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".