לפני כחודש הגיחה לאוויר העולם, אופק, ילדה מקסימה ויפהפייה, בתם של סא״ל דותן מלול, בן עפולה ומג״ד 932 בחטיבת הנח״ל ורעייתו שחר. בני הזוג שלהם ארבעה ילדים מתגוררים בראשון לציון.
בסוף השבוע נחשף בחדשות N12 הסיפור המרגש של סא״ל מלול, שנלחם כבר יותר משנה עם פקודיו בסמטאות המדממות והאכזריות של השכונות בעזה, ומשמיד את קיני המחבלים שהיו אחראיים לטבח בשביעי באוקטובר.
בסמוך ללידה של רעייתו, הריון שהיה בסיכון, נדרש סא״ל מלול להחליט האם להישאר צמוד לחייליו בזירת הדרום, או קרוב לאשתו בחדר הלידה. הדילמות והעדכונים הדרמטיים מחדר הלידה הותירו את סא״ל מלול, שנחשב למפקד נערץ, עם לבטים רבים, אך בסופו של דבר הוא הצליח להגיע בזמן לבית החולים ולשהות לצד רעייתו – עד להולדתה של אופק. סא״ל דותן הוא בנו של אלי מלול מעפולה, אחד מבכירי עורכי הדין באזור.
בפודקאסט ״מפצחים״ מבית עמקניוז דיבר עו״ד מלול רבות על בנו, בגאווה ובחשש רב, ואמר:
״הייתה לי תקווה שילדיי יגדלו לעולם אחר, רגוע יותר אבל התבדיתי. דותן התחיל את המסלול הצבאי וציפיתי שלאחר שיענדו לו את דרגות הקצונה, הוא ירד מהמדים ויחבור אליי למשרד. אבל המציאות הוכיחה אחרת ודבר הוביל לדבר".
"בפתיחת המתקפה ב 7.10 בני דותן היה מפקד גזרת חברון ואז התחילו בבוקר ההודעות. בתחילת המלחמה הקמנו במשרד חמ"ל שסייע ללוחמים בכל צורך. אחרי מספר ימים התקבלה ההודעה של דותן על היציאה לקרב ואני זוכר את עצמי יושב בלילה על המדרגות ומרגיש את כל הגוף שלי רועד. זו דאגה בלתי נגמרת, בייחוד שלא ניתן ליצור קשר ברוב הזמן ונאחזים בשברי מידע. אני זוכר שבאחד הימים דותן התקשר אליי ואמר לי 'אבא, אני אוהב אותך, אנחנו יוצאים לפעולה' וההקדמה הזו התבררה לנו מאוחר יותר כיציאה למבצע ממוקד לסיכול טרור בבית החולים שיפא, אותו הוא הוביל יחד עם מפקדים נוספים בהצלחה הרואית. כמובן שלא ישנתי לאורך כל הלילה והסתרתי את המידע מאשתי, בכדי לא להדאיג אותה. בהמשך הוא גם הוביל מבצעים בציר פילדלפי וגזרת רפיח, עליה הוא מפקד. המציאות הזו טלטלה ועדיין מטלטלת אותנו. במבצעים המורכבים, כמו בכל מלחמה נוראית, הוא איבד חיילים, בטרגדיות קשות. אנחנו כמעט לא רואים אותו והוא עדיין בחזית. אנחנו מחד מאוד גאים בדותן, אבל ברור שאנחנו עוברים שנה מלאת חששות ודאגות. אני הבנתי שאנחנו לא יודעים כלום, בעיקר לא על ההתמודדות שציפתה לצעירים בני 18 ו-19 שנדרשו ונדרשים להילחם מול מחבלים ועוברים זוועות. צריך חוסן נפשי אדיר להתמודד עם התופת הזו. אני גזרתי על עצמי לא לצפות בחדשות בטלוויזיה, מכיוון שאני חושב שקיים פער עצום, בין דברי ה'פרשנים לרגע' לבין המציאות כפי שהיא".