ביום שישי האחרון נפער שבר בעולמם של עינת וטל מאור באחת, עם הירצחה של בתם אביב בפיגוע הקשה והמתועב סמוך לעין חרוד – פיגוע שבו נרצח גם שמשון מרדכי מבית שאן. מרגע אחד של שגרה נותר חלל שאי אפשר למלא. אביב, בת אהובה, אחות, חברה ואור גדול, נקטפה באכזריות. במילים חשופות, כואבות ובלתי נתפסות, שיתפו הוריה את עומק השבר, האהבה שאין לה סוף, והניסיון להמשיך לנשום בתוך מציאות שהתנפצה.
"קמתי בלילה לבדוק איפה את ונזכרתי שאת מתה"
"ילדה שלי אהובה שלי חיים שבלב, איך נמשיך לחיות בלעדיך, בלי הריח שלך", הספידה האם עינת את בתה, "החיוך, הצחוק וההומור שלך, האור שלך, העזרה, הנדיבות, המבט הירוק השובב. מה ניצי ואיתי יעשו בלעדיך וכולם כל כך עצובים. עוד לא נערכה ההלוויה שלך וכבר היו פה מאות אנשים שבאו לבכות איתנו יחד. קמתי בלילה לבדוק איפה את ונזכרתי שאת מתה. פשוט מתה. כמו כל הבחורות שנרצחו בנובה וכל הזמן חשבנו כמה הן יפות, ואיזה בזבוז, וכמה עצב ואיזה מסכנים ההורים שלהם ופתאום אנחנו בסטטיסטיקה. גם לנו זה קרה ואת לא פה. הלכת לישון בגן עדן, אולי אלוהים היה צריך את העזרה שלך כי הוא איבד שליטה על כל הרוע. אנחנו לא נפסיק לחשוב עליך, להנציח אותך בכל דרך אפשרית ולשים לך צלחת על השולחן ביום שישי – כי אני יודעת כמה את אוהבת את האוכל שלי. תמיד אדליק לך נרות ליד התמונה שלך ואבוא לבקר כל בוקר עם הכלבים. לא נשכח אותך בחיים ילדה שלנו, תינוקת, נשמה יפה, טהורה וזכה. אין מילים לתאר את הכאב. מקווים שהנשמה שלך חופשיה באמת עכשיו, דוהרת עם מלאכים ושומרת עלינו מלמעלה. אוהבים אותך לנצח, אבא אמא ניצן ואיתי".
"קטפו לי אותך מתחת לבית"
גם האב טל ספד לבתו האהובה וחזר אל הרגע שבו חייהם נעצרו, אל הכאב שאין לו מילים: "אביבוש שלי, פרח שלי, קטפו לי אותך מתחת לבית. נסעתי בכל המהירות ולא הספקתי להגיע. מצאתי אותך שוכבת שם מלאה בדם וכל כך יפה, מלאכית יפה שלנו, התהום ללא תחתית, הנפש מרוסקת, כאב ומציאות שלא נתפסים. אנחנו מתגעגעים ומבטיחים להיות חזקים כדי לשמור על המשפחה שכל כך אהבת. מתוקה שלי, הייתי נותן את החיים כדי שתחזרי. תני לנו סימנים שאת רואה אותנו, תשמרי עלינו מלמעלה".