טרה שאד, המייסדת והמנכ״לית של Hunkapi Programs ושל Hunkapi Farms, ארגון ללא מטרות רווח המפעיל חווה בסקוטסדייל, אריזונה, הגיעה לביקור במרכז לרכיבה טיפולית העמק – בכפר הנוער ויצו ניר העמק.
הארגון מציע לילדים ולמבוגרים מגוון תוכניות, ובהן רכיבה טיפולית, פסיכותרפיה בעזרת סוסים, תוכניות לוויסות רגשי ותמיכה באוכלוסיות שונות. בלב העשייה נמצאת האמונה שהקשר עם הסוסים, בעלי החיים והאדמה יכול לשמש בסיס לחיבור, להתפתחות ולצמיחה. המוטו של Hunkapi הוא ללמד את העולם לפחד פחות ולאהוב יותר, והשם, שמקורו בשפת לקוטה, מבטא את הרעיון "כולנו קשורים זה לזה".
"להכיר, לבנות אמון ולקרב לבבות"
תמנע בן, מנכ"לית העמותה לרכיבה טיפולית העמק, סיפרה: "את טרה שאד פגשתי לראשונה ב 2024, כשהגיעה מאריזונה לישראל, בעיצומה של המלחמה, כדי להעביר סדנה לחיילים ולאנשי טיפול בעזרת סוסים. בתוך תקופה של חוסר ודאות, היא הביאה איתה אהבה גדולה, ידע רחב וכלים מעשיים שאפשר היה לקחת ישר אל העבודה. משהו באופן שבו היא פגשה אנשים, סוסים ומצבים מורכבים נשאר איתי מאז, וגם הדרך שבה הצליחה להפוך ידע מקצועי למשהו שאפשר לחוות ולנסות בעצמנו. העשייה הזאת לא נשענת רק על אדם אחד או על מפגש טיפולי יחיד.
היא מחברת בין אנשי מקצוע, משתתפים, מתנדבים והקהילה שסביב החווה, ומעניקה לכל אחד מהם אפשרות להיות חלק ממשהו משותף. במפגש ראינו את זה גם דרך פנינה, פז וקרן, שלוש בנות משפחה ישראליות שחיות באריזונה, סמוך לחווה של טרה, ומתנדבות בפעילות של Hunkapi. הן הגיעו עם טרה לישראל ועזרו לחבר את חלקי היום בפשטות, בכנות ובנעימות. יש משהו משמעותי במפגש בין אנשים שהגיעו ממקומות ומרקעים שונים, סביב אהבה משותפת לסוסים ורצון ללמוד ולעשות טוב. שיתופי פעולה כאלה אינם רק דרך להעביר ידע ממקום למקום. הם מאפשרים להכיר, לבנות אמון ולקרב לבבות, ולעיתים גם לפתוח אפשרויות חדשות לעבודה משותפת. כשנוצרת סביב עשייה מקצועית קהילה שבה אנשים שונים יכולים לתרום מניסיונם ולהרגיש שייכים, גם המפגש עצמו נעשה חלק מהלמידה".
לומדים לשים לב למה שמתרחש בגוף בזמן אמת
עוד הוסיפה תמנע: "כשטרה כתבה לי שהיא מגיעה שוב לביקור בארצנו הקטנטונת, היה לי ברור שאני רוצה להזמין אותה לחווה שלנו. רציתי שתפגוש את העדר, ושתוכל לחלוק את הידע והניסיון שלה עם כמה שיותר אנשים. התרגשתי מהאפשרות ליצור מפגש בין העבודה שלה באריזונה לבין העשייה שלנו כאן, ולתת לאנשים מקהילות שונות ללמוד יחד דרך הסוסים. בשישי האחרון התכנסו במרכז לרכיבה טיפולית העמק, משתתפים מרקעים שונים. מטופלים, סטודנטים, מדריכים, מנטורים וחברי קהילה. פתחנו במעגל היכרות, וכבר מהרגע הראשון נוצרה תחושה נעימה ופשוטה של מפגש.
היה מעניין לראות איך אנשים שלא בהכרח מכירים זה את זה מוצאים במהירות נקודות חיבור, לפעמים דרך הסיפור האישי שלהם ולפעמים פשוט מתוך הסקרנות המשותפת. גם הגשם החליט להצטרף, וירד בעוצמה כזאת שלרגע נדמה היה שהוא חלק מתפאורת היום. לפני שיצאנו אל הסוסים, טרה הציגה לנו את העבודה הסומטית דרך העקרונות של ה Somatic Experiencing, גישה ממוקדת גוף שפיתח פיטר לוין לעבודה עם תגובות של לחץ וטראומה. "סומטי" פירושו קשור לגוף. במסגרת הגישה, לצד המחשבות והסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, לומדים לשים לב גם למה שמתרחש בגוף בזמן אמת – לנשימה, למתח בשרירים, לתחושות, לדחף להתקרב או להתרחק, ולדרך שבה אנחנו קולטים את הסביבה.
תשומת הלב לתחושות ולתגובות הגוף נעשית בהדרגה ובהתאם לקצב של האדם. כשאנחנו בלחץ או בהצפה, הגוף עשוי להיות דרוך, להתכונן לפעולה או דווקא לקפוא. התבוננות במה שקורה בגוף ובסביבה יכולה לעזור לנו לזהות את המצב, להתמצא ברגע הנוכחי ולמצוא אפשרות בחירה. אין הכוונה לכפות על אדם להיכנס לחוויה קשה או להניח מראש מה הגוף שלו צריך לעשות, אלא להקשיב למה שמתאים לו באותו רגע ולהתקדם בקצב שהוא יכול לשאת".
"מה אני רואה סביבי כרגע?"
"אחד הדברים המעשיים שלקחתי מהמפגש הוא שכאשר אדם מוצף, לא תמיד כדאי לבקש ממנו מיד להסביר מה הוא מרגיש או למה. אפשר להתחיל בהזמנה להתבונן במרחב, לבחור נקודה שאליה נוח לו להסתכל, ולסובב אליה גם את הגוף. אפשר לבקש ממנו למצוא כמה דברים בצבע מסוים. אלה פעולות פשוטות שמחזירות את תשומת הלב לסביבה ולרגע הנוכחי, ועשויות לעזור לאדם להתארגן מחדש. לפעמים עצם המעבר מהשאלה "מה עובר עליי?" אל "מה אני רואה סביבי כרגע?" מאפשר למצוא אחיזה ראשונית. תרגיל נוסף שתרגלנו היה לזהות חמישה דברים שאנחנו רואים, שלושה צלילים שאנחנו שומעים ושני ריחות שאנחנו מריחים. כשאנחנו עסוקים בזיהוי פרטים דרך החושים, תשומת הלב יכולה לעבור בהדרגה ממה שמציף אותנו אל מה שנמצא כאן ועכשיו. אין צורך למצוא משהו מיוחד, אפשר לשים לב לצבע של חפץ, לצליל רחוק או לריח שכבר נמצא באוויר.
זה כלי פשוט, לא פתרון קסם ולא תרגיל שמתאים לכל אדם בכל מצב, אבל הוא יכול להציע נקודת אחיזה. דיברנו גם על תנועה ולחץ גופני, בהתאם למה שמתאים לאדם ובהסכמתו. למשל, ללחוץ את כפות הידיים זו בזו, או מול כפות הידיים של אדם נוסף. המאמץ, הלחץ והשחרור עשויים לעזור לאדם להרגיש את גבולות הגוף ולשים לב לשינוי שמתרחש בו. לפעמים מגיעה אחר כך גם נשימה עמוקה יותר. אין דרך אחת שבה הגוף אמור להגיב, ולכן חשוב להקשיב לתגובה האישית ולא להחליט מראש מה היא צריכה להיות".
כשכל הסוסים בעדר רצו לעבר המעגל
"ואז יצאנו אל המגרש. שחררנו את הסוסים ונתנו להם להתפזר במרחב, בלי לנסות למשוך את תשומת לבם או לכוון אותם אלינו. חזרנו לעמוד במעגל ותרגלנו התקרקעות, כוונה והקשבה למה שמתרחש סביבנו ובתוכנו. כשהיינו מוכנים, טרה הזמינה אותנו לפקוח עיניים. באותו רגע, באופן קוסמי או לא, כל הסוסים בעדר רצו לעבר המעגל, ובבת אחת נעצרו סביבנו. זו הייתה חוויה עוצמתית. אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות מה בדיוק גרם לסוסים להגיע באותו רגע, וכנראה שלא צריך למהר להכריע. אפשר להשאיר מקום לסקרנות ולשים לב למה שהתרחש אצלנו. ההפתעה, ההתרגשות, אולי גם השקט שנוצר כשהעדר התאסף סביבנו. בעבודה עם סוסים, המפגש עצמו יכול להפוך להזדמנות להתבוננות.
לא מפני שהסוס יודע לקרוא את מחשבותינו, אלא מפני שהנוכחות שלו מזמינה אותנו להאט, לשים לב ולפגוש את מה שקורה עכשיו. שפת הסוסים חוצה גבולות, יבשות וימים. היא לא דורשת מאיתנו לדבר באותה שפה או להגיע מאותו עולם, אלא להאט, להתבונן ולהיות נוכחים במפגש. בבוקר אחד, בכמה שעות שהרגישו קצרות מדי, אנשים מרקעים שונים נפגשו ולמדו זה מזה, לצד טרה ולצד הסוסים. הכרנו, חלקנו ידע וניסיון, והפנינו תשומת לב גם למה שקורה סביבנו וגם למה שמתחולל בתוכנו. יצאנו עם כלים שאפשר לקחת לעבודה ולחיים, ועם רגעים שנשארו בגוף: תחושת העדר שהתקרב, נשימה שנעשתה עמוקה יותר, והריח המוכר של החווה. בקיצור, נשמנו קצת יותר טוב, וגם נשמנו סוסים.
מפגשים כאלה מזכירים לי כמה אפשר ללמוד כשאנשים מתחומים וממקומות שונים נפגשים סביב עניין משותף. ידע מקצועי מקבל ממד נוסף כשהוא עובר מאדם לאדם, פוגש ניסיון מקומי ונבחן יחד בשטח. נוצר חיבור שיש בו גם למידה וגם אפשרות להמשיך ליצור יחד. יש מפגשים שהשיחה עליהם נגמרת, אבל הלמידה מהם ממשיכה".