כיום משרתים בצה"ל אלפי חיילות וחיילים בודדים, לכל אחד מהם סיפור אישי של עוצמה. אירועי ה-7 באוקטובר הבליטו את גודל מחויבותם לצה"ל ולעם ישראל. רבים מהם עמדו בקו החזית ונלחמו בגבורה לצד חבריהם וחלקם, אף נפלו במהלך המלחמה, רחוקים ממשפחותיהם הביולוגיות, אך עטופים באהבת המשפחה השנייה שלהם – עם ישראל.
במהלך השירות הצבאי, מתמודדים חיילים בודדים עם אתגרים רבים, כשלעיתים מלווה אותם תחושת בדידות, בהיעדר משפחה קרובה, אולם לראשונה בישראל מוצע להם בית, שמאפשר אורח חיים, שוויוני ופלורליסטי שמותאם לכל קשת הזהות היהודית ממנה הם מגיעים מביתם בתפוצות.
פרויקט חדש של מדרשת חנתון, שיוצא לדרך בימים אלו, מוביל לכך שחיילות וחיילים בודדים יחלקו קמפוס עם ישראלים בני גילם – חניכי מכינת חנתון, ואף יבלו איתם בשבתות ובחגים. הפרויקט כולל גם הכנה לשירות הצבאי, ליווי במהלכו, ותמיכה לאחריו כחלק מתנועת הבוגרים של מדרשת חנתון. בימים אלו החל קמפיין גיוס המונים לטובת תכנית הליווי של החיילים הבודדים לפני השירות, במהלכו ולאחריו.
מעטפת מלאה
הרב יואב אנדי, ראש המדרשה למנהיגות בחנתון, מסביר כי החיילים והחיילות ייהנו מתוכנית מנהיגות, שנוצרה במיוחד כדי להעניק להם כלים להשתלבות מוצלחת בחברה הישראלית ולתרומה משמעותית לא רק במהלך שירותם הצבאי אלא גם לאחריו. "אנו רואים בהם את דור ההמשך של המנהיגות הישראלית ומעניקים להם את הכלים הנדרשים. בנוסף לכך, מציע הבית מעטפת מלאה של תמיכה רגשית, חברתית וקהילתית לחיילים שעזבו את מולדתם, את משפחותיהם ואת מעגלי התמיכה שלהם כדי לשרת את מדינת ישראל. זאת ועוד, לצד החיים בקמפוס משותף עם ישראלים בני גילם, יאומצו החיילים על ידי משפחות וישתלבו בקהילה חמה ותומכת", הוא אומר.
נכון להיום, חיילים בודדים שמגיעים לישראל, בוחרים בין קיבוץ דתי לחילוני, בהתאם למסורות מביתם בתפוצות. לעיתים, זה יוצר קונפליקט בין הערכים עליהם גדלו, לבין המציאות בשטח.
״הרגעים הקשים הם כשאתה באמת מתמודד לבד״
• מרדכי (מורדי), בן 27, ששירת ביחידה מיוחדת בחיל המודיעין, גדל בטורונטו ובניו זילנד, משם בחר לחזור לארץ בגיל 18 ולהתגייס. "תמיד משבחים את האומץ לעלות לארץ ולבחור להתגייס, אבל דווקא ההחלטה היא החלק הקל".
"הרגעים הקשים הם כשאתה באמת מתמודד לבד, כשכבר אין מסגרת או חברים שיעטפו אותך, ואתה נאלץ להתעמת עם ההשלכות של הבחירה"
"בגלל שהרבה זמן לא הייתה לי כתובת קבועה, הייתי מתארח אצל משפחות וחברים, אבל תמיד הייתי מרגיש לא נעים להתארח. הדבר שהכי חיפשתי זו עצמאות ומסוגלות, ובמקום הרגשתי תלות. הייתי מתנדב לסגור שבתות רק כדי לא לצאת. לו רק הייתה לי מסגרת כזו, שתלווה אותי לכל השלבים ושהייתה מאפשרת לי את תחושת הקביעות וביתיות שחיפשתי למשך הרבה זמן, חיי בישראל היו קלים יותר", הוא אומר.
• נטלי פיטוסי, בת 25, עלתה לארץ מיפן, הייתה חניכה במכינת חנתון ובסיומה, שירתה בפיקוד העורף כלוחמת ומפקדת בחילוץ והצלה. היא מעידה שעם כל הקושי להיות חיילת בודדה וגם לוחמת, תמיד גרמו לה להרגיש שייכת ושאני לא באמת בודדה כאן.
"הקושי כחיילת בודדה היה בעיקר בסופי שבוע ובחגים, כשחוזרים 'הביתה'"
"אחרי שבועות קשים בבסיס, לחזור לדירה ולעשות את כל המשימות בבית זה לא קל. בנוסף, ההתמודדות עם הקושי הזה מרגישה לפעמים לבד, כי החברים מסביבי לא בהכרח מבינים את הקושי, וגם המשפחה לא תמיד יודעת מה עוברים ביומיום בצבא. אני זוכרת את תחושת הקהילתיות שהייתה בחנתון. במיוחד אהבתי את בית הכנסת. אני לא באה מבית דתי ואף פעם לא הייתי הולכת לבית כנסת, אבל בחנתון תמיד חיכיתי ליום שישי כדי ללכת עם כל המכינה לבית הכנסת. אני חושבת שחנתון יכולה להיות בית מצוין לחיילים בודדים. זה מקום יפה עם נופים של טבע, שקט ורוגע שמאפשרים מנוחה לחיילים. בנוסף הקהילתיות שיכולה להעניק תחושת שייכות ובית עבור כולם", היא מוסיפה.
← מוזמנים להיכנס לקישור, לקרוא עוד על הפרויקט החדש ולתרום כרוחב ליבכם.ן: https://did.li/mOgOf