לפני כשבוע, בתזמון מצמרר, ביום ה-700 לחטיפתו, יצא לאור שיר חדש ומרגש המוקדש לחזרתו של החטוף אלון אהל, בנם של עידית וקובי, אח לרונן וענבר. אהל, בן 24, פסנתרן מוכשר שחגג במסיבת הנובה בשבת השחורה של 7 באוקטובר, מצא מחסה במיגונית ונחטף מתוכה.
את השיר, 'נגני לי תקווה', מבצעת רעות יהודאי והיוצרים שלו הם שלושה מבני העמק. מחברת המילים, רננה ליש, פזמונאית וסופרת מהיישוב הקהילתי תמרת והמלחינה היא, זהר ופסי, מוסיקאית ואשת חינוך מעמק יזרעאל.היוצרות הינן אימהות לחיילים בסדיר, בקבע ובמילואים. חן הררי מעפולה אמון על העיבוד וההפקה. השיר נוגע בעצבים חשופים בחברה הישראלית, בתקופה המורכבת ביותר שידענו, בעוד עשרות חטופים עדיין מוחזקים בעזה.
"במנהרה, אלון מנגן באצבעותיו יצירות לפסנתר על גופו, כאילו היה פסנתר"
קובי אהל, אביו של אלון: "חשוב לי שיבינו, שמאחורי כל חטוף כזה יש חיים שלמים". ואכן, אלון הוא לא רק "חטוף". הוא סיפור חיים, מוסיקאי ופסנתרן מחונן, שחלם להתחיל את לימודיו בבי"ס רימון, וחלומו נגדע. חיים שלמים, אבל שבורים. ב- 7 באוקטובר, אלון נפצע ונחטף לעזה ממיגונית המוות בצומת רעים. הוא היה ממשתתפי מסיבת הנובה, ונכון לרגע כתיבת שורות אלה – עדיין שבוי בידי מחבלי החמאס, קרוב ל 700 ימים, בתנאים תת אנושיים. כשאלי שרעבי, החטוף שהשתחרר אחרי 491 יום בשבי, סיפר על קשריו המיוחדים עם החטוף אלון אהל, הוא תיאר תמונה שנגעה בלב של כולנו.
"במנהרה, אלון מנגן באצבעותיו יצירות לפסנתר על גופו, כאילו היה פסנתר" הוא סיפר. התמונה הזו היתה ההשראה לכתיבת השיר "שיר לאלון". "ידיי מנגנות בסונטה שותתת / את הכאב על גופי"… במסגרת פרויקט של המשפחה ולכבודו של אלון, ברחבי הארץ והעולם פזורים היום פסנתרים צהובים, ועליהם הכיתוב: "YOU ARE NOT ALONE". (אתה לא לבד). כולנו מתפללים ומייחלים לשובו של אלון הביתה, ולשיבת החטופים כולם".
פרויקט חשוב ומשמעותי
"נתקלתי במילים של רננה בעמוד הפייסבוק שלה, וזה תפס אותי במקום מאד ריגשי", סיפרה זוהר ופסי, "זה היה מיד אחרי שהתפרסם הסיפור של אלי שרעבי על אלון אהל. הלחן היה מוכן תוך חצי שעה. אבל ההחלטה להוציא אותו לעולם בשלה רק מאוחר יותר. לא יכולנו לנחש, שהיום שיצא השיר, יהיה היום הראשון בו התקבל אות חיים מאלון. החיבור עם חן ורעות היה מושלם, כל אחד מהם הביא בתורו את היצירה לגבהים חדשים. מרגישה שזכיתי לעבוד עם האנשים הכי נכונים, בפרוייקט כל כך חשוב ומשמעותי".
"החטופים הם לא סיפור, רק של המשפחה שלהם הם אנחנו"
רננה ליש, עו"ס וכותבת שירים, מחברת הרומן 'סערה במים רדודים' החליטה לכתוב את השיר אחרי ששמעה את אלי שרעבי מתאר את הקשר שלו עם אלון: הנגינה של אלון על הגוף עם האצבעות נגעה לליבי", היא מספרת, "אני מדמיינת את אלון ילד טבע, עם כישרונות, חלומות ועיניים טובות. ילד חופש כזה שנקלע לסיטואציה כל כך קשה ואכזרית. כשכתבתי את השיר, חשבתי על הילדים שלי ועל החברים שלהם ואיזו תקווה וזכרונות מחזקים הייתי שולחת להם.
השיר הוא מעין דיאלוג בין אלון לאמא שלו, למשפחה, לסביבה הטבעית שלו, חיי היומיום, אני מאמינה שמהם הוא שואב את הכוח והתקווה. אני קרובת משפחה של כרמל גת שנרצחה עם חמשת חבריה במנהרה, אחרי ששרדה 11 חודשים. אני יודעת מה מרגישה משפחה של חטוף. אבל החטופים הם לא סיפור, רק של המשפחה שלהם הם אנחנו, הם הסולידריות הישראלית שתחזור אלינו רק כשהם ישובו".
המעבד והמפיק חן הררי: "שמחתי לקחת חלק בהפקה המוזיקלית של השיר נגני לי תקווה למען השבת החטוף אלון אוהל הסיפור מאחורי השיר נוגע ומרגש ומקווה שהוא מצליח לחזק ולתת תקווה למשפחה. אנו מחכים שאלון ישוב בהקדם יחד עם כל החטופים".
'נגני לי תקווה', מילים
נגני לי תקווה שתהיה לי רקפת
פקעת חוצבת באבן קשוחה
כמו נהר מפלס את דרכו השוצפת
אור מסתנן מדלת פתוחה
נגני לי תקווה פשוטה כפת לחם
רכה כתמונת משפחה
כמו היד הטובה על השכם
כמו רעות שנולדה בשוחה
מנגן לי תקווה אמיצה
שפורטת אקורד אינסופי
ידי מנגנות בסונטה שותתת
את הכאב על גופי
הן מנגנות את הכאב על גופי
נגני לי תקווה קשה, מאובקת
פתח בקצה מנהרה
אני שומע אותך נאבקת
לסמן את דרכי חזרה
מנגן לי תקווה אמיצה
שפורטת אקורד אינסופי
ידי מנגנות בסונטה שותתת
את הכאב על גופי
הן מנגנות את הכאב על גופי