יש קולות שלא נעלמים. כזה היה הקול של יוסי בנאי. שנון ומלטף, מצחיק וכואב, כזה שידע להגיד משפט אחד קטן, לפתוח עולם שלם ולגעת בלב של כולנו. עכשיו, במופע מחווה אישי ומלא אהבה, חוזרים אל דמותו ואל יצירתו של אחד האמנים הגדולים והאהובים בתרבות הישראלית – ערב שכולו געגוע.
המופע "הלו? זה יוסי בנאי?" שיעלה בבית ציזלינג בגלבוע ב-5 בפברואר, הוא לא רק מסע נוסטלגי, אלא מפגש חי ונושם עם רוחו של בנאי: הירושלמיות החכמה, הסיפורים הקטנים על אנשים גדולים, ההומור שמחלחל לאט והשקט שמגיע מיד אחריו – זה שמכריח אותך להקשיב באמת. דרך שירים, מונולוגים, קטעי טקסט וזיכרונות, נפרשת דמותו של אמן שידע לגעת בכל כך הרבה לבבות, בלי להרים את הקול.
יוסי בנאי היה הרבה יותר משחקן או זמר. הוא היה מספר סיפורים בחסד, פרשן עדין של הנפש הישראלית, ואיש של מילים – כאלה שיושבות בדיוק במקום. הקול העמוק והייחודי שלו הפך כל טקסט, גם הפשוט ביותר, לרגע של אמת. במופע הזה, האמת הזו מקבלת חיים חדשים על הבמה.
על הביצוע וההגשה אחראים האחים אסנר, יחד עם מתי סרי, גילן שחף ונעה אסנר – חבורה של יוצרים ומבצעים שמביאים לבמה פרשנות אוהבת ומכבדת. כל אחד מהם מוסיף שכבה משלו: מוזיקלית, תיאטרלית ורגשית, ויחד הם יוצרים פסיפס עשיר של צלילים, מילים ותחושות.
השירים, הצחוק, הזכרונו והשקט שאחריהם: המופע "הלו? זה יוסי בנאי?" מגיע לגלבוע
מופע מחווה מרגש מחזיר לבמה את קולו הייחודי של יוסי בנאי, דרך שירים, מונולוגים וסיפורים קטנים מהלב. ערב נוסטלגי, חכם ומלא אהבה, בהשתתפות האחים אסנר וחבריהם, שמזמין את הקהל בעמק לעצור, להקשיב ולהתגעגע מחדש אל המילים והשתיקות שעיצבו את התרבות הישראלית וממשיכות לגעת בנו גם היום – כאן ועכשיו
צילום: אילן סימן טוב, איור יוסי בנאי: דודי שמאי
