רב כבאי אילון שהינו, לוחם אש מהיישוב הקהילתי גן נר שבגלבוע, הוא הרבה יותר מסמל של מסירות ערכית – הוא, כמו לוחמים רבים, התגלמות הפטריוטיות הישראלית. מזה כשנה הוא לוחם בחזיתות הקרב הקשות ביותר: תחילה בחזית הצפונית, בהמשך בתמרון הצבאי בקיני הצרעות של מחבלי החמאס בעזה, ובהמשך שב לסבב לחימה נוסף בצפון. בין הפסקה בכל סבב הוא עלה שוב על מדי הכיבוי של לוחם האש, עם רצון ונחישות להמשיך להציל חיים, והוא אף סייע בתגבור הכבאים בזירה הצפונית. סיפורו הוא עדות לכוח הרצון, המחויבות והאהבה לארץ ולתושביה, או כפי שהוא אומר: "אין לנו מדינה אחרת וזהו צו השעה שלנו להילחם עליה".
"סיימתי משמרת בשירותי הכיבוי והחלפתי את מדי לוחם האש במדי צה"ל"
ביוני 2022 הצטרף אילון לשירותי הכיבוי בתחנת נוף הגליל. שנה וארבעה חודשים אחרי, ב-7 באוקטובר, אף אחד לא הכין אותו, כמו את יתר תושבי ישראל לטבח הנורא והמציאות המטלטלת שאנו חווים עד לימים אלה. "כבר בשעות הראשונות של השבת השחורה הבנתי שאוקפץ, זה היה ברור לי ולחברים שלי, ולא חיכיתי לצו שמונה שהגיע אחרי כמה שעות", מספר אילון, "סיימתי משמרת בשירותי הכיבוי והחלפתי את מדי לוחם האש במדי צה"ל. גויסתי לחטיבת אלכסנדרוני ההתקפית ובמשך חמישה חודשים מפתיחת המלחמה הופקדנו על משימת קרב הגנה בחזית הצפונית הבוערת. אלו היו חודשים מורכבים לחברה ולצבא בכלל ובסיומם יצאנו להתאווררות. חודשים אחרי נקראנו שוב למילואים, הפעם לזירה בעזה".
בסבב הבא שלו שירת אילון במשך כחודשיים בגזרה האכזרית, בין היתר במסדרון נצרים ובפעולות התקפיות בזיתון וברחבי עזה, "ביצענו משימות מבצעיות שוטפות. חלק מהחטיבה הייתה אמונה על אבטחת המסדרון, וחלק התמקדו בפעילות התקפית, בכוננות פינוי פצועים, בלוגיסטיקה, ניוד כוחות ותחמושת ועוד, נון סטופ, בלי הרבה שעות שינה".
יש קושי גם ברמה המנטלית, מעבר לעומסים הפיזיים?
"ברור שזה מורכב ומאתגר. מדובר בהמון חודשים מחוץ לבית, בתנאים לא תנאים, ומול אויב אכזר ולחלק מהחיילים והמילואימניקים זה לא היה פשוט. הקושי הזה התחדד לי במהלך השירות בעזה, כשיצאנו לחופשה ממש קצרה ובילינו בתל אביב, שם החיים התנהלו בצורה רגילה לחלוטין. אבל אז אתה מבין שזה גם בזכותך ובזכות החברים שלך שהולכים איתך כבר דרך ארוכה יחד, עם מחויבות בלתי רגילה למדינה ולביטחון תושביה".
אתם נותנים מקום לפחד? בכל זאת אתם לוחמים בזירות הכי קשות שאפשר לאתר ומול אויב אכזר.
"יש חששות ופחדים טבעיים ואין לי כוונה להסתיר אותם ואני גם אומר שמי שלא מפחד בכלל משקר וחוטא לאמת. עברנו דרך ארוכה בצבא, גם בשירות הסדיר, אבל יש לנו כלים להתמודד עם החששות המדוברים ומעבר לכך, ברגע שמתחילה המשימה, הפחד הזה נעלם לחלוטין ועוברים למוד ממוקד מטרה. למשוואה הזו נכנס גם אדרנלין ששם את הפחד בצד, בעיקר כשרואים את ה'רעל' מהחברים שלך לנשק, שכבר הפכו להיות מבחינתי משפחה – הלכה למעשה. גם הביטחון שמפקדיי צה"ל נוסכים בנו, והאמונה בצדקת המטרה, מאפשרים לנו להילחם בצורה הכי מקצועית ואיכותית שיש ואת התוצאות רואים בשטח, כשמחבלי החמאס והחיזבאללה הוכרעו על ידינו. היה איזה רגע באחד הפינויים שחשתי למה כל כך חשוב שאנחנו כאן. פינינו חיילים שנפצעו ממחבלים ומסוק של חיל האוויר עלה לאוויר ברקע הים. זה היה רגע חזק ועוצמתי שלא אשכח לעולם, עם ירידת מתח. לשמחתי הפצועים גם התאוששו".
"אני פחות דואג לעצמי"
בשביעי באוקטובר 2024, שנה בדיוק אחרי אותו יום ארור ומזוויע בתולדות העם היהודי, שב אילון לזירה הצפונית, לסבב המילואים השלישי שלו במטרה שתושבי הצפון יוכלו לשוב לבתיהם, "המטרות שהוצבו בפנינו בסבב הזה שכלל כניסה ללבנון, היו פשיטה, חיסול תשתיות וחיסול אויב", הוא מספר. לצד האתגרים האישיים בזירות הלחימה השונות, הקשב של אילון הופנה גם לביתו ובעיקר לאמו סיגלית ששעות השינה שלה הצטמצמו משמעותית: "הדאגות של אימי, אבי טירן ואחותי היו לא רק לי, אלא גם לאחי תאיר, שגם הוא לוחם בגולני ולמעשה החליף אותי בקו בצפון. אני פחות דואג לעצמי ויודע להתמודד עם העומסים והמשימות, אבל דאגתי המון להורים שלי וגם לאחי שאני יודע מקרוב באילו זירות הוא לחם".
"ההתמודדות הזו מורכבת וצריך לדבר עליה"
במהלך חודש נובמבר סיים אילון את שירות המילואים שלו והוא כבר מעריך שבשנה הבאה הוא יידרש לעלות שוב על מדי הזית של צה"ל, ויחבור לחבריו לנשק. במהלך הריאיון הוא גם משתף בפתיחות על עיבוד האירועים שצברו הוא וחבריו לחטיבה. לדבריו, בשיחות עם פסיכולוג צה"לי נפתח צוהר לעולמם הפנימי, והלוחמים משתפים בזיכרונות הכואבים, בפחדים ובתחושת האחריות הכבדה שליוותה את שירותם. אילון מדגיש כי השיחות הללו, חיוניות לחיזוק ושיקום הנפש שלהם ולהמשך תפקודם של הלוחמים: "אני חושב שהיום, יותר מבעבר, נותנים מקום מרכזי ונדרש לשיחות הללו, שמתבצעות בכל סיום סבב לחימה ומילואים. יש בשיחות הללו משהו משחרר, מחבר, משתף, והבנה שההתמודדות הזו מורכבת ושצריך לדבר עליה בכדי למנוע פגיעות נפשיות ואף מקרים של פוסט טראומה. אני רואה פתיחות גם בקרב חבריי וחושב ששיחות הללו מבורכות להתמודדות שלנו".
לסיום, איך היה לחזור לעבודה בשירותי הכיבוי?
"בגדול יש גם בעבודת הכבאות קווים משיקים לפעילות שלי כמילואימניק לוחם. בשני התפקידים הללו אנו למעשה מתמקדים בהצלת נפשות, כשבעיסוק כלוחם אש אנו גם מסייעים בהצלת רכוש ובכיבוי שריפות בטבע. אלו למעשה מטרות העל שלנו. קיבלתי תמיכה רבה מהצוותים והמפקדים בשירותי הכיבוי וגם הערכה על פועלי ואני שמח לשוב לעבודה שאני כל כך אוהב, העבודה הכי טובה שיש והיא מלאה בתחושת שליחות. בדיוק בגלל זה אני פה. אני יכול להוסיף שלשמחתי גם יצא לי לעזור בתגבור לוחמי האש בצפון".