מחר יצוין יום השנה השלישי לאירועי 7 באוקטובר, היום שבו השתנו חייהם של רבים בישראל לבלי שוב. שלוש שנים לאחר מתקפת הטרור הרצחנית, לצד הזיכרון והכאב, נותרו משפחות רבות המתמודדות מדי יום עם האובדן ועם המציאות שנכפתה עליהן.
לקראת יום השנה, הורים שכולים משתפים במילים אישיות על ילדיהם, על הגעגוע שאינו מרפה, על הרגעים שנחרטו בזיכרון ועל הדרך שבה הם ממשיכים לשאת את יקיריהם בלב. אלו קולות של כאב, אהבה וזיכרון, שמבקשים להנציח את מי שאינם ולהעניק פנים וסיפור אישי לאובדן הגדול של אותה שבת.
כך גם בני משפחת ירדנאי מנהלל שבנם, רס״ר אמיר ירדנאי ז״ל, נפל ב־5.2.24. בן 36 היה בנופלו. במלאת שלוש שנים לפרוץ המלחמה, משפחת ירדנאי שיתפה בדברי זיכרון וגעגוע לבנם האהוב.
חד, שקול, "לוחם על"
אמיר, בן ענת ואייל, דור רביעי למייסדי נהלל, התגייס ליחידת הקומנדו אגוז. הוא היה קלע ונווט החוד של הצוות. חבריו קראו לו ״לוחם־על״ וסיפרו שהיה טוב בהכול: חד, שקול, מקצוען, נווט בחסד ובעל כושר גופני מצוין. לאחר סיום המסלול היה בין מקימי פלגת הניוד ביחידה. לאחר השחרור, הדריך טיולי אופנועים בהימלאיה, הקים וניהל רשת חנויות אינטרנטיות ולקח חלק בעבודת המשק.
בשנת 2014 נרשם לתחרות ראלי אופנועים בהימלאיה. יום לפני טיסתו להכנות בשטח קיבל צו 8 למבצע ״צוק איתן״. ב־20 ביולי 2014 נכנס עם כוח הניוד לחלץ את הנגמ״ש של גדוד 13 מחטיבת גולני, שנפגע מטיל RPG בשג׳אעיה, באירוע שנודע כ״אסון הנגמ״ש הבוער״. אמיר היה הראשון שהגיע אל פתח הנגמ״ש בעודו בוער. למחרת, ב־21 ביולי, פינה אמיר עם צוות הניוד את מפקד היחידה שנפצע אנושות, והם הצילו את חייו. במשך 24 ימי לחימה פינה עם הצוות פצועים והרוגים של חטיבת גולני.
ימים ספורים לאחר סיום המבצע טס אמיר להודו והתחרה בראלי ההימלאיה, שאליו לא הספיק להתכונן ונחשב לקשה מסוגו בעולם. למרות הכול, אמיר ניצח וקיבל שני גביעים: על המקום הראשון, וכמתחרה שעשה את המרוץ בתנאים הקשים ביותר. נחישות, מקצועיות ודבקות במשימה הובילו אותו לניצחון שנראה בלתי אפשרי.
הניצחון הגדול נראה מבחוץ כאילו הדחיק מעט את האירועים הקשים שעבר, אך זו הייתה מראית עין. המראות, הריחות ואירועי הלחימה נצרבו בנפשו ולא הרפו.
אמיר התמודד עם פוסט־טראומה קשה ומורכבת. מבצע ״צוק איתן״ הסתיים, אך המלחמה שלו לא הסתיימה. היא עברה אל תוך השגרה, אל תוך הבית, בקרב שקט ויומיומי שלא פסק.
ב־5.2.2024, לאחר מאבק ממושך בפוסט־טראומה, אמיר שם קץ לחייו. הסיפור של אמיר הוא תזכורת קורעת לב לקרבות השקטים של לוחמים רבים, זמן רב אחרי שהאש בשדה הקרב דועכת.
עמותת ״דרך הלוחם על שם אמיר ירדנאי״ הוקמה לזכרו בנהלל על ידי הוריו, ועמותת ״חוזרים לחיות״ הוקמה לזכרו בקיבוץ שדות ים על ידי חבר מהצוות.
שתי העמותות הקימו לזכרו חוות שיקומיות, במטרה להעניק שיקום, תמיכה וסיוע ללוחמים שחוו אירועים טראומטיים במהלך שירותם. הן רואות חובה לעזור למי שנפגעו בעת שלחמו עבורנו, ולהיות עבורם בית חם, אוהב ותומך. יהי זכרו ברוך.