פרויקט חדש של מדרשת חנתון וצופים גרעין צבר, שיוצא לדרך בימים אלו, מוביל לכך שחיילות וחיילים בודדים יחלקו קמפוס עם ישראלים בני גילם – חניכי מכינת חנתון, ואף יבלו איתם בשבתות ובחגים. הפרויקט כולל גם הכנה לשירות הצבאי, ליווי במהלכו, ותמיכה לאחריו כחלק מתנועת הבוגרים של מדרשת חנתון. בימים אלו הסתיים בהצלחה קמפיין גיוס המונים לטובת החיילים הבודדים ויותר מאלף תורמים לקחו חלק והתגייסו למען המטרה הנעלה. עד כה, נאספו 636,677 ₪.
דור ההמשך
הרב יואב אנדי, ראש המדרשה למנהיגות בחנתון, מסביר כי החיילים והחיילות ייהנו מתוכנית מנהיגות, שנוצרה במיוחד כדי להעניק להם כלים להשתלבות מוצלחת בחברה הישראלית ולתרומה משמעותית לא רק במהלך שירותם הצבאי אלא גם לאחריו. בנוסף לכך, מציע הבית מעטפת מלאה של תמיכה רגשית, חברתית וקהילתית ומלבד החיים בקמפוס משותף עם ישראלים בני גילם, יאומצו החיילים על ידי משפחות וישתלבו בקהילה חמה ותומכת. "אנו רואים בהם את דור ההמשך של המנהיגות הישראלית ומעניקים להם את הכלים הנדרשים. יצאנו לקמפיין המונים עם התרגשות גדולה אבל גם עם חששות – התקופה קשה, אנשים נותנים מעצמם בכל-כך הרבה דרכים והצרכים. עם זאת, ידענו שהגיע הזמן שלנו להחזיר חזרה לחיילים הבודדים ולבנות להם בית חם כאן במדרשת חנתון והיינו נחושים לצאת לדרך. חיפשנו עזרה ומצאנו שותפים רבים וטובים, חיזוקים והצעות לסייע בכל מיני דרכים. הרגשנו שאנחנו פה להמון אשים שרוצים לומר תודה ורוצים לבנות כאן את הבית הכי טוב שניתן. זו ההזדמנות לומר תודה לחניכים ולבוגרים שלנו, תודה לשותפים הרבים בקהילת חנתון ובקהילת המדרשה, תודה לשותפים בארץ ומעבר לים ותודה לראשת המועצה האזורית עמק יזרעאל שלומית שיחור רייכמן, על הרוח הגבית. מעל הכל, תודה לכל השגרירים והשגרירות שסייעו לנו להפוך את הרעיון למציאות, עבדו קשה ועמם הצלחנו בקמפיין המרגש הזה", הוא אומר.
"הרבה זמן לא הייתה לי כתובת קבועה"
במדרשת חנתון מציינים כי כיום, משרתים בצה"ל אלפי חיילות וחיילים בודדים ואירועי ה-7 באוקטובר הבליטו עוד יותר את גודל מחויבותם לצה"ל ולעם ישראל. במהלך השירות הצבאי, חיילים בודדים מתמודדים עם אתגרים רבים, כשלעיתים מלווה אותם תחושת בדידות, בהיעדר משפחה קרובה. נכון להיום, חיילים בודדים שמגיעים לישראל, בוחרים בין קיבוץ דתי לחילוני, בהתאם למסורות מביתם בתפוצות. לעיתים, זה יוצר קונפליקט בין הערכים עליהם גדלו, לבין המציאות בשטח. מרדכי (מורדי), בן 27, ששירת ביחידה מיוחדת בחיל המודיעין, גדל בטורונטו ובניו זילנד ומשם בחר לחזור לארץ בגיל 18 ולהתגייס, מוסיף כי "תמיד משבחים את האומץ לעלות לארץ ולבחור להתגייס, אבל דווקא ההחלטה היא החלק הקל. הרגעים הקשים הם כשאתה באמת מתמודד לבד, כשכבר אין מסגרת או חברים שיעטפו אותך, ואתה נאלץ להתעמת עם ההשלכות של הבחירה. בגלל שהרבה זמן לא הייתה לי כתובת קבועה, הייתי מתארח אצל משפחות וחברים, אבל תמיד הייתי מרגיש לא נעים להתארח. הדבר שהכי חיפשתי זו עצמאות ומסוגלות, ובמקום הרגשתי תלות. הייתי מתנדב לסגור שבתות רק כדי לא לצאת. לו רק הייתה לי מסגרת כזו, שתלווה אותי לכל השלבים ושהייתה מאפשרת לי את תחושת הקביעות וביתיות שחיפשתי למשך הרבה זמן, חיי בישראל היו קלים יותר", הוא אומר.