בין סבבי מילואים ארוכים כלוחם – לבין שגרת חיים משפחתית ואקדמית, אליסף בוק מקיבוץ מירב שבעמק המעיינות מוצא את עצמו נע שוב ושוב בין חזיתות שונות של החיים. בבית הוא אב לשישה ילדים יחד עם אשתו יעל, ובמרחב המקצועי הוא מרצה לחינוך באוניברסיטת תל חי ומכשיר את דור העתיד של המורים לחינוך גופני.
לצד העשייה האקדמית והחברתית, בין היתר בעמותות כמו "הר לעמק" ו"מתנת חיים", התפתחה אצלו גם דרך נוספת לבטא את החוויות שמלוות אותו לאורך השנים – כתיבה. מתוך חוויות מצטברות של שנים, ובעיקר מתוך הפערים והמעברים החדים שמייצרים חיי המילואים, הוא החל לכתוב סיפור שהתלווה אליו זמן רב, ולאחר שראה אור הוא מבקש לצאת אל העולם ולפגוש קהלים רחבים של הורים, מחנכים ומנהיגים חינוכיים באשר הם.
הספר, "עד מתי שצריך" נפתח בקונפליקט קשוח שבו אלי, איש החינוך, צריך להחליט אם להגיע לבית משפט לתת עדות אופי על שרון, חניך שלו לשעבר מתנועת "אופק" המכינה בני נוער לשירות משמעותי בצה"ל, ולעזור לו בסבך פלילי חמור. אלי בוחר להגיע למרות ואולי בזכות שהוא שלא יודע במה מדובר, הוא מבין שהפעם מדובר במשהו גדול וחמור אך כשהוא מגיע ופוגש את המבטים בעיניים של הורי המתלוננות והתחושה שאולי כל העולם צופה בו בחדשות הערב, מערערות את ליבו. אני מגייס כוחות ומצליח לשטוח בפני השופטים על כל מה שיודע ומכיר בשרון ועל הכוח שלו לתקן. כך אלי יוצא מאולם בית המשפט ומתחיל עם שרון שוב מסע בדרך לחיים נורמטיביים ולא בפעם הראשונה. האם יצליח? תצטרכו לקרוא", אומר אליסף.
- ממה הכי נהנית ביצירה? או בהפקה של הספר?
"בעיקר התשוקה הבלתי מוסברת לדמויות, הלכתי לישון איתם וקמתי איתם בבוקר. לא הפסקתי לחשוב על אלי, על שרון, על ההורים של שרון.. החיים התחלקו לחיים של הדמויות והחיים הפרטיים שלי. זו חוויה שקשה לי להסביר".
- מה אתגר אותך בתהליך הכתיבה?
"לאחר שסיימתי את הטיוטה הראשונית, נפגשתי עם ארז רווה, יועץ ספרותי שגרם לי להתחיל לכתוב את הספר בפעם השנייה מהתחלה 'תחליט באיזה ז'אנר אתה כותב ותתמסר אליו מהמשפט הראשון', ככה הוא אמר לי. זה היה אתגר גדול אבל ידעתי שעכשיו הסיפור שלי יהפוך לספר פרוזה אמיתי ונוגע. זו הייתה המטרה ולכן התמסרתי לתהליך גם כשהעורכת הספרותית שלי הורידה לי חלקים נרחבים בספר 'זה מוציא את הקוראים מהסיפור המרכזי', היא אמרה. מה שבכל זאת גרם לי להמשיך לכתוב היה המטרה המרכזית שלשמה בעצם כתבתי את הספר, זה ה"למה" שלי בכל התהליך. הרצון שלי לתת כלי אמיתי למורים, מחנכים, הורים, אנשי טיפול וכל מי שמאמין בחינוך לערכים, בתיקון עולם ובחזרה לחיים נורמטיביים. חיפשתי ספר כזה כל חיי המקצועיים ולא מצאתי. לכן יצרתי אותו בעצמי ואני כל כך שמח שהתגובות הן מעל ומעבר למה שציפיתי".
- מה היה הדבר שגרם לך להרים את העט ולכתוב אותו?
"אחרי שסיימתי את סבב המילואים הראשון באמצע ינואר 24, כשעוד היו 132 חטופים בגיהינום של עזה, אלפי טילים נורו על מדינת ישראל מכל הכיוונים והציפייה שאחזור עכשיו לשגרה וללמד כשהמשימה לא הושלמה הייתה קשה מנשוא. התיישבתי מול המחשב כדי להתכונן לפתיחת הסמסטר שהתעכב בגלל המלחמה ולא הצלחתי לעשות כלום. ברגע של חסד, נזכרתי שיש לי חצי עמוד בכתב יד מעל הראש במיטה, שם כתבתי את תחילתו של הפרק הראשון חודשים רבים לפני פרוץ המלחמה כדי לתת מילים לתחושה שהייתה לי בקונפליקט הקשוח של איש חינוך שמתבקש לעשות מעשה שאולי הוא עתיד עוד להתחרט עליו. לקחתי את המחברת למשרד והתחלתי לכתוב את הסיפור. כתבתי וכתבתי, הכתיבה נשפכה ממני כמו מדלי, בלי מחסומים ובלי מעצורים בשטף לא מוסבר. עברתי עם שרון שוב את כל התהליך מאז שנפגשנו לראשונה ועד לימים האלו. היום אני יודע לומר שהיצירה הזו, האומנות, הכתיבה האינטואיטיבית והחופשית הזו. הם היו גם הרפואה שלי וזה מה שנתן לי כוחות לקום ולהמשיך בעשייה החינוכית שלי עד היום".
- מה התגובה שהכי ריגשה אותך?
"כמובן שהתגובה שהכי ריגשה אותי הייתה התגובה של שרון עצמו (שם בדוי כמובן). אחרי שחתמתי את החוזה עם הוצאת הספרים שלי (קינמון), הבנתי שאין לי ברירה ועכשיו כשזה בוודאות קורה, אני צריך ללכת לשתף אותו בזה שכתבתי ספר שמבוסס על הקשר ארוך השנים בין שנינו. כשהגעתי אליו הבייתה (לראשונה מאז שהשתחרר מהכלא), לא הצלחנו שנינו לעצור את הדמעות של ההתרגשות כשסיפרתי לו על הספר. הוא נתן את ברכתו וזה היה לי ממש חשוב. אחרי ששרון קרא את הספר הוא סיכם לי אותו במילים הבאות- "אם הספר יגע במישהו ויעזור לו, זה כבר שווה את הכל וזה התיקון האמיתי. תודה לך מעומק הלב". מבחינתי, אחרי שקיבלתי את התגובה הזאת משרון, אמרתי ליעל שאין לי שום רצון למכור שום ספר, את המטרה שלשמה כתבתי, השגתי.
- אם היית פוגש את הדמויות הראשיות בספר- מה היית שואל אותן?
"לשמחתי אני פוגש את הדמויות המרכזיות בספר בכל יום, בכל זאת, זה מבוסס על סיפור אמיתי. התגובות שלהם לספר הן הכוח שלי להמשיך ולהפיץ אותו בעולם. זה לא מובן מאיליו מבחינתי. היו שלבים שבהם חששתי מאוד מהתגובות שלהם למרות שאין סיכוי שמשהו בעולם ידע שמדובר בהם".
- יש לך עצה טובה לכותבים בתחילת הדרך
"בתהליך הכתיבה וההוצאה, יש המון בדידות. אתה כותב ולא יודע מה ואיך לעשות בדיוק ולכן העצה הכי חשובה שאני יכול לתת לכותבים בתחילת הדרך היא אחת- תתייעצו!! אם היה אפשר לשמוע את הטון זה היה ממש בתחינה ובבקשה.. תתייעצו, אל תעבדו לבד. יש כל כך הרבה אנשים מעולים ששמחים לעזור. אני נעזרתי באנשים שאני מעריך מייד כשהבנתי שיש לי כאן ספר שאני רוצה להוציא לאור. במהלך הכתיבה הייתי בקשר עם חבר הכנסת חילי טרופר, עם רועי בן טולילה, עם שני הדר, עם הרב ליאור אנגלמן, עם חנוך דאום ומעוד סופרים שפשוט קראתי את הספר שלהם ויצרתי קשר כדי לשמוע עוד על תהליך הכתיבה, ההוצאה. אני שמח לומר שמעולם לא נתקלתי בסירוב. להיפך, הם הכווינו אותי בדרך עם המון פירגון וחיזוק שהייתי כל כך צריך. אין כאן שום "קנאת סופרים" כולם רוצים בטובתכם. אז פשוט תשאלו. אל תעשו כלום בלי לברר וללמוד.
- אז איפה אפשר למצוא את הספר שלך?
את "עד מתי שצריך" אפשר למצוא בחנויות ספרים נבחרות של "צומת ספרים" (באזור שלנו יש בעפולה, רמת ישי, חוצות המפרץ ובעוד מקומות בארץ) אפשר כמובן למצוא אותו ברשת- כתיבת שם הספר תוביל אתכם כמובן לאתר הספרים הגדול במדינה עברית שם ניתן לרכוש אותו גם בגרסה הדיגיטלית שלו. לאתר ההוצאה קינמון ואם תרצו לקבל ממני הקדשה אישית אתם מוזמנים להזמין דרך האתר הרשמי של הספר.
- מה החלום שלך?
יש לי שתי חלומות גדולים סביב הספר- החלום הראשון שלי זה ששרון יגיע להרצאות שאני מקיים כבר בימים הללו בהשתלמויות של מורים, במכינות קדם צבאיות, במכללות לחינוך, במנדל ועוד. הוא יודע שיש לי חלום כזה ואני מאמין שמתי שהוא ירגיש יותר בנוח הוא גם יצטרף אליי. אולי זה ייקח עוד כמה שנים, אבל זה יקרה. החלום השני שלי זה לצלם סדרה של כמה פרקים שתמחיש את הסיפור ותוקרן בחברת טלוויזיה גדולה. אפילו יש לי שחקן שאני רוצה שיגלם את הדמות שלי.."
