במציאות הישראלית הנוכחית, קו התפר שבין החיים האזרחיים לשירות המילואים הפך דק מאי פעם. זהו סיפורם של האנשים שמתמרנים בין לוחות זמנים צפופים, ישיבות הנהלה ועיסוקים תובעניים, לבין האחריות הכבדה שמונחת על כתפיהם ברגע שהם עולים על מדים. הם לא רק חיילים; הם מנהלים, הורים, ואנשי מקצוע שבחרו לעצור את שטף החיים המוכר כדי להתייצב בשורה הראשונה של העשייה.
בתוך המארג המורכב הזה, בולט הקשר המיוחד שנוצר בין אלו שמובילים את העשייה בשטח. זהו לא רק חיבור של דרגות, אלא סנכרון הרמוני בין אנשים שמביאים איתם עולמות תוכן שונים המשלימים זה את זה לכדי תמונה אחת שלמה. כשהניסיון המבצעי והחשיבה האסטרטגית פוגשים את הניהול האנושי המדויק, נוצרת מנהיגות שהיא הרבה מעבר לסך חלקיה – שותפות שפועלת בתיאום מושלם.
• מחוברים: בבית ועל מדים
אל תוך התמונה הזו נכנסים גם בני זוג שבוחרים – ולעיתים פשוט נקלעים – לשרת יחד באותה יחידה. עבורם, השילוב בין הזוגיות לשירות אינו מובן מאליו: לצד הקרבה וההיכרות העמוקה, הם נדרשים להתמודד עם עומס רגשי ומקצועי כפול, תוך שמירה על איזון עדין בין הבית לשטח.
על המפגש הייחודי הזה בין חיים אישיים לשליחות מבצעית, מספרים רס"ן (במיל׳) ע׳, מ״פ בפלוגת עפולה, וסרן (במיל׳) ד׳, שלישה בגדוד עפולה של גדוד ״חרב שאול״ מחטיבת יזרעאלי, בראיון שמאיר מקרוב את הדינמיקה המורכבת והייחודית של שירות משותף.
רס"ן במיל׳ ע׳, בן 39, משמש כסמנכ"ל תפעול בחברה יצרנית. בשירות הסדיר והקבע הוא שירת כמ"פ ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית. במילואים שירת כמ"פ בגדוד 710 ולאחר מכן כקצין הנדסה באוגדה 36. כיום הוא משרת כמ"פ פלוגת עפולה.
אשתו, סרן במיל׳ ד׳, בת 36, עורכת דין. בשירות הסדיר והקבע שירתה כקצינת שלישות, ובמילואים כשלישת אגף ההנדסה באוגדה 36. כיום משרתת כשלישת פלוגת עפולה – יחד עם בעלה.
• איך נוצר החיבור לגדוד "חרב שאול"? מי משך את מי לשירות המשותף?
רס"ן במיל' ע׳: "שנינו הגענו לגדוד לאחר ששירתנו באוגדה 36. מג"ד "חרב שאול" סא"ל א׳ מחטיבת יזרעאלי, עשה איתי קורס מ"פים ומלט"ק ושכנע אותי להצטרף. בהמשך, כשהתחלנו בתהליך הקמת הגדוד והפלוגה, שכנעתי את ד׳ להצטרף אלינו. החיבור קרה באופן טבעי בזכות העבר הצבאי המשותף שלנו".
סרן במיל ד׳: "נכנסנו לתפקיד בעיצומו של תהליך בניין הכוח. הרגשנו שזה המקום שבו נוכל לתרום הכי הרבה, במיוחד לאחר ה-7 באוקטובר. שנינו הגענו מתוך תחושת אחריות ורצון להגן על הבית. עברתי בין תפקידים במהלך ההיריון השלישי שלי והמשכתי לשרת ממש עד רגע לפני הלידה. מיד כשחזרתי מחופשת הלידה, הוקפצנו יחד בצו 8 במסגרת מבצע "שאגת הארי".
• מה כולל השירות שלכם וכמה ימים בשנה אתם מקדישים לו?
"בשגרה אנחנו עוסקים כל העת בחיזוק בניין הכוח: גיוס חיילים ומפקדים איכותיים, ליווי כוח האדם, אימונים, היערכות מבצעית ושמירה על כשירות הפלוגה. מאז שהצטרפנו עשינו יחד למעלה מ-200 ימי מילואים (כולל צווי 8 ותעסוקות מבצעיות), ובממוצע כ-120 ימי מילואים בשנה.
• מה מייחד את השירות בגדוד מנקודת מבטכם?
"הרעיון של חטיבות "הבזק" ובתוכם גדוד "חרב שאול" ופלוגת עפולה הוא ייחודי: מדובר בכ-80 לוחמים שרובם המכריע תושבי העיר עפולה. אלו לא רק פקודים ומפקדים, אלא שכנים וחברים מהקהילה. חלק מהחברויות היו קיימות קודם וחלקן נבנו תחת אלונקה. נוצרה כאן מסגרת חזקה, קטלנית ואורגנית, אבל גם משפחתית מאוד. אנחנו נפגשים גם מחוץ למילואים ותומכים אחד בשני מכל הלב. כאן, "להגן על גזרת על הבית" זו לא סיסמה – זה פשוטו כמשמעו".
• יוצא לכם לצאת למשימות או לשרת יחד בפועל?
"אנחנו משרתים באותה מסגרת בתפקידי מפתח שמשלימים זה את זה. השירות, שלאחרונה הוא כמעט יומיומי, כולל קבלת החלטות משותפת, ניהול כוח אדם ותכנון". רס"ן במיל' ע': "למשימות מבצעיות בשטח ד׳ לא מצטרפת פיזית, אך היא תמיד נמצאת במוצבים בזמן התעסוקה, שולטת בתמונת המצב השלישותית ומנהלת את הכוחות מאחור".
• איך המעבר בין השגרה בעמק למילואים משפיע על הקשר שלכם?
"המעבר קורה בטבעיות רבה. למעשה, ככה הכרנו לפני 17 שנה – שנינו על מדים בקבע בתפקידים תובעניים. גם היום בבית, אין יום שבו אנחנו לא עוסקים בענייני הפלוגה. זה הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים ומהזוגיות שלנו. העובדה שאנחנו רגילים לפעול כצוות בחיים הפרטיים רק מחזקת את השותפות שלנו בצבא".
• איך מתמודדים עם הדאגה כשאחד בחוץ והשני בעורף?
סרן במיל' ד׳: "בגלל התפקיד שלי אני חשופה בזמן אמת לכל מה שקורה – מיקומים, היתקלויות וסיכונים. זה יכול להיות מלחיץ מאוד; היו לילות שלמים שלא נרדמתי עד שידעתי שהאירוע הסתיים בשלום. מצד שני, הידע מרגיע כי הלא-נודע מפחיד יותר. אני סומכת עליו ועל המיומנות שלו, ומכירה מקרוב את הלוחמים שאיתו. הידיעה שהם שומרים זה על זה כמו משפחה נותנת לי שקט".
• השירות המשותף מחזק את הזוגיות או מאתגר אותה?
סרן במיל' ד': "זה בהחלט מחזק. אנחנו קודם כל חברים טובים שיודעים לעבוד יחד. יש בינינו המון אמון ותקשורת. אנחנו יודעים לעשות הפרדה: בצבא הוא המפקד שלי וההחלטה הסופית שלו, ובבית – אנחנו צוחקים על זה שזה בדיוק הפוך".
• אנחנו ביום העצמאות ה-78. מה התחושות שלכם בתקופה כזו?
"זו תקופה אינטנסיבית ומורכבת רגשית. יש געגוע לשגרה, אבל תחושת השליחות עצומה. הידיעה שאנחנו שומרים על העיר ועל הקהילה שלנו נותנת כוח. ביום העצמאות התחושה העיקרית היא גאווה – על הזכות לשרת ועל הזכות לעשות זאת יחד".
• איזה רגע קטן מהשגרה הכי חסר לכם בזמן המילואים?
רס"ן במיל׳ ע׳: "ד׳ משתדלת לחזור לישון בבית, אבל אני כמי שנמצא בשטח חסר מאוד את השגרה עם הילדים: ארוחת הערב, הצחוקים, השיחות של סוף היום ואפילו המריבות ביניהם. אלו רגעים פשוטים שמבינים את ערכם האמיתי רק כשנמצאים רחוק".
• איך הילדים חווים את המציאות הזו?
"עם הגדולים זה לא פשוט, הם מבינים את המצב המורכב במדינה. אנחנו מסבירים להם שזו "העבודה" שלנו, רק עם משמעות אחרת. אנחנו מקפידים על שיחות וידאו ושיתוף, ומביאים אותם לבקר במוצבים בשבתות (כשהמצב מאפשר) כדי שיראו איפה אנחנו ומי האנשים שאיתנו. זה עוזר להם מאוד לעכל את המצב".
• מה משמעות "ההגנה על הבית" עבורכם כמשרתים באזור מגוריכם?
"זו תחושה אישית מאוד. אנחנו לא מגינים על יעד מופשט, אלא על הבית הפיזי שלנו ועל המשפחה. כשיש אירוע בגזרת ג'נין או בבקעה, אנחנו מבינים היטב שאם לא נעצור אותו שם, הוא יגיע לעפולה תוך זמן קצר. זה נותן למשימה משמעות עמוקה בהרבה".
• יש סיפור מצחיק מהשירות המשותף?
סרן במיל׳ ד׳: "הכינוי שע׳ הדביק לי – "שלישתי" (שילוב של שלישה ואישתי). זה הפך לכינוי קבוע שרץ חזק גם בפלוגה וגם מחוץ למילואים.
• מה ההבדל העיקרי בין זוגיות ב"שגרה" לזוגיות ב"מילואים"?
"האינטנסיביות של השיח. בשגרה אנחנו מדברים על מילואים ברוגע, אבל בזמן שירות זה הופך למרכז החיים. סרן במיל׳ ד׳: "פתחנו קבוצת וואטס-אפ נפרדת רק לענייני מילואים, לצד קבוצת ה"רשימות לקניות". לפעמים ע׳ מבקש ממני לתת "התרעה" בתחילת שיחה – האם זו שיחה של בעל ואישה או שיחה של מ"פ ושלישה".
• לסיום: במבט קדימה – מהו הדבר המרכזי שהמדינה יכולה לעשות היום כדי להקל על זוגות מילואימניקים?
"מעטפת אמיתית לבית ולמשפחה. זה המקום להודות להורים שלנו, ובמיוחד לאמא של ד׳, שנמצאת שם תמיד כששנינו בשירות. כששני בני הזוג משרתים, צריך סיוע גמיש ונגיש לניהול הבית והילדים כדי שנוכל לשרת בראש שקט. מי שנותן את הלב בשירות צריך לדעת שיש מי ששומר על הבית שלו".