תערוכת ההיסטוריה והאמנות שנפתחה לפני מספר חודשים בגלריה העירונית בעפולה לרגל חגיגות המאה אינה מסתפקת בהצגת עבר מפואר או בהצגת יצירה עכשווית, אלא מבקשת לבחון לעומק את האופן שבו זהות עירונית נבנית, נשמרת ומשתנה לאורך זמן. כבר בחלקה הראשון נחשף המבקר בתערוכה המרכזית למפגש מרתק בין חומרי ארכיון – תצלומים, מסמכים, פרסומים ועדויות – לבין פרשנויות אמנותיות שמטעינות אותם במשמעות חדשה ומעוררת מחשבה. ההיסטוריה מוצגת כאן כרצף כמרחב חי ומסקרן, עם תחושת נוסטלגיות, זיכרון, שייכות והמשכיות.
אנדריאן ז'ודרו, אוצר הגלריה העירונית לאמנות בעפולה מסביר כי המרכיב המרכזי באולם הוא רצפת האולם בדגם סכמטי של מפת עפולה באורך חמישה מטרים. על גביה מסומנים עשרים אתרים בעלי חשיבות היסטורית, המוצגים בשלטים מעוגלים. כל אתר מלווה בצילומים, טקסטים ונקודות עיוניות חשובות, המאפשרות לצופה "לקרוא" את העיר בצורה ברורה.
מתוך נקודת מוצא זו מתרחב המבט אל מיזם היצירות המקומי, שבו אמנים פועלים בתוך הנוף עצמו – בשדות הפתוחים של העמק ובמרחב העירוני המתפתח.
אנה זרניצקי, ציירת, יו"ר התאחדות האומנים המקצועיים בישראל, אומרת כי היצירות אינן רק תיעוד של מקום, אלא פעולה של התבוננות מחודשת: הן בוחנות את המרחב שבין טבע לעיר, בין קצב החיים המשתנה לבין תחושת הקביעות של הנוף, ובין האישי לקולקטיבי. דרך שימוש בטכניקות מגוונות, מצליחים האמנים לנסח שפה חזותית המגיבה למרחב ומבקשת לשאול מהו "נוף עפולאי" בעידן עכשווי. בכך הופך המיזם לגשר בין ההיסטוריה לבין ההווה, בין מה שנשמר בזיכרון לבין מה שממשיך להיווצר.
• עוד בגלריה העירונית:
"אלבום ילדות" – תערוכה המוצבת לא כתחנה נפרדת, אלא כהעמקה רגשית של מה שנבנה קודם לכן. האלבום, המורכב מחומרים אישיים, חושף את הממד האינטימי של ההיסטוריה: לא רק אירועים גדולים, אלא רגעים קטנים של חיים יומיומיים, יחסים, מקומות ודימויים שנחרטו בזיכרון.
12 נשים, תושבות העיר יוצרות תערוכה בה הן מציגות: רגעים אנושיים, זיכרונות וסיפורי ילדות, יחסים משפחתיים, מקומות מוכרים ושדות דמיון פרטיים אשר נרקמים יחד לסיפור רב-שכבתי על זהות מקומית.
כאן מתחדדת ההבנה כי הנוף והעיר אינם רק רקע, אלא חלק בלתי נפרד מחוויית החיים עצמה. החיבור בין שלושת הרבדים – תיעוד היסטורי, יצירה עכשווית וזיכרון אישי – יוצר תערוכה שהיא הרבה מעבר לסיכום של מאה שנים; היא הצעה לחשוב מחדש על הקשר בין אדם למקום, ועל הדרך שבה אמנות יכולה לשמש כלי להבנת עבר, עיצוב הווה ודמיון עתיד