צניחת איברי האגן הוא מצב שבו איבר אחד או כמה כמו שלפוחית השתן, הרחם ו/או הרקטום יורדים אל תוך חלל הנרתיק. במקרים חמורים איבר האגן יכול לבלוט מחוץ לנרתיק. התופעה מתרחשת כתוצאה מהיחלשות של השרירים והרצועות שאמורים לקבע את איברי האגן. צניחה של איברי האגן שכיחה בקרב נשים בגילאי 40 ומעלה. מעל 50% מהנשים שעברו לידות וגינליות מדווחות על צניחה בדרגה כלשהיא.
"רצפת האגן היא אזור הנמצא בתחתיתו של האגן ומורכבת מרקמות חיבור, עצבים, כלי דם ושרירים, היוצרים מעין ערסל בחלקו התחתון של האגן. מעל ערסל זה מונחים איברי האגן: שלפוחית השתן, רחם והרקטום (חלחולת). לכל אחד מהאיברים יש פתח, מעין צינור מעבר דרך רצפת האגן: פי הטבעת, פתח הנרתיק וצינור השתן (שופכה). שרירי רצפת האגן (קרקעית האגן), יחד עם שרירי הבטן העמוקים, שרירי הגב העמוקים והסרעפת, מהווים את המערכת המייצבת של הגוף. שרירים אלו פועלים כל הזמן על מנת לאפשר לגוף להפעיל את השרירים המרוחקים יותר, שרירי התנועה", מסבירה צ'ארני.
• לשרירי רצפת האגן כמה תפקידים
הפעלה של רפלקסים, המאפשרים לנו לשלוט על הצרכים (אגירת צואה ושתן וריקון שלהם בזמן המתאים); סגירת הסוגרים על ידי כיווץ, בזמן עלייה בלחץ התוך בטני (כמו למשל בעת צחוק או שיעול); תמיכה של איברי האגן במקום; תפקידים הקשורים לתפקוד המיני התקין (למשל אורגזמה) וללידה. "צניחת איברי האגן יכולה להיות בדרגות חומרה שונות: קלה, בינונית או קשה. התסמינים הם תחושת כבדות, משיכה ברצפת האגן, אי נוחות או כאבים בנרתיק. בדרגות צניחה מתקדמות יותר האישה עלולה לחוש גוש יוצא מהנרתיק, , קושי במתן השתן והצואה, קושי בקיום יחסי מין", טוענת צ'ארני
• מהן הסיבות לצניחת איברי האגן?
← לידה נרתיקית ראשונה היא הכי טראומטית לאזור הנרתיק וגורמת לפגיעה המשמעותית ביותר לאזור הנרתיק. כאשר הילוד גדול במיוחד (מעל 4 ק"ג) או כאשר שלב הלחיצות (השלב השני של הלידה) מתארך או עקב שימוש במכשיר ואקום או מלקחיים בעת הלידה, יש פגיעה ברצועות התומכות של הרחם, הן נחלשות, הדבר גורם לצניחת איברי האגן.
← לידות מרובות 3-4 ויותר.
← גנטיקה – כיום ידוע שקיים מרכיב גנטי לצניחה של רצפת האגן, למרות שעדיין לא אובחן הגן הספציפי האחראי לתופעה.
← עודף משקל- נמצא כגורם סיכון לצניחה.
← נשיאת משקלים כבדים במיוחד.
← שינויים הקשורים לגיל – כמו ירידה בהפרשה של ההורמון אסטרוגן לאחר גיל המעבר המובילים להיחלשותן של רקמות החיבור בגוף.
← ניתוחים גניקולוגיים – כמו ניתוח לכריתת רחם, גורמים לשכיחות גבוהה יותר של צניחה עתידית של שלפוחית השתן, רקטום, גדם הנרתיק.
"השרירים של רצפת האגן עובדים כל הזמן"
"חשוב לא להזניח את הבעיה, מכיוון שעלולה להיגרם אי נוחות בחיי היום יום. מומלץ לפנות לטיפול פיזיותרפיה לשיקום רצפת האגן. השרירים של רצפת האגן עובדים כל הזמן נגד כוח הכובד וכל שריר שלא מחזקים, נחלש. כאשר השרירים חלשים או אינם מתפקדים, נפגעת יכולת התמיכה באיברי האגן וכתוצאה מכך עלולים להופיע סימפטומים כמו בריחת שתן או צניחה של איברי האגן כלפי מטה, הדבר יכול להביא לקושי בהתרוקנות. קושי בהתרוקנות גורר אחריו לחץ ארוך בשירותים, דבר שמחמיר את הצניחות ואף פוגע בעצבים המעצבבים את רצפת האגן" אומרת צ'ארני.
• איך מטפלים בתופעה
← שינוי באורח חיים: שמירה על משקל גוף תקין, הפסקת עישון. עישון גורם לפרצי שיעול שמחמירים את התסמינים של הצניחה. מניעת עצירויות על ידי תזונה עשירה בסיבים.
← פיזיותרפיה. חיזוק השרירים יכול למנוע התקדמות של הצניחה ובדרגות צניחה קלות, אפילו לשפר את דרגת הצניחה. מומלץ לפנות לטיפול פיזיותרפיה בדרגות צניחה קלות ולא לחכות עד שהמצב מחמיר. ככל שפונים לפיזיותרפיה יותר מוקדם כך יעילות הטיפול יותר גבוהה.
← "פסרי"- טבעת מסיליקון, אשר מוחדרת לתוך הנרתיק. מטרתה לעגן ולקבע את האיברי האגן ולמנוע מהם לצנוח. פסרי מותאם על ידי רופא נשים, אורוגניקולוג או פיזיותרפיסטית שעברה הכשרה מתאימה. מומלץ להשתמש בפסרי ולהמשיך לחזק שרירי רצפת האגן.
← ניתוח כירורגי מוצע כאשר מדובר בדרגת צניחה מתקדמת ולא ניתן לעזור בטיפולים השמרניים.