הקרבות הקשים בחזיתות הדרום והצפון חושפים אותנו מדי יום להודעות כואבות על נפילת חיילים בלחימה מול מרצחי החמאס וחיזבאללה. לצד הודעות ההותר לפרסום של דובר צה"ל, מספרי הלוחמים הפצועים גדלים ככל שהמלחמה מתארכת, ורבים מהם נזקקים לתהליכי שיקום רחבים. במרכז הרפואי העמק מחבקים את החיילים שנפגעו ונפצעו ומשקמים אותם, עם טיפול מסור ומקצועי של צוות הפיזיותרפיה. מטרת העל: להשיב אותם כמה שיותר מהר לעצמאות תפקודית. אתר עמקניוז מביא את סיפורים של ארבעה מהפצועים שעוברים בימים אלה את תהליך השיקום.
אבישי, בן 50 מהושעיה, משרת במילואים בחטיבת הנגב
"גויסתי למילואים ב7.10, יש לי ארבעה ילדים ששניים מהם חיילים משוחררים ואחד נלחם איתי בעזה, בהתחלה כחייל סדיר ותוך כדי הלחימה הוא עבר למילואים. היינו בין אוגדות המילואים הראשונות שנכנסו לצפון הרצועה. צלף ירה עלינו וחטפתי כדור בכל רגל. באירוע הזה נפל עומרי דוד ז"ל, הסמ"פ שלנו. הייתי באפיסת כוחות אבל הצלחתי לזחול לתוך בית וקיבלתי טיפול מצוין של הפרמדיק שלנו שהציל את הרגליים שלי. חולצתי על אלונקה, ואז במסוק לבית החולים שיבא. עברתי מספר ניתוחים, הכניסו לי ברזלים מהברך לקרסול והייתי מאושפז שלושה חודשים. לאחר השחרור התחלתי לעשות טיפולי פיזיותרפיה במרכז הרפואי העמק. אני עובד עם מכשיר 'האנטי גרביטי' שמסייע ללכת באמצעות כוח הכבידה, ועם מכשיר הבאלאנס. יש כאן צוות שנחוש לפחות כמוני להחזיר אותי לתפקוד מלא וטוב".
אחיה, בן 21 מבית שאן, משרת בחטיבת גבעתי
"נפצעתי לפני כשלושה וחצי חודשים בעזה, במהלך פעילות במרכז הרצועה. במהלך כל השבוע הייתה לנו עמדה שממנה בצענו את הפעילות. ביום שישי בצהריים הגענו לקפל את העמדה, התכופפתי להרים את התיק של המשגר ושמעתי פיצוץ אדיר. עפתי למעלה ונפלתי, הכל התמלא בעשן. מתחתינו התגלתה דלת של פיר שהתפוצצה ועפו עליי יותר מ100 רסיסים. פינו אותי בנמר של החטיבה למקום יותר בטוח וקיבלתי טיפול ראשוני על ידי רופא ופרמדיק של החטיבה. הייתי בהכרה מלאה כל הזמן ופינו אותי לבית החולים ברזילי. בבית החולים ראו שיש תזוזה של האגן ולא רצו לשחרר אותי אבל אשתי הייתה אמורה ללדת בכל רגע ולכן לחצתי על הצוות שישחררו אותי. ביום שני לאחר הפציעה אשתי ילדה את הבת הבכורה שלנו, אורי, במרכז הרפואי העמק. מאז אני מגיע מספר פעמים בשבוע ל׳העמק׳ ומקבל טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה, יוגה ופילאטיס. המטפלים מעולים, מקצועיים ואני מרגיש את ההתקדמות שאני עושה. הצוות עוטף ודואג לכל צרכיי. כשהגעתי לכאן בקושי הלכתי, עם צליעה רצינית ורגל ימין שכמעט ולא תפקדה. היום הצליעה פחות מורגשת ובכל טיפול אני מרגיש שאני מתקדם עוד צעד לעבר המטרה שלי- לחזור להילחם".
הלל, בן 38 מברוש הבקעה, משרת במילואים באוגדה 36
"גויסתי למילואים ב7.10 ונפצעתי לאחר חודשיים של לחימה במרכז רצועת עזה. היינו בשטח פתוח כשחוליות חמאס החלו להתקיף אותנו. בלילה חיסלנו חולייה אחת ובבוקר עוד חולייה התקיפה וניסתה לחדור לשטח שאבטחנו. הייתי בחולייה הראשונה שיצאה לתפוס עמדות וחטפנו מכת אש קשה. עדי שני ז"ל, לוחם בפלוגה וחבר שלי נהרג. היינו צמד ואני נפצעתי ברגל, קיבלתי קליע ברגל שמאל וחולצתי תחת אש. בגלל שאני חובש אז תוך כדי הפינוי גם נתתי הוראות איך לטפל בי. הגעתי לבית החולים סורוקה, עברתי ניתוח להכנסת ברזלים לעקב. במשך חודשיים וחצי התניידתי על כיסא גלגלים וההתמודדות הזו הייתה קשה לי מאוד נפשית. כשהגעתי לפיזיותרפיה במרכז הרפואי העמק עוד הייתי עם כיסא גלגלים. היום, בזכות הצוות המקצועי והמדהים, אני הולך בבית בלי קביים בכלל ובחוץ עם קב אחת. סובל מכאבים אבל מתקדם בכל יום ומחכה לחזור לעבודה שלי, כמנהל תיכון בכפר נוער טיפולי. המשפחה שלי, אשתי ו5 ילדיי עברו טלטלה אבל אנחנו משתפרים בכל יום ומודים על זה שאני בחיים, יחד עם כאב עצום על החבר שנהרג".
מרדכי, בן 21 ממושב מחולה, משרת בחטיבת הנח"ל
"בתחילת הלחימה בצפון רצועת עזה נפצעתי מרסיס של מרגמה שחדר אל תוך השוק שלי. פינו אותי ב'האמר' עד הגבול ואז באמבולנס לבית החולים ברזילי. עברתי מספר ניתוחים והייתי מאושפז במשך חודש. לפני כחודשיים התחלתי את השיקום במרכז הרפואי העמק ומאז אני מרגיש שיפור משמעותי. יש כאן צוות מדהים שעושה הכל עם חיוך".
