מאת אוריאל בן עמי
מלכה גולן, המורה המחנכת הוותיקה מנהלל הלכה בשבוע שעבר לעולמה. מלכה, יחד עם בעלה פרופ' דוד גולן היו ממייסדי בית הספר היסודי ומורי הדור השלישי בכפר. תרומתם לחינוך ולתרבות היו לשם דבר, בנהלל ובעמק כולו.
בא' בפסח ימלאו 86 שנים להולדתה של מלכה ז"ל', אוריאל בן עמי, איש תקשורת, בן נהלל, נפרד מהמורה שלנו, בשם החברים לכתה מנהלל. (מתוך דברים לכבודה בחג הגבורות ומההספד לזכרה).
• "החינוך והתרבות בנהלל היו בבת עינה"
"אנחנו נפרדים ממלכה. מלכה המורה, המחנכת. ובשבילי שכנה וחברה קרובה, עוד להורי, לפני שנולדתי. האור במטבח של מלכה, היה האחרון, שדלק בחייהם בנהלל.
אנחנו נפרדים מחיים מלאים ושלמים ומדוייקים, שזכתה בהם. תמיד ביחד עם דוד. מורי הדור השלישי שלנו. עם הילדים והנכדים ונוגה הנינה החדשה. ארבעה דורות בנהלל. על אף כל הקשיים שבדרך. עצוב לנו, אך מלכה הולכת מאיתנו בשיבה טובה.
לפני חמש שנים זכינו, ילדי הכתה לחוג לה גבורות. בחודש מאי האחרון, זכינו, שוב בני הששים פלוס, לחוג לה גם יום הולדת שמונים וחמש, אצל איריס לוין בכפר ברוך. מלכה לא ויתרה אף פעם. לא לעצמה וגם לא לנו. הרָף שהציבה לנו היה גבוה. "היא לא הרשתה לנו לחפף. היינו חייבים תמיד להיות בסדר". היא לא חשבה שזה מוגזם. הרי כך נהגה בעצמה וגם בנו. 'נָאֵה דורשת, נָאֵה מקיימת'.
החינוך והתרבות בנהלל, בימי בית הספר שלנו, היו בבת עינה. הכל היה אכפת לה. תמיד, יחד עם דוד וסָבִיב לשעון. יש זמן לַכֹּל ויש להקפיד שהכל ייעשה וכמו שצריך. בלימוד, בעשייה, בגינה ובבית המטופחים, בַּמסירות למשפחה, באירוח הנדיב. בְּעולם חובק דעת ודעתנות. בנהלל, בארץ ובעולם כולו. דוד מולך בהיסטוריה ומלכה שלצידו, מנהלת את פרטי הפרטים של ההיסטוריה. בלי לשכתב אותה. עם הזכרון שיודע המון.
• "אשריך שאלה מוריך"
לפני כשנתיים באנו חברָי לבית המדרש "אלול" בירושלים, לסיור-לימוד בנהלל. מלכה ודוד אירחו אותנו. נדחסנו, עשרות חברים, בסלון ביתם המיוחד, כדי להקשיב להם ולשמוע אותם. כל תמונות המשפחה, כל האריגים, כל הציורים. כל מזכרות ההסטוריה. החברים לא חדלו מלהתרגש. 'אשריך שאלה מוריך', אמרו וכתבו בסיכום.
אנחנו ילדי מחזור 1955 והנערים שהתגייסנו בחורף 1973. ילדי הכתה של מלכה, שהתחלנו לפני 55 שנים בלימוד ונִסְיוֹן חיים. כדי להעריך ולדעת היום, את מה שקיבלנו. את היסוד הטוב, שנָתַת לנו.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
הנה מלכה בכתה ב' או ד', בשחור-לבן, בתמונה הקטנה. מעניקה פרח לנשיא הראשון חיים וייצמן, בביקורו בנהלל. לפני כמעט שמונים שנה. והנה היא עם כתר מצחיק על הראש, חוגגת יום הולדת עם תלמידים-חברים. והנה, בטיול בלתי נשכח, שדוד מוביל ביוון. "מלכת הכתה", כינינו אותה בחג הגבורות שלה.
מלכה נולדה כאן בנהלל, בדיוק בפסח לפני כמעט שמונים ושש שנים. צחקנו ואמרנו אז שאם אגיד בְּפֶּסַח, מלכה עלולה לקפוץ, או יותר נכון לִקְפּוֹץ עָלַי עם איזה בכל"מ קטן, או עם איזה בומ"ף גדול – אז אני נזהר בַּלָּשׁון. מלכה לא ויתרה גם לעברית. היא לקחה אותה בשיא הרצינות. בלי שום הנחה.
• "מלכה לימדה אותנו דרך אֶרֶץ"
היא לימדה אותנו קרוא וכתוב בכתה א'. את העברית והחשבון שלנו התחלנו איתה ואת התנ"ך מבראשית ובניקוד מלא ומדויק. לְדַמְיֵין בפעם הראשונה ובפחד גדול, מה זה "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" – ומיד לאחר מכן את האופטימיות, את התקוה: "וַיֹאמֶר אלוהים יהי אור – וַיְּהִי אור". מיד על ההתחלה, בתוך שלושת הפסוקים הראשונים. ואחר כך לחזור אליהם, בחיים הנמשכים.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
דרך ארץ ואהבת הארץ. מלכה לימדה אותנו דרך אֶרֶץ, עוד הרבה שנים לפני שזה היה כביש 6. ובעיקר את אהבת הָאָרֶץ, שאנחנו נזכרים בה דרך השירים, שהיא לימדה. גודל האָרֶץ לא היה אז עניין לְוויכוח וגם לא היה ספק באהבתה.
חָלַקְנוּ יחד מחשבות וּרְגָשׁוֹת טובים ולפעמים, פחות טובים. והכל, במעגל חיים רחב ונמשך, גם מעבר לָעִיגוּל המצומצם. אנחנו קיבלנו ממלכה זרעים של תוכן – ומשמעות לָחיים עם דרישה עצמית – ועם שְׁתילים של ניגונים. עם תנ"ך, כאמור, מבראשית ועם ביאליק משירים ופזמונות לילדים וְלִמבוגרים. למדנו על כל החגים והמועדים וקיבלנו תוקף ומשמעות, לכל רֶצֶף יְמֵי החול של השנה.
אצלנו בכתה, הכתובת על נייר הבריסטוֹל, שעל הקיר, היתה: "ואהבת לרעך כמוך" של ר' עקיבא – וגם "אם תרצו אין זו אגדה" עם הזָקָן של הרצל, קופסת המטבעות הכחולה-לבנה והבולים של הקרן הקיימת לישראל. מלכה האמינה בַּזֶּה ואנחנו האמנו לה, שזה נכון. שזה מה שצריך להיות גם בחיים. וגם אם בהמשך, הם לא תמיד כאלה.
• תודת ילדי הכתה בני ה-60 פלוס
אנחנו ילדי מחזור 1955 והנערים שהתגייסנו בחורף 1973. ילדי הכתה של מלכה, שהתחלנו לפני 55 שנים בלימוד ונִסְיוֹן חיים. כדי להעריך ולדעת היום, את מה שקיבלנו. את היסוד הטוב, שנָתַת לנו.
חווינו את זִכְרוֹן נופלי המלחמות והתגייסנו רגע אחרי טראומת מלחמת יום הכיפורים והמלחמות הנמשכות. יש לנו סיבה טובה להסתכל על החינוך של מלכה, בסיפוק לאחור. לראות מה עשינו בו כבני אדם. במה הועיל לנו בהמשך הדרך. וכמו שלימדת אותנו, אנחנו שרים כששמח לנו וגם כשעצוב לנו".