"הותר לפרסום. צמד המילים הנורא הזה המתין לצאת החג כדי לבשר את הבשורה המרה על נפילתו בקרב בלבנון של לוחם גולני ותושב בית שאן טובאל יוסף ליפשיץ ז"ל. עיר שלמה כואבת ומשתתפת בצערם של ההורים שדמית ויאיר, אחיו ואחיותיו שילה, ארגמן, רימון והללי וכל משפחת ליפשיץ היקרה", כך נכתב אמש בדף הפייסבוק של עיריית בית שאן עם פרסום דבר האובדן הכבד- לאחר נפילתו בקרב על הגנת המולדת בדרום לבנון.
הלוויתו של סמ"ר טובאל יוסף ליפשיץ תתקיים היום בשעה 15:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין בעיר.
"טובאל נלחם לשרת בגולני"
"טובאל, הוא כל כולו טוב", סיפרה אמו שדמית: "כל מי שהיה צריך עזרה, ידע שהוא יכול להתקשר לטובאל והוא יגיע גם עד לסוף העולם כדי לעזור. כולם קראו לו טובי. טובאל נלחם בכדי לשרת בגולני, לא רק שהוא נלחם, הוא גרם לכולנו לעזור לו להגיע לגולני. הוא יכול היה לשרת בשריון וצנחנים והוא סירב, רצה רק גולני, כמו אביו ואחיו. לא היה יותר מאושר ממנו כאשר בבקו"ם הוא עלה על האוטובוס לגולני. הוא היה גאה להיות גולנצ'יק. במהלך השירות הוא קיבל תעודת הצטיינות על השירות בעזה, אבל הוא לא הספיק לנוח וכבר לקחו אותו ללבנון – ומשם הוא כבר לא חזר אלינו".
עוד הוסיפה האם: "אנחנו לא ישנים כבר חודשים, הטלפון שלי לא על שקט כבר חודשים. אני לא יודעת מה זה לישון, כי טובאל יודע שהוא יכול היה להתקשר בכל שעה, ובכל שעה אני אענה לו וככה זה היה. כל שעה אני מחכה לטלפון – 'רק תגיד שאתה בסדר'. והוא ידע והתקשר בכל פעם שהיה יכול. הוא חיפש מקום עם קליטה סלולארית בכדי להגיד: 'אמא, מה קורה', ותמיד עם חיוך".
"עיר שלמה מרכינה ראש"
נועם ג'ומעה, ראש עיריית בית ספד אמש לטובאל ואמר: "יש רגעים בחיינו שבהם שמחה ועצב נשזרים זה בזה, והלב מתקשה להכיל את שניהם יחד. כך הם חיינו כאן- מלאים באור שנקנה בהרבה כאב.
הערב נציין את חג המימונה חג של אמונה, פתיחת הלב ושמחה. אך שמחת החג נמהלת בעצב עמוק עם "הותר לפרסום" נוסף, נפילתו של בן העיר, טובאל ליפשיץ ז״ל, אשר נפל בקרב בלבנון. טובאל, כשמו כן הוא- אדם של טוב לב, מסירות ואומץ. נגביסט חוד בחטיבת גולני, מדריך ביהלום, ולפני הכול ילד של משפחה, שתמיד התנדב, תמיד ראה את האחר, ותמיד היה שם למען כל מי שנזקק. למרות שקיבל שיבוץ אחר, בחר מתוך שליחות וגאווה ללכת בדרכם של אביו ואחיו הבכור ולהתגייס לגולני- מתוך אמונה, ערכים ואהבת הארץ. רבים מאיתנו זוכרים את טובאל צועד בעיר, לעיתים מלווה במסירות יחד עם אחיו את סבא שבתאי שיבדל לחיים ארוכים, תמונה של משפחתיות, כבוד ושורשיות שמאפיינת כל כך את העיר שלנו ושטובאל היה בה סמל ומופת. את משפחתו היקרה אני מכיר היטב, היא חלק בלתי נפרד מהקהילה: האם שדמית, גננת מסורה ואהובה, והאב יאיר, איש חינוך, שגידלו בן לתפארת מדינת ישראל. יאיר ביקש כי הלוויה תיערך בליווי דגלי החטיבה שהוא כל-כך אהב. החטיבה נרתמה ואנו נדאג כי טובאל יובא למנוחות כשהוא עטוף בדגלי ישראל ודגלי גולני, בכבוד הראוי ללוחם, לבן, ולאדם שהיה. טובאל נלחם כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן, בביטחון, בשגרה, עם משפחותינו. זו אינה אמירה ריקה, זו מציאות כואבת ומחייבת. האחריות שלנו, כתושבים וכקהילה, היא לקחת את המתנה היקרה הזו שהוא נתן לנו ולא לזלזל בה. לחיות מתוך ערבות הדדית, לכבד זה את זה, ולבנות כאן יחד עתיד ראוי. עיר שלמה מרכינה ראש, מחבקת את המשפחה, וזוכרת שאנחנו יכולים לחיות פה ולשמוח רק בזכות אלה שהעניקו לנו זאת, בזכותך טובאל".
טובאל, שנלחם כדי ללבוש את מדי גולני, יובא היום למנוחות, מותיר אחריו צוואה בלתי כתובה של נתינה ללא גבולות ואהבת מולדת. יהי זכרו ברוך.