שמונה חודשים רצופים בכאב, לחימה, אי ודאות ותסכול הובילו אותנו אחרי לא מעט לבטים וחששות ל'כרטס' אותי, אבא חובב ספורט, ובן מתבגר (שחולם בלילות על סלפי עם רונאלדו), ליורו בברלין.
העובדה שחגיגת הכדורגל בניחוח אירופאי משובח נערכת בגרמניה, מדינה שתומכת בישראל, הקלה על קבלת ההחלטה בימים מורכבים אלו, אבל למרות זאת בימים שלפני הטיסה קיימנו שיחות ו'תדרוכים' של אב ובן- שמטרתם העיקרית הייתה לצמצם את ה'ישראליות' שלנו במרחב הציבורי בבירה הגרמנית.
• יורו טריפ
אחרי טיסה של 4 שעות, עם דחייה לא אלגנטית של כמה שעות, נחתנו בנמל התעופה ברנדנבורג בברלין. כבר מהיציאה מדלתות המטוס מבינים כמה היורו נוכח בעיר עם שלטים מאירי פנים והדובי המחויך שנמכר בכל חנות. חצי שעה אחרי, כבר היינו על מונית עם נהג מונית שערך לנו תחקיר על הארץ ממנה הגענו, אבל בדיוק בשביל הרגעים הללו נערכנו והגענו עם תשובות מוכנות מהבית בשפה האנגלית (ועם התחזות לתושבי מדינה ים תיכונית ניטרלית). על פניו נשמע אמין, לא בטוחים שזה עבד, אבל בשורה התחתונה הגענו 'בשלום' למלון.
מותשים מהטיסה התעוררנו לבוקר סגרירי, קריר וגשום, אחרי שעזבנו את מולדתנו האהובה עם 40 מעלות חום, אולי קצת יותר.
ברחובות המרכזיים, נראה שהזרזיפים לא עשו רושם על אוהדי נבחרות קרואטיה וספרד, שהשתלטו על כל אתר פופולארי בברלין. עם דגלים, פנים צבועות, כובעים, ורפרטואר שירים לא הרמוני בלשון המעטה, הם צועדים מחויכים, לא מפסיקים לתעד את עצמם ובעיקר מצפים לשריקת הפתיחה במשחק בין שתי הנבחרות.
• קרנבל בברלין
המאסה הקריטית של האוהדים מתרכזת בשער ברנדנבורג, שער הניצחון האייקוני ואחד מסמליה החשובים ביותר של גרמניה בכלל וברלין בפרט. מעבר למיקום המרכזי, באזור השער והרייכסטאג (מקום מושבו של הפרלמנט הגרמני) הצמוד לו הוקמו מתחמי אוהדים מרשימים ומזמינים, עם שמירה הדוקה ונוכחות מוגברת של שוטרים. ביום שבת בערב כבר עלינו על רכבת בתחבורה הציבורית במטרה להגיע ליעד הראשון שלנו מתוך שניים: האצטדיון האולימפי בברלין, שלו היסטוריה בפני עצמה, עוד מתקופת הצורר הנאצי, אבל זה סיפור לכתבה אחרת. ברכבות עצמן כבר מרגישים בעליונות משמעותית של אוהדי קרואטיה, שהגבירו דציבלים ככל שהתקרבנו לאצטדיון וקיבלו את אוהדי הנבחרת שלהם בשאגות, בכל תחנה בה עצרה הרכבת. הספרדים לעומת זאת התמקדו בעיקר בשירה סוחפת בסגנון לאטיני במעגלים השונים במגרש.
• זה רק ספורט?
ההגעה לאצטדיון חשפה מרחב צבעוני, ססגוני, תוסס ועמוס באוהדים בעיקר של שתי הנבחרות, אבל גם של חובבי הכדורגל מכל רחבי הגלובוס. מה שעוד בולט הן כוסות הבירה שמחוברות לידיהם של אוהדים רבים, ומתפנות רק למילוי מחדש.
אחרי הבידוקים הקפדניים נכנסים בשערי האצטדיון העצום, משהו כמו 80,000, לפחות על פי הדיווח שנראה על מסכי האצטדיון החדים. כמו ברכבות, גם באצטדיון, אין ממש כוחות במספר האוהדים של הנבחרות וקרואטיה מנצחת בנוק אאוט מהדהד. החולצות המשובצות בצבעי אדום ולבן נראות מכל עבר ואנו חוזים בקונצרט עידוד מרגש, והערצה מעוררת השראה לכוכב הבלתי מעורער של הקרואטים – לוקה מודריץ'. מודריץ', בן ה-38 כבר הרבה מעבר לשיא, אבל בקרב האוהדים הפנאטיים הוא כנראה יישאר סמל לעד.
מילה על ארגון הכדורגל האירופאי שלאורך השנים זוכה לביקורות קשות על תפקודו. בכל מה שקשור להפקת האירוע והמשחקים הציון הוא 10, עם סדר, הכוונה נעימה של הצוותים לשערים, אווירה מחשמלת ומיתוג מהודק ויצירתי.
והיה גם משחק, שבו לא היה ממש כוחות, וספרד, למרות נחיתות בולטת ביציעים, פשוט שטפה את המגרש, היממה את הקרואטים ורק במזל זה הסתיים בשלוש אפס. על זה נאמר הניצחון המוחלט. זה לא מנע מהאוהדים הקרואטים להמשיך לעודד את השחקנים עד הדקה התשעים וגם לאחר שריקת הסיום של השופט. היציאה מהמגרש היא משהו שאפשר רק להתקנא בו. נחילי האוהדים מתמקמים ברציפי הרכבת הגרמניות המדויקות וחצי שעה אחרי המשחק אנחנו כבר פותחים את דלת החדר במלון. אל תספרו את זה לאוהדים בבלומפילד או סמי עופר.
BRING THEM HOME NOW
הגרמנים ידועים ביעילות שלהם, אבל ביורו הזה הם גם מוכיחים שהם יודעים לייצר אנרגיה שמחברת בטבעיות בין אוהדי כלל הנבחרות, עם אירועים סביב הטורניר בכל הערים המארחות, הפקות מיוחדות, מתחמים ייעודים שוקקים, אווירה חופשית ומשוחררת וכן, גם סדר שצריך.
גם החנויות, הפאבים ובתי הקפה מוכוונים לחגיגה הבועטת והייתם מתקשים למצוא בר שבו לא מוקרנים המשחקים. ומה עם הזווית הישראלית? ובכן, ההודעות של חברות התעופה דיברו על אלפי אוהדים שרכשו חבילות למשחקים, אבל אולי בשל המצב השפה העברית לא נשמעה באזורים התיירותיים נוכח המלחמה והעויינות שסופגים יהודים וישראליים ברחבי תבל. אם כבר מדברים על מלחמה, אז למרות הרצון להתאוורר, להתרחק מה'פושים' וההתראות ולנשום אוויר נקי מאוהד חמו וניר דבורי, המשימה לא תמיד אפשרית, כולל בערוצי הטלוויזיה הגרמנית. בסמיכות לבית הכנסת החדש בעיר הוצבו לצד מחסומים תמונות של החטופים השבויים, תמונות שעוצרות את העוברים והשבים וגם ילדים צעירים מגן מקומי שזוכים להסבר מעמיק מהגננת.
בכיכר בבל גם הקימו כיכר חטופים להעלאת מודעות, אך מה שתפס את עיננו והחזיר אותנו למציאות הקשה הוא קיר הגרפיטי הענק הסמוך לבית הכנסת, ועליו ציור מצמרר של האמן בנצי ברופמן, כזה שלא ניתן להתעלם ממנו, יחד עם הכיתוב –
BRING THEM HOM NOW.
• ה"סי" של רונאלדו
בחזרה לכדורגל, בכל זאת הוא הסיבה שלמה אנחנו כאן, בעיקר של הילד שלי שחולם כבר כמה לילות על סלפי עם רונאלדו. אז אזהרת ספויילר, סלפי לא היה ממש אופציה, אבל הצפייה בכוכב הפורטוגלי ממרחק של כמה מטרים, תיצרב בזיכרון שלו כנראה לעד. הנבחרת עתירת הכוכבים של רונאלדו החלה את דרכה בעיר לייפציג, מרחק שעתיים נסיעה מהמלון שלו בברלין. בהסעה אנחנו חוברים למשלחת ישראלית, הזדמנות מצוינת לשמוע על כל מה שפספסנו בברלין וגם להכרות אישית עם שירה, ישראלית חביבה מיישוב מבוסס במרכז הארץ שבאמצע החיים פשוט התאהבה ברונאלדו. "זה קרה איפשהו בחודשים הראשונים בהן הגיח נגיף הקורונה לחיינו", היא סיפרה בחיוך לעשרות האוהדים המשתאים, "חליתי והייתי סגורה בחדר. נחשפתי לסיפור שלו, לדרך שהוא עבר החל מהיותו ילד ועד לעת הנוכחית ופשוט התאהבתי בו. גררתי את כל המשפחה אחריי לברלין כי הייתי חייבת לראות אותו במציאות. אני מעריצה את המחויבות שלו, התשוקה שלו, האהבה שלו למשחק והרצון שלו להמשיך להיות בטופ כל הזמן. עם השנים הפכתי למעריצה אמיתית. זה הגיע למצב שאני אוספת את הילדים שלי מבית הספר והחברים שלהם מציגים לי בהתרסה ובהומור תמונות של מסי".
תחזית מזג האוויר מצביעה על סופות רעמים במדינה שביום אחד ניתן לחוות בה את כל עונות השנה. באוטוסטראדה אנחנו כבר זוכים למבול הגון – שילווה אותנו לאורך חלקים נרחבים במשחק. הכניסה לאצטדיון רד בול ארנה עוצרת נשימה והוא נצבע בצבעי הבורדו הבוהק של הפורטוגלים, והכחול-לבן-אדום של נבחרת צ'כיה.
הכרטיסים שולחים אותנו כמעט לקו המגרש, מרחק נגיעה מהכוכבים הגדולים, וכבר בכניסה לחימום הראשוני אנו מבינים איזו הצגה מחכה לנו. לנבחרת פורטוגל סוללת כוכבים שלא נגמרת, כאלה שמככבים בקבוצות המובילות בעולם, אבל לכוכב אחד שמור מעמד אחר בקרב האוהדים. 40 דקות לפני שריקת הפתיחה זה קורה ו-7CR, נכנס לחימום. עשרות אלפי אוהדים נכנסים לאקסטזה והכוכב לא מפספס הזדמנות להינות מהאהדה המטורפת עם מחיאות כפיים לכל חלק בקהל. גם אימון הבעיטות של רונאלדו בטרם המשחק מוציא מהאוהדים קריאות עידוד יוצאות דופן, כבשכל פעם שהכדור מפרפר ברשת, הקהל שואג את קריאת ה"סי" המפורסמת. המשחק הסתיים בדרמה ובמהפך פורטוגלי בדקות הסיום, אותו חגגו שחקני הנבחרת במרחק של 10 מטרים מאיתנו. בוסט של אדרנלין אפף כל אוהד כדורגל ממוצע באצטדיון, אולי מינוס האוהדים המאוכזבים של צ'כיה, שהתייצבו בתום המשחק בשורה מסודרת בסמוך לאצטדיון במטרה לרוקן את הליטרים הבלתי נגמרים של בירה אותם הם צרכו. נימוסים אירופאיים? לא באצטדיון בלייפציג.
יום אחרי כבר חזרנו הביתה אחרי חמישה ימים בלתי נשכחים, עייפים, אך מרוצים. ונסראללה? ובכן, הוא שוב השתלט לנו על הפיד עם תרחישי העלטה והאיומים…