"היד שלי נשרפה, העור והשרירים השתנו לחלוטין"

האובדן של הטען בטנק עליו פיקד, הפציעה של התותחן והפינוי שלו כשהוא מורדם ומונשם לסורקה. ניצן לוי, מפקד טנק בשריון מקיבוץ מעלה גלבוע מספר על תהליך השיקום המורכב שהוא עובר במרכז הרפואי העמק, הקשיים הפיזיים והמנטליים והמסר שחשוב לו להעביר: "אני בידיים טובות"
צילום: העמק

בשבוע החולף צוין שבוע ההצדעה לפצועי ונכי צה"ל במלחמת "חרבות ברזל".
מאז ה7.10 במרכז הרפואי העמק מטופלים מדי יום עשרות לוחמים שנפצעו ועוברים הליך שיקום ארוך באגף השיקום ע"ש הלנברג: בבריכה הטיפולית, באולמות הפיזיותרפיה, בריפוי בעיסוק, ובמחלקת האשפוז.
אחד המטופלים הוא ניצן לוי, בן 30 מקיבוץ מעלה גלבוע, השוכן בפסגת ההר. לוי הוא מפקד טנק בשריון שנפצע בחאן יונס ומגיע 4 פעמים בשבוע לטיפולים שונים במסגרת שיקום יום.

"פתאום הבנתי שאני לא יכול להרים את הילדים שלי"

ניצן מספר: "גויסתי למילואים עם פרוץ המלחמה ב7.10. באחת מהפעילויות שלנו בחאן יונס נתקלנו במארב של מחבלי חמאס שירו על הטנק שלנו RPG. עפו עלינו רסיסים, והטיל הדליק את התחמושת שהייתה בתוך הטנק. לצערי הרב הטען שלי נהרג בפעילות הזו, התותחן שלי נפצע קשה ונזקק להשתלת ריאות ועליי התפוצצו שני פגזים ונשרפתי בחלקים נרחבים בגופי. למזלי, לוחמי צנחנים שהיו איתנו הצליחו לפנות אותנו במהירות לקבלת טיפול רפואי. העבירו אותנו במסוק למרכז הרפואי סורוקה, הייתי מורדם ומונשם בטיפול נמרץ. טופלתי גם על ידי המחלקה לכירורגיה פלסטית ובהמשך לשיקום עם חבריי מהצוות. במהלך האשפוז, אשתי ילדה את בננו השני, רותם, במרכז הרפואי העמק. הייתה לידה מדהימה ומרגשת וקיבלתי שחרור של שבוע מהאשפוז כדי להיות בלידה ובברית. לאחר שסיימתי את האשפוז הבנתי שמצפה לי עוד תהליך שיקום ארוך. היד שלי נשרפה ממש, העור והשרירים השתנו לחלוטין ואני זקוק לטיפול אינטנסיבי כדי לחזור ולהיות האבא והבעל שאני רגיל להיות. בחרתי בשיקום יום במרכז הרפואי העמק כי היה לי חשוב להיות קרוב לבית ולמשפחה שלי. אשתי עברה לבד את כל תקופת הלידה והטיפול בתינוק שרק נולד בחודשי חייו הראשונים, יחד עם טיפול בבתנו הבכורה בת השנתיים וחצי. פתאום הבנתי שאני לא יכול להרים את הילדים שלי, כל פעולה פשוטה הפכה להיות כואבת ומורכבת. הקושי הוא פיזי ומנטלי יחדיו. מאז שהגעתי לעמק אני מרגיש שיפור בהמון תחומים, למשל אני מצליח לנהוג עם יד ימין, היא יותר גמישה מבעבר. אני מצליח לדחוף את העגלה של התינוק שלי ולטייל איתו, להחזיק את הילדים שלי לא מעט זמן ואפילו להרדים אותם. השילוב בין הבית לבין הטיפולים בבית החולים נותן לי הרבה מוטיבציה להמשיך ולהשתפר. כמובן שעוד מצפה לי תהליך ארוך ומורכב אבל אני יודע שאני בידיים טובות ויש כאן מערך שלם שתומך בנו ומאפשר לנו לבצע טיפולים מתקדמים ויעילים".