מציאות המלחמה ממשיכה להכתיב את סדר היום גם בתוך כותלי בתי המשפט לענייני משפחה: השופט עמי זנאטי, מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת, נדרש לאחרונה לסוגיה רגישה ומורכבת – בקשה לעדכון והגדלת מזונות זמניים על רקע שירות מילואים ממושך.
בעוד ששירות המילואים נתפס כחובה אזרחית עליונה, השלכותיו הכלכליות על התא המשפחתי שפורק מעלות שאלות משפטיות לא פשוטות: כיצד משפיע השינוי בהכנסות ובהוצאות בתקופת השירות על רווחת הילדים? והאם הצו הקיים עדיין משקף את המציאות בשטח?
בהחלטה בתיק משפחה, משרטט השופט זנאטי את האיזון העדין שבין צורכי הקטינים לבין היכולת הכלכלית של ההורים תחת נסיבות הביטחון המשתנות, ומזכיר כי גם בתוך המדים – מחויבות ההורה לילדיו נותרת בעינה.
בהחלטה דן השופט בבקשת אישה להגדלת המזונות הזמניים ב-3,000 שקלים לנוכח גיוס הגרוש שלה למילואים, בעטיים, לטענתה, אין הוא מקיים את זמני השהות עם ארבעת ילדיהם המשותפים, כמו גם הגדלת הכנסתו בגין דמי מילואים ותגמולים והפסקת תשלום עבור הלוואה לרכב.
• הגרושה טענה כי היא עומדת בפני פינוי
לפני כשלושה שבועות הגישה האישה "בקשה בהולה" להגדלת סכום המזונות ו"הוראות בהולות". במסגרת הבקשה, היא ביקשה להגדיל את סכום המזונות הזמניים ל-11,000 שקלים בנימוק כי האב גויס בצו 8 ולכן חדל לקיים את זמני השהות. וכן, הוא החל לקבל דמי מילואים ותגמולים, אשר לטענתה הביאו לכך כי "הכנסתו עלתה אלפי מונים.
עוד הוסיפה האישה וטענה כי הגרוש לא שילם את שכר הדירה כפי שהוסכם, והיא עומדת בפני פינוי מידי מהדירה השכורה וכן שהוא הפסיק לשלם עבור הלוואת הרכב ושני אלו הביאו להגדלת הכנסתו.
הגרוש מצידו ציין כי הוא בקריסה כלכלית, והוראות קבע ותשלומים שונים חזרו בחשבונו בתקופה האחרונה, ובכלל זה ההמחאות עבור שכר הדירה. לדבריו, אע"פ כן, הוא פעל להסדרת עניין זה והצליח באמצעות הלוואה מחברו להסדיר הן את תשלום שכר הדירה והן את הסכום שהיה חייב בגין מזונות, באופן מידי.
• "אין אחיזה במציאות"
השופט זנאטי כתב בדיון ובהכרעה: "כ-72 שעות לאחר גיוסו של האיש בצו 8, כאשר חייו מתהפכים באחת, ומאזרח הוא הופך לחייל – הוא נאלץ להגיב לבקשת המבקשת, לה הודיע על גיוסו, ובמקום לגלות מעט אמפתיה, או למצער הגינות מינימלית המתחשבת במצב החריג, הוא זוכה לגידופים ואיומים".
באשר לטענה בדבר הגדלת הכנסות האיש מתגמולי המילואים ואי קיום זמני שהות במועדם, בשל המילואים כתב השופט: "לטענות האישה באשר להגדלת הכנסות האיש כתוצאה מתגמולי המילואים ב"אלפי מונים", אין אחיזה במציאות וממילא טענות אלו לא נסמכו בתימוכין כלשהם. גם אם משרת מילואים זכאי להטבות אלו ואחרות (והדבר תלוי, בתפקידו, משך המילואים באותה שנה קלנדארית וסוג הזימון) הרי שגם אם יש בהן להגדיל את סכומי ההכנסה, בוודאי שאין הם מכפילים אותה עשרות מונים. יתירה מכך, גם באשר לתגמולי המילואים להם יהא זכאי האיש עקב שירות המילואים, הרי שבתי המשפט נדרשו לעניין זה לאור השירות הארוך בצורה יוצאת דופן, עקב מלחמת חרבות ברזל. נקודת המוצא בבחינת העניין על ידי בתי המשפט הייתה שמענקים אלו אישיים באופיים, כאשר גם הגישה המרחיבה ביותר קבעה כי אין לראותם במלואם כהכנסה, וגישה אחרת ומצמצמת, קבעה כי מדובר בתגמולים אישיים… אני לכשעצמי סבור כי יש ללכת בדרך (בה הלכו כב' השופט פפרני וכב' השופטת שקדי), לפיה נקודת המוצא היא כזו שלא רואים במענקים כחלק מההכנסה השוטפת, אך מאידך, אין קובעים באופן גורף שיש להתעלם מהם כליל, ויש לבחון כל מקרה לגופו וכל רכיב תגמול, בהתאם למהותו ותכליתו. כך מענק הוצאות אישיות (בסיסי ומוגדל) אינו כמענק משפחה או כמענק משפחה מיוחדת, ומענק נופש אינו כמענק כלכלת בית. מחד גיסא, ישנם מענקים שברור מאוד שהם אישיים ואינם צריכים להיזקף כהכנסה לצורך קביעת שיעור דמי המזונות, כמו סיוע במימון טיפולים רגשיים ומאידך גיסא, ישנם מענקים שיש לבחון בכל מקרה לגופם, אך הם יכולים להיות בעלי תכלית דואלית, כמו החזר על תקלות בית. כמו כן יש מענקים שמראש יכולים להתקבל לטובת ההורה שנותר עם הילדים, כמו החזר מקרן הסיוע עבור שירותי שמרטפות (בייביסיטר), שניתן לראות בהם כ"דמי טיפול" בעבור הנטל הנוסף שהוטל על ההורה שמטפל בילדים. לכן יש לבחון כל מקרה לגופו, כמו גם כל מענק/סיוע על פי תכליתו, ובפרט כאשר כל נושא המענקים והתגמולים, עודנו דינמי ומשתנה וטרם קיבל תצורה קבועה וכאשר "סבבי המילואים" בעתיד הנראה לעין אינם אמורים להיות כפי שהיה בתחילת המלחמה, ונמשכו גם 3 ו-4 חודשים, וכאשר התאפשר ניוד חיילי מילואים בין יחידות, וניתן היה לשרת ברציפות גם תקופות ארוכות בהרבה. נכון לעת הזו, הגם שהדבר טרם התקבע באופן סופי, סבבי המילואים מוגבלים בעת הזו לתקופות של עד 75 ימים וכפי שפירטתי לעיל, יש מענקים הצבועים בצבעים ברורים כאישיים רק לטובת המשרת, ויש כאלו שנועדו לטובת הנטל הנוסף שנוצר להורה שנותר עם הילדים בזמן שההורה האחר משרת במילואים".
בסוף דבריו קבע השופט כי האישה תחויב לשלם הוצאות משפט בסך 1,000 שקלים.