בימים שבהם השגרה נגדעת על ידי התרעות מלחיצות וחדשות בלתי פוסקות, תחושת המוגנות של כולנו מתערערת מהיסוד. אנחנו מוצאים את עצמנו דרוכים מול המסכים, מחפשים תשובות במקום שבו יש בעיקר רעש.
בתוך הכאוס הזה, דווקא הקריאה מתגלה ככלי עוצמתי לשמירה על החוסן. עבור ילדים, הספר הוא אי של יציבות המאפשר עיבוד רגשי וניתוק זמני מהמתח, ועבור המבוגרים הוא עוגן קוגניטיבי המשיב תחושת שליטה. בעת מלחמה, המילים הן הרבה יותר מסיפור – הן המרחב המוגן של הנפש.
ההבנה הזו עומדת בליבת העשייה של שחקים, רשת המרכזים הקהילתיים של עפולה, שדואגת בתמיכה של העירייה והעומד בראש אבי אלקבץ, לשלל מערכים יצירתיים, פרויקטים להשאלה במקלטים ויוזמות קהילתיות – שהספרים ימשיכו להגיע לכל יד.
אילנה ברסלבסקי, מנהלת הספריות, מסבירה כי הבטחת נגישות לספרים וקריאה היא חלק בלתי נפרד מהחוסן העירוני, וידיעה ברורה שהספר הנכון ברגע הנכון הוא כוח המעניק תקווה ושקט גם בימים הסוערים ביותר.
מהדיגיטל ועד למקלט: הקהילה שבוחרת במילים
לדברי ברסלבסקי, צוותי הספריות כבר מיומנים בתהליכי עבודה המותאמים לעתות חירום. זוהי למידה מתפתחת וגמישה שהחלה עוד בימי הקורונה, והפכה לתוכנית עבודה מוטמעת ויסודית. כבר בראשית הלחימה, כשאי-הוודאות תפסה מקום מרכזי, החלו בספריה בהנגשת ספרים דיגיטליים כדי לספק מענה ראשוני ומיידי לתושבים בבתיהם.
כיום, הספריות פתוחות ומאפשרות לקוראים להגיע בהתאם להנחיות פיקוד העורף. כך למשל, בספריית "כותר פיס" עומד לרשות הציבור מרחב מוגן תקני המכיל עד 50 איש בישיבה ו-150 בעמידה, מה שמאפשר רצף קריאה בטוח גם ברגעי מתח.
אחת היוזמות המרגשות והמוצלחות ביותר הייתה חלוקת ספרים למקלטים ברחבי העיר. אילנה מספרת כיצד נענתה באופן אישי לפניות והגיעה לשכונות כדי להתאים ולמסור בעצמה ספרים לילדים ולמבוגרים – בדגש על ספרי הרפתקאות, דמיון ותכנים אופטימיים המאפשרים הפוגה נפשית. "היה רגע אחד קטן שריגש אותי במיוחד," היא משחזרת, "כשנכנסתי לאחד המקלטים והגשתי לילדה את הספר 'בילבי'. ההתרגשות בעיניים שלה הייתה שווה הכל – זה מתגמל ומספק יותר מכל דבר אחר."
"צמאים למילה הכתובה"
המסירות הזו באה לידי ביטוי גם בנגישות יוצאת דופן: אילנה העמידה לרשות התושבים את מספר הטלפון האישי שלה, ובימים שבהם הספריות היו סגורות, דאגה להוציא ספרים אל מחוץ למבנה כדי שהקוראים יוכלו לקחתם באופן עצמאי. "כולם מקפידים להחזיר", היא מציינת בגאווה, "התושבים מבינים את הערך של הקריאה כדרך להתנתק ולעבור למחוזות מרגיעים יותר בתקופה כה לחוצה."
הצורך הזה מקבל תוקף רשמי בנתונים: אם לפני מספר שנים עמד מספר המנויים הפעילים בעיר על כ-2,000, כיום הוא זינק ל-9,000. המגמה המפתיעה היא שהצמיחה לא נעצרה במלחמה – להפך. מתחילת הלחימה הצטרפו קרוב ל-600 מנויים פעילים חדשים. "הקושי הכי גדול עבורי היה להסביר לתושבים מדוע הספרייה סגורה בימים מסוימים", אומרת אילנה בחיוך, "הם פשוט צמאים למילה הכתובה."
• מה למדת על הקשר בין הספרייה לקהילה בתקופה הזו, ואיך זה ישפיע על הפעילות בעתיד?
"אני חושבת שמתחדדת הידיעה שהספרייה היא הרבה מעבר למדפים של ספרים – היא הלב הפועם של הקהילה בשגרה ובחירום. כשאני רואה הורה או ילד קורא במקלט, או קורא ותיק שמגיע להחליף ספר ומוצא כאן אוזן קשבת, אני מבינה שהצלחנו לייצר אי של שפיות. העובדה שהתושבים שומרים על הספרים ומחזירים אותם גם בימים הכי קשים, מעידה על הכבוד והערכה שיש להם למוסד הזה. אנחנו כאן כדי להבטיח שגם בתוך הערפל, תמיד יהיה דף פתוח שיוכלו לצלול לתוכו ולמצוא בו מעט נחמה וכוח להמשיך."
ברשת המרכזים הקהילתיים רואים בפעילות הספריות נדבך קריטי בחוסן העירוני, וזהו ערך שמוטמע גם על ידי יו"ר דירקטוריון שחקים אלי מלול.
• ספיר גרדוש, מנכ"לית רשת שחקים, מסכמת:
"בימים שבהם המציאות הישראלית מטלטלת, התפקיד שלנו ברשת הוא לייצר מקורות של ביטחון. הצמיחה במספר המנויים במהלך המלחמה מוכיחה שהקהילה שלנו מחפשת עוגן – והספרים הם המרחב שבו הנפש יכולה לנוח, להתחזק ולמצוא תקווה. נמשיך להנגיש את עולם הקריאה בכל דרך יצירתית".