בשבועות האחרונים עוקב משה אביטלי, ממושב אביטל שבחבל התענך, אחר התמורות המתחוללות באיראן. הוא צופה בעיניו את הרעב החונק את האזרחים, את הדיכוי הנורא שמוטל על כל מי שמעז למתוח ביקורת, ואת מאבקם הנחוש של האנשים להשתחרר מאימת האייתולות. אביטלי מתרשם מהאומץ של אזרחים שיוצאים לרחובות למרות הסכנה, מההתנגדות העממית שצוברת תאוצה ומהמחירים הכבדים שהציבור מוכן לשלם כדי לטעון למולדת חופשית וצודקת יותר. הפעם, סבור משה, משהו שונה מתרחש: יש סיכוי אמיתי לשינוי, אולי אף לסילוק משטר האימים מהשלטון, ולראשונה מזה שנים הוא חש שהתקווה אינה רק משאלה אלא אפשרות ממשית שמתרחשת לנגד עיניו.
"אני מחזיק אצבעות ומתפלל להצלחת ההתנגדות העממית"
הימים הרגישים והמטלטלים ברפובליקה האיסלמית מעוררים התרגשות וציפייה בקרבו של אביטלי, שמאמין שגם בגילו המתקדם, ביקור באיראן כבר אינו משאלה חסרת סיכוי.
"אני מתרגש מאוד", משתף אביטלי. "אני כבר יודע שאקח כדורים נגד חרדה ואעלה על המטוס הראשון מנתב״ג לטהרן, כדי לבקר בבית הולדתי ברחוב גואוחני ליד המסגד באיספהן – העיר האהובה שלי, שהותירה בי זיכרון עמוק וגעגוע. לשוב לבתי הכנסת שהשארנו שם. אני מרגיש שזה קרוב מתמיד."
בן 13 היה משה כשעלה למדינת ישראל מאיספהן שבאיראן. הוא אחד ממייסדי מושב אביטל וקורות חיו התפרסמו בספר "החלוץ מאיספהן" אשר כתב הביוגרף, המחנך והפובליציסט עמנואל בן סבו. בספר, פיסות חיים של חלוץ, עולה, חקלאי, היסטוריון ובעיקר אוהב אדם.
"אני מחזיק אצבעות ומתפלל להצלחת ההתנגדות העממית שתביא להפלת המשטר הנורא של האייתולות. אני גם מתפלל שבנו של השאה יחזור להנהגה, ואיראן היפה תשוב למעמדה כמדינה תרבותית במיוחד, מדינה ליברלית והכי חשוב: שהעם האיראני יחוש חירות וחופש."