"אני יודעת לחבר. זה מה שאני עושה 30 שנה בכל התפקידים שביצעתי"

חושה, אמפתית, מכילה ולא חוששת לקבל החלטות, גם אם הן קשות: שלומית שיחור רייכמן, ראשת המועצה הנכנסת של עמק יזרעאל (והיחידה בצפון) מספרת איך ניהלה קמפיין לצד ליווי חקירות של מחבלי ה'נוחבה' מהחמאס, מסבירה על ה'אני מאמין' שלה בצביון הקהילות בעמק, משתפת על החיים כבת לניצולי שואה, מדברת על המהלכים שהיא מתכוונת להוביל למניעת הקמת נמל תעופה בעמק ו'חושפת' איך מגיבים במשפחה ללו"ז האינטנסיבי שלה

קצת יותר משנה עברה מהרגע ששלומית שיחור רייכמן התפטרה מתפקידה כרשמת האגודות השיתופיות במשרד הכלכלה, והודיעה על התמודדותה על ראשות המועצה האזורית עמק יזרעאל.

בשנה הזו היא הספיקה לנהל קמפיין מבריק, לעצור אותו לחלוטין בעקבות מאורעות ה-7 באוקטובר, לעלות שוב על מדים אחרי 15 שנים במטרה ללוות צוותים משפטיים שחקרו את מחבלי ה'נוחבה' האכזריים, לשוב לקמפיין בישורת האחרונה ולנצח 3 מועמדים בעלי שיעור קומה – בפער מרשים.

 

"ה-7 באוקטובר? אני לא עשויה מחומרים אחרים"

שיחור רייכמן, בת 50, היא ילידת חיפה, וכיום מתגוררת ביישוב הקהילתי תמרת. אם לשיר ולנעם, נשואה להרן. בעבר שירתה 13 שנה כפרקליטה צבאית ביהודה ושומרון ואוגדת עזה, תפקיד שבמסגרתו העמידה לדין מחבלים באינתיפאדה השנייה. מלבד היותה האישה הראשונה בעמק יזרעאל שמשמשת בתפקיד ראשת המועצה, היא פרצה תקרת זכוכית נוספת כשנבחרה להיות האשה הראשונה כרשמת האגודות השיתופיות. ברזומה שלה תמצאו תואר ראשון ושני (בהצטיינות) מאוניברסיטת תל אביב.

הדרך לראשות המועצה בעמק יזרעאל, לא הייתה פשוטה עבור שיחור רייכמן ולא רק בשל ההתמודדות, אלא בעיקר בשל האתגרים שניצבו לפתחה בעקבות ה-7 באוקטובר ומתקפת הפתע הרצחנית על ישראל: "זה מאוד מורכב לנהל קמפיין בזמן מלחמה", אומרת שיחור רייכמן, "הייתי ואני עדיין באותו מקום כמו כולם. אני לא עשויה מחומרים אחרים. עם פרוץ המלחמה עצרנו את הקמפיין עד שמשרד הפנים החליט על מועד בחירות חדש. גם לאחריו, דנו בשאלה איך מנהלים ומתניעים את הקמפיין. הבנו שכל אחת ואחד חזרו קצת אחרת".

 

"חשבתי שכבר ראיתי את הכל"

בעקבות המלחמה עלתה שיחור רייכמן שוב על מדים: "גויסתי בצו 8 לסייע בליווי החקירות של מחבלי הנוחבות. הייתי חלק מצוות, ופעלתי על פי הצורך. זה לא פשוט לחזור ולהיכנס לתוך כלא כמשהו אחר ומישהי אחרת, בייחוד לאחר הזוועות אליהן נחשפנו. חשבתי שכבר ראיתי את הכל, כולל פיגועים קשים ומזעזעים. בתקופה בה שירתי היו 300 תיקי רצח בשנה, 5,000 תיקים של פח"ע, אבל ב-7 באוקטובר היה פה משהו אחר. יש לנו קורבנות גם בעמק, ויש לנו גם חיילים שנפלו, פצועים, פצועות, משפחות שאנחנו מלווים, משפחות של חטופים וחטופות, ואנחנו עוד לא אחרי. קלטנו גם יותר מ-2,000 מפונים ומפונות ואנו נערכים למערכה הבאה בצפון".

 

"יש תושבים ותושבות שלא מרגישים בטוח"

את החשיבות של מרכיב הביטחון במועצה זיהתה שיחור רייכמן כבר בראשית הקמפיין שהציגה בפני הבוחרים, עוד בטרם נחשפנו לזוועות של השבת השחורה: "הביטחון בנפשנו ומאז המלחמה ירדנו כמה דרגות בפירמידת הצרכים של מאסלו", אומרת שיחור רייכמן, "יש א.נשים בכל רחבי הארץ, וכמובן גם פה בעמק, שלא מרגישים בטוחים. זו לא רק תחושת הביטחון שנפגעה, הביטחון עצמו נפגע. כראשת מועצה מוטלת עליי החובה להשיב את הביטחון לתושבים והתושבות, גם בחירום, גם בהערכות למערכה בצפון וכן לביטחון השוטף. יש לדוגמא מדי לילה ירי באזור יישובים של המועצה, יש טרקטורונים שמשחיתים את השטחים הפתוחים והשדות החקלאיים ויש עוד המון סוגיות ביטחוניות שעמן נדרש להתמודד ולתת מענה. מה נעשה? אני בן אדם של שטח. הפתרון צריך לבוא מלמעלה למטה וגם מלמטה למעלה. בין היתר נשקול להקים שיטור מועצתי, ונפעיל ניידות שייסעו 24-7, 365 יום בשנה. יש לזה תקצוב חלקי ומה שלא יגיע מהמדינה המועצה תשלים. מועצות ורשויות סביבנו עושות את זה, לא המצאנו את הגלגל ועלינו לתכלל את זה. הביטחון שלנו הוא לפני הכל".

 

"חסרות נשים בפוליטיקה, גם במקומית וגם בארצית"

תוצאות הבחירות האחרונות לרשויות ולמועצות מהדהדות שוב את הפער בין הנבחרים והמינים – גברים ונשים. ההישג של שיחור רייכמן מרשים עוד יותר כשצוללים לנתונים ומגלים שרק ב-15 מתוך 258 רשויות נבחרו נשים לעמוד בראש- לעומת 14 נשים שכיהנו בראש רשות טרם הבחירות. מדוע המספרים לא משתנים? לדברי שיחור רייכמן יש מספר סיבות: "אני חושבת שכמו בכל תחום, גם כאן יש חסמים של נשים שאין לגברים", היא מחדדת, "ראשית, חסם כלכלי מאוד גדול. צריך גם תמיכה חזקה מבן הזוג, מאחות או חברה, וגם לבנות קמפיין מנצח. אני חושבת שצריך הרבה יותר נשים בפוליטיקה המקומית. היותי אישה לא היה 'מיין ביזנס' בקמפיין שלי, ומנקודת ראותי בוודאי שצריך לראות הרבה יותר מתמודדות ונבחרות בסוף הקמפיינים והבחירות. חסרות נשים בפוליטיקה, גם במקומית וגם בארצית. מצבנו לא טוב בכלל. יש רשויות בצפון ובדרום שבהן לא נערכו עדיין בחירות, אבל מצבן של הנשים לא טוב וצריך לומר את זה. גם במועצות האזוריות אין עלייה משמעותית: משלוש ראשות מועצה ל-5 (מתוך 54 מועצות).

אני מתכוונת להביא איתי עוד נשים איתי לכל מקום. תמיד הצלחתי וגם עכשיו אני עושה את זה במועצה. לא רק בהנהלה, אלא גם במליאה של נציגות היישובים שעלתה מ-7 ל-15 נשים. גם ההנהלה תהיה מורכבת עם נציגות נשית של יותר מ-50 אחוזים וכך גם בדירקטוריונים של המועצה".

 

"אני לא עושה שום דבר לבד"

המקום של חיבורים, שותפויות ובעיקר א.נשים תופס מקום מרכזי ב'אני מאמין' של שיחור רייכמן, גם בקמפיין וגם בימים אלה, כשהיא סוגרת כבר יותר מחודש בתפקיד ראשת המועצה. "אנשים ונשים זה הדבר הכי חשוב שיש. אני לא עושה שום דבר לבד, ולא יודעת לעשות שום דבר לבד", היא מדייקת, "אני יודעת לחבר, ואת זה אני עושה 30 שנה בכל התפקידים שביצעתי. זה גם מה שאני מתכוונת להביא לתפקיד שלי כראשת המועצה בשנים הקרובות. באנו לחבר מבפנים. זה גם התהליך שעברתי. ברגע שהבנתי שהפוליטיקה הארצית נראית בדיוק כמו המקומית, ושאני טובה בזה, התפטרתי מתפקידי והחלטתי להתמודד.

אני מאוד אוהבת את הקהילות שלנו ומאוד מאמינה במרחב הכפרי. אנחנו חשובים למדינה חברתית וכלכלית. מי שבסופו של דבר יכול לראות את התמונה המלאה, גם את התושבים וגם את משרדי הממשלה זה המועצות האזוריות. אני מדגישה שוב, בסופו של יום זה הכל א.נשים ותכנון מקדים. גם כמנהיגה של קהילה ומנהיגה בכל מקום, בבית, בעבודה, ולא באמת משנה איפה, עובדים עם אנשים, ותמיד חשוב להקשיב, להיות אמפתיים ולהכיל. לי באופן אישי תמיד היה קל לקבל החלטות, אבל לא לפני הקשבה וסיעור מוחות. אני לא מוותרת, למרות שלפעמים זה דורש דרך יותר ארוכה. לקח לי 9 שנים ו-17 הפריות מבחנה עד שבתי שיר נולדה. הייתי בשמירת הריון שמונה וחצי חודשים. אלו שיעורים שלמדתי לחיים".

 

"אחד הדברים המשמעותיים שקרו לי במלחמה, שהמציאות של כולם התקרבה למציאות שלי"

שיחור רייכמן רהוטה, שקולה, מודדת כל מילה ובעיקר ממוקדת מטרה. היא מודה בכנות ואותנטיות ראויה להערכה כי היא מגיעה ממקום מורכב ולא פשוט: "שני ההורים שלי ניצולי שואה. אני בת יחידה ואין לי משפחה בעולם. נולדתי בחיפה, אבא מפולין ואמא ממולדביה. אימי התחנכה בקיבוץ יגור וקבורה שם, כך גם סבתי. אבי הגיע למשמר השרון, התגייס לפלמ"ח, והוביל שיירות לירושלים. הוא שירת בצה"ל – ונפטר מהתקף לב, שבוע אחרי מסיבת הבת מצוה שלי. ילדות של דור שני קלאסי, עם כל התסמינים. אני חושבת שאחד הדברים המשמעותיים שקרו לי במלחמה הוא שהמציאות של כולם התקרבה למציאות שלי במובן ששום דבר לא מובן לי מאליו. אני לא מוכנה לשמוע על רילוקיישן, אני מאמינה במדינה הזו ואני באמת חושבת שאין לנו ארץ אחרת. אני גם לוקחת את כל הכוחות והיכולות שלי בשביל לעשות את המדינה הזו טובה יותר. ההבנה היום היא שהתפקיד של ראשת מועצה משמעותי, משפיע וקריטי לא פחות משל ראש ממשלה. גם על הדברים שלא בסמכות הפורמלית שלו. לדוגמא חינוך, בריאות וביטחון. אני גם מאמינה בכל ליבי שההנהגה המקומית היא חשובה ומשמעותית".

 

למרות המלחמה שתופסת את מרכז תשומת הלב, אי אפשר להתעלם מסוגיית שדה תעופה בעמק. איפה הפרויקט שמדיר שינה מתושבי העמק עומד?

"המדינה לא הפסיקה לדהור אפילו לשנייה בכל מה שקשור לתכנון שדה תעופה בעמק יזרעאל וגם בנוגע לתכנון התחבורה, לאור תכנון הקמת השדה. למעשה מתנהל תהליך של תכנון שני שדות: אחד אצלנו בעמק ואחד בדרום. ברור לגמרי שהתכנון הסטטוטורי של השדה מתקדם וזה מידע שהציבור צריך להיות מודע אליו. אני נגד התהליך הזה מהיום הראשון. בסופו של דבר גם במקרה הזו הכל פוליטי. כרגע זה חונה אצל ראש הממשלה, שרת התחבורה וגורמים נוספים. חשוב להדגיש שבדרום רוצים את השדה בנבטים. ראשי הרשויות באזור רוצים את הפרויקט הזה יותר מתמיד ובטח ובטח לאחר המלחמה. בכל השנים האחרונות מתקיים עמם שיתוף פעולה ואני מתכוונת להמשיך אותו ולחזק את הברית. גם בצפון התחלפו ראשי רשויות, שכבר הצטרפו למטה המאבק האזורי. הרעיון הוא לייצר קואליציה של ראשי רשויות חזקות ולהיעזר גם במרכז השלטון האזורי. בכוונתי גם לחזק את הקשר עם מטה המאבק האזרחי ולעבוד יחד ואנחנו כבר עושים זאת. יש פה מאבק פוליטי, אזורי ואזרחי ואם צריך להיאבק גם משפטית, אני יודעת לעשות את זה".

 

"אני מאמינה מאוד בקהילות בעמק יזרעאל, הן חייבות להיות רב דוריות"

אחת הסוגיות שבהן מתכוונת שיחור רייכמן להתמקד בכהונה שלה היא קידום אקטיבי של תוכניות הרחבה פנימיות וחיצוניות בשיתוף היישובים השונים, לרבות הגדלת מספר יחידות הדיור בשטחים מתאימים והקמת מבנים ייעודיים המתאימים לאופי היישוב. בהקשר הזה היא גם מתייחסת להחלטה של רשות מקרקעי ישראל, בנוגע לשיווק ההרחבות על ידם: "המשמעות של ההחלטה הזו היא מכת מוות להרחבות. יש לנו מספר יישובים בעמק שמשוועים להרחבות. אני מאמינה מאוד בקהילות בעמק יזרעאל, הן חייבות להיות רב דוריות ולא יודעות לשרוד אחרת. זה לא רק ברמה של בריאות וחינוך, זה ברמת חוסן קהילתי. אני חושבת שקהילות זכאיות להגדיר את עצמן. הקהילות צריכות להיות חזקות מבפנים, והמטרה שלי היא כמה שיותר לחזק אותן. אנחנו גם חושבים על פתרונות נוספים למצוקות הדיור וחושבים על מספר פיילוטים. הרעיון יכלול הקמת 30-50 יחידות דיור קטנות בסמוך למושב, קיבוץ או יישוב קהילתי. בקומה הראשונה יתגוררו מבוגרים ובקומה השנייה לצעירים וצעירות וכך לייצר קהילה עם הזדקנות מיטבית. כך גם יתפנו הבתים הגדולים. חשוב להדגיש שאני מאמינה מאוד בבני המקום בתמהיל מתאים ובקידום תוכנית מסוג זה רק בדרך של הסכמות ושיתוף פעולה".

 

בתוך כל העומסים התובעניים הללו, איפה את מוצאת זמן לנהל תא משפחתי?

"אני בודקת דופק כל הזמן. כמובן שיש פה מורכבות, אבל אני ובעלי שמים לב לזה ומעבר לכך המשפחה מכירה אותי. הילדים שלי גם עצמאיים. שיר בת 16 ונועם בן 12 והם מאוד שמחים על בחירתי".

 

משפט לסיום?

"אני מודעת לכך שראשת מועצה הוא תפקיד מאתגר אבל מגיל 13 אני שם. אני מבינה לאן נכנסתי ורוצה להוביל את העמק מעלה, לשמור עליו ולהביא לאיכות חיים אחרת לתושבים ולתושבות. אני מאמינה בביחד, לא רק ככלי, אלא גם כמטרה. זה גם המקום לתת את הקרדיט לעובדי המועצה שמבחינתי הם הכי חשובים במערכת הזו. לצד זאת, אני מבקשת לשלוח מכאן ברכת החלמה מהירה לכל הפצועים והפצועות, חיזוק למשפחות השכולות וכמובן, שאנחנו מתייצבים ומתייצבות לצד משפחות החטופים והחטופות בקריאה להשיב את כולם/ן הביתה עכשיו!"

שובר את המסך בעמק: פרס "כד החלב" יוענק השנה לאיש התקשורת דני קושמרו

|

"יעקב היה נוכח בלידה. הרגשתי אותו איתי"

|